ישנה שאלה משמעותית ובסיסית אף יותר והיא: האם המנהיג החדש מאמין בעצמו, האם הוא מרגיש שיש בו את הכוח והיכולת להוביל ולסחוף אחריו את אלו שתחתיו? בפרשת פנחס מתחילה ביתר שאת ההכנה לכניסה לארץ, וכחלק מכך מתחילה להתבצע החלפת ההנהגה - ממשה ליהושע. הקב"ה מצווה את משה כיצד לבצע את החלפת ההנהגה ואומר לו שיסמוך את ידו על ראשו של יהושע ובכך יאציל מרוחו עליו.
מה יש בה, בפעולת הסמיכה שהפכה במרוצת השנים למעשה וסמל להעברת הנהגה? מדוע סמיכתם של הזקנים גם היא (אע"פ שאין חובה בכך) נעשתה על ידי דחיקת ידי הסומך על הנסמך?
בכדי לענות על כך צריך להיכנס, עד כמה שניתן, לראשו של יהושע בן נון ברגעיו הראשונים בהם הוא מבין שתפקיד ההנהגה עובר אליו. אין ספק כי עלתה בראשו השאלה האם הוא ראוי לכך וכיצד הוא יכול להיכנס בנעליים האדירות של משה רבנו, נביא הנביאים, שזכה לדיבור ישיר עם ה'. ללא כל ספק קיננה בראשו של יהושע המחשבה על כך שהוא שונה ממשה ואין בו את אותם כישורים ומדרגות רוחניות, ואם כן, כיצד הוא יוכל להחליפו?
בשלב זה מגיע ציווי של הקב"ה למשה - "וסמכת את ידך עליו".
פעולת העברת ההנהגה נעשית על ידי סמיכת הידיים והישענות כל גופו של הסומך על הנסמך. האמירה שמסתתרת מאחורי ההישענות הפיזית היא - אני נשען עליך ואם תזוז אני אפול. אני נשען עליך כי אני יודע ומאמין בכך שאתה יכול להחזיק אותי, ובעצם להחליף אותי. מטרת הסמיכה היא לגרום לנסמך להאמין קודם כל בעצמו, בכוחו וביכולתו ליטול לידיו את מקל ההנהגה.
כך גם אנחנו בשיח היום יומי שלנו משתמשים הרבה במושג- "אני סומך עליך". מושג זה נלקח ממעשה הסמיכה שבפרשתנו, ומשמעותו היא - אני בטוח שאתה יכול, שיש בך את הכוח והיכולת, אל תחשוש.
משה רבנו, בגדולתו ובענוותנותו, מקיים את ציוויו של ה', אך מוסיף גם משלו. בעוד שציוויו של ה' היה על סמיכת יד אחת, משה מבטא את אמונתו הגמורה בכוחו של יהושע ומוסיף גם יד משלו - "ויסמוך את ידיו עליו".
הרב אסף הר-נוי, רב קהילת "אדרת אליהו" וראש בית מדרש "מבקשי פניך", גילה, ירושלים