(א) כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּן וּרְבִיתֶם וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם: (פרק ח)
המלבי"ם פתח את ביאורו לפרק ח פסוק א בחקירה; כך כתב:
"כל המצוה, הנה כבר חקרו חכמי לב אחר שראינו שלאדם ולנח צוה רק ז' מצות והם היו מספיקים להשיג שלמותם למה הוסיף לישראל תרי"ג כאילו הם לא ישיגו שלמותם רק בעבודה יותר גדולה... ואם כן הכביד עליהם השגת השלמות שתחלה השיגו אותה על ידי ז' מצות בני נח ואחר כך הוסיף עליהם עבודה".
מצוות ה' מועילות למקיימיהן להשיג את שלמותם. אמנם בתחילה הצטוו בני האדם מצוות מעטות ולאחר מכן במעמד הר סיני נתרבו המצוות לישראל עד תרי"ג מצוות. ממילא יש לתהות מה ההבדל בין דורות הראשונים לדורות האחרונים? מדוע לדורות הראשונים די היה במיעוט מצוות כדי להשיג שלמות, ואילו לדורות האחרונים לא די בכך ויש צורך במצוות רבות כדי להשיג אותה המטרה לכאורה – שלמוּת?
אכן השאלה מבוססת על הנחה שמדובר על השגת שלמות זהה בדורות ראשונים ובדורות אחרונים, והמלבי"ם מבהיר שאין הדברים כן אלא יש הבדל בין השלמות שהשיגו הדורות הראשונים לבין השלמות שמשיגים הדורות האחרונים:
"אינו דומה השלמות שהיו משיגים על ידי ז' מצוות בני נח שהיו רק שלמות לחיי העולם הזה ולחיים הנמוסיים, מה שאין כן השלמות שישיגו על ידי קיום מצוות התורה הוא להשיג אושר נצחי ומעלה אלהית, וגם בזה היה חילוק בין ארץ ישראל ובין חוץ לארץ, שבארץ ישראל נתחייבו במצוות התלויות בארץ, שבאשר בארץ ישראל ישיגו שלמות יותר שהיא ארץ המוכנת לנבואה ולהתדבקות השכינה בם ולההנהגה הנסיית, ולהשיג מעלות אלה צריכים עבודה יותר גדולה, שכל שיעלה אדם למעלה יותר גדולה צריך לעבוד עבודה יותר גדולה".
יש דרגות בהשגת שלמות. יש שלמות "לחיי העולם הזה ולחיים הנמוסיים", ויש שלמות שהיא למעלה ממנה "להשיג אושר נצחי ומעלה אלהית", ויש שלמות שהיא במעלה גבוהה עוד יותר והיא מושגת רק בארץ ישראל "שהיא ארץ המוכנת לנבואה ולהתדבקות השכינה בם ולההנהגה הנסיית".
הדרך להשגת שלמות נעלה יותר היא על ידי ריבוי מצוות. בדורות הראשונים על ידי קיום שבע מצוות בני נח ניתן היה להשיג שלמות בחיי העולם הזה. לאחר מתן תורה ניתן להשיג אושר נצחי ומעלה אלהית על ידי קיום מצוות התורה. אמנם בארץ ישראל ניתן להשיג מעלה גבוהה עוד יותר על ידי תוספת קיומן של מצוות התלויות בארץ.
דרגות השלמות מתוארות בפרק ח פסוק א, והמלבי"ם מפרט:
"ועל זה אמר "כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות" רוצה לומר בל תחשוב שנתתי לכם רבוי המצות כדי שתבחר לך מצוה אחת כרופא שאומר קח סם פלוני או סם פלוני, כי צריך אתה לקיים את כולם, ועל כן אמר שם מצוה בלשון יחיד שכל המצוות הם מתאחדים כאלו היו מצוה אחת כי כולם קשורים זה בזה. ולא תשאל הלא תחלה השגתם השלמות על ידי ז' מצוות לבד, על זה משיב שהשלמות של ז' מצות הם "למען תחיון" בחיי העולם הזה כי הם מצוות נמוסיות שאי אפשר לחיות בלעדם. אבל על ידי מצוות התורה "רביתם" שתרבו ברבוי יתירה ומעלה גדולה שהרבוי כולל גם המעלה. ועל ידי מצוות התלויות בארץ תוסיף עוד כי "באתם וירשתם את הארץ" שהיא מוכנת להשראת השכינה ועל ענין זה "נשבע לאבותיכם" כמו שכתוב: "ונתתי לך וגו' את ארץ מגוריך והייתי להם לאלהים" (בראשית יז, ח)".
הפסוק פותח בצורך לקיים את כל המצוות כולן, ואין הדבר תלוי בבחירת מצוות מתוך כלל המצוות. הקשר בין כל המצוות בא לידי ביטוי באזכור המצוות בלשון יחיד "כָּל הַמִּצְוָה" – "שכל המצוות הם מתאחדים כאלו היו מצוה אחת".
בהמשך מוצגות שלוש דרגות של שלמות:
"לְמַעַן תִּחְיוּן" – על ידי קיום שבע מצוות בני נח, מושגת שלמות "בחיי העולם הזה כי הם מצוות נמוסיות שאי אפשר לחיות בלעדם".
"וּרְבִיתֶם" – על ידי קיום מצוות התורה "תרבו ברבוי יתירה ומעלה גדולה", כלומר "אושר נצחי ומעלה אלהית".
"וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ" – על ידי קיום מצוות התלויות בארץ זוכים להשראת השכינה ולהנהגה ניסית.
הרעיון הוא אפוא שהשלמות תלויה בעבודה, וכדי לעלות למעלה יותר גדולה "צריך לעבוד עבודה יותר גדולה".