פרשת פינחס: צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

משה מבקש מהקב"ה שימנה לישראל מנהיג במקומו, והקב"ה משיב לו בציווי על קרבנות התמיד. ה"שם משמואל" מבאר שיש קשר בין בקשת המנהיג לבין קרבן התמיד. מה הקשר?

הרב כרמיאל כהן 30/06/21 14:22 כ בתמוז התשפא

משה, צילום: shutterstock
משה, צילום: shutterstock

(א) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (ב) צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי רֵיחַ נִיחֹחִי תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ:

 (פרק כח)

בתחילת פרשת קרבן התמיד כותב רש"י (בעקבות חז"ל):

"צו את בני ישראל - מה אמור למעלה (כז, טז) "יפקוד ה'". אמר לו הקדוש ברוך הוא עד שאתה מצוני על בני, צַוה את בני עלי".

 

משה מבקש מהקב"ה שימנה לישראל מנהיג במקומו, והקב"ה משיב לו בציווי על קרבנות התמיד – "עד שאתה מצוני על בני, צַוה את בני עלי", אתה משה אמנם מצווה אותי מה לעשות לישראל, אך ראוי שתצווה את ישראל מה לעשות לי.

אכן מתבררת סמיכות בקשת משה לציווי מאת הקב"ה, אך מדוע הציווי שנבחר הוא דווקא ציווי זה? והלא כל ציווי היה לכאורה מביע את אותו רעיון!

ה"שם משמואל" מבאר שיש קשר בין בקשת המנהיג לבין קרבן התמיד; כך הוא כותב (שנת תר"ע):

"הנה כתיב "קח לך וגו' איש אשר רוח בו", ופירש רש"י שיוכל להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד, עד כאן. וזה יתכן רק אם כל ישראל באחדות, היינו שכולם יש להם תכלית אחת, היא עבודת ה', רק שזה דומה לו שהעבודה צריכה להיות באופן זה, ולזה נדמה שצריכה להיות באופן אחר. הא למה זה דומה לשר המפקד על צבא המלחמה שלכולם יש תכלית אחת לנצח את האויב והוא פוקד עליהם מה שיעשה כל אחד ואחד, ובזה הוא מאחד אותם. כן מנהיג ישראל צריך להנהיג לכל אחד ואחד סדר עבודתו כפי שורש נשמתו, וזהו רק אם תכלית כוונתם אחת, אבל אם אינה לתכלית אחת לא יוכל המנהיג להועיל להם".

 

בבקשתו של משה מנהיג במקומו הוא פונה לקב"ה בתואר "א-להי הרוחות" (כז, טז) – ומבאר רש"י שכינוי זה מציין את ההבדלים שיש בין האנשים, ומשה מבקש מנהיג "שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו". ואכן במינוי יהושע בן נון הוא מתואר "איש אשר רוח בו" (כז, יח), ומבאר רש"י: "כאשר שאלת, שיוכל להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד". מנהיג שיכול להתאים לכולם למרות חילוקי הדעות.

אמנם, מעיר ה"שם משמואל", שמנהיג כזה "שיוכל להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד" אכן יכול להועיל לישראל רק אם ישראל מאוחדים במטרה אחת והיא עבודת ה', וחילוקי הדעות ביניהם רק מבטאים דרכים שונות כיצד להגיע למטרה הזהה. אבל אם ישנן מטרות שונות גם מנהיג "שיוכל להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד" לא יועיל.

נמצא, שצריך לאחֵד את כלל ישראל למטרה אחת. וזהו פשר דברי הקב"ה "עד שאתה מצווני על בני, צַוה את בני עלי" – אם אתה רוצה שתהיה תועלת במנהיג המיוחד שאתה מבקש אתה צריך לאחד את כלל ישראל לעבודת ה'.

וכיצד מאחדים את כלל ישראל לעבודת ה'? על ידי קרבנות ציבור ששותפים בהם כל ישראל, "וזהו ענין התמידים שמאחדים את כל ישראל לעבודת ה' יתעלה" (לשון ה"שם משמואל" בהמשך).

קרבנות התמיד מאחדים את כלל ישראל למטרה אחת, עבודת ה', ואז תהיה תועלת בהנהגתו של יהושע.

 

כתבות נוספות

/
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר