(כב) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (כג) דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם: (כד) יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ: (כה) יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ: (כו) יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם: (כז) וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם:
(פרק ו)
פסוק כד, הפסוק הראשון של ברכת כהנים עוסק בברכה הנוגעת לנכסים, כך הובא בספרי (פרשת נשא פסקא מ) ובבמדבר רבה (פרשה יא, ה); ועל פיהם בלשונו של רש"י: "יברכך - שיתברכו נכסיך. וישמרך - שלא יבואו עליך שודדים ליטול ממונך". בהמשך המדרשים אחת מן הדרשות על פסוק כה נוגעת לתורה, בלשונו של במדבר רבה (שם, ו): "יאר, זה מאור תורה, שיאיר עיניך ולבך בתורה ויתן לך בני תורה, כמה דתימא 'כי נר מצוה ותורה אור' (משלי ו, כג)".
רבי קלונימוס קלמן אפשטיין בפירושו "מאור ושמש" תמה על סדר זה של ברכות: תחילה נכסים ("יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ") ולאחר מכן תורה ("יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ"). כך הוא כותב:
היה לו להקדים ברכות התורה לברכת הממון, שהתורה היא ברכה נצחית - וברכת הממון היא ברכה זמנית.
מדוע אם כן הוקדמה ברכת הממון הזמנית לתורה הנצחית?
עונה "מאור ושמש":
האמת הוא, מי האיש אשר חננו ה' בעושר וגדולה וּבֵרְכוֹ גם במאור תורה שאינו מניח עסק התורה בשביל טרדת הזמן - מַתַּת אֱ-לֹהִים הוּא, כי לאיש אשר יש לו עושר וגדולה מתגבר יצרו עליו שֶׁיָּרוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וגם יטרדהו בטרדת הזמן, על כן קשה מאד לאיש אשר אלה לו להתגבר על יצרו ולילך בדרכי התורה ועבודה ולעסוק בהם. והבטיח לנו ה' יתברך, הגם שיברך אותנו בממון - אף על פי כן יאר עינינו ולבנו בתורתו שנעסוק בה, על כן מקדים הכתוב ברכת הממון לברכת התורה, כלומר הגם שיברך אותך בממון ויש מקום להיצר הרע להתגבר להטריד אותך בהבלי הזמן - יאר ה' פניו וגו' אף על פי כן יאיר עיניך ולבך בתורה כנ"ל.
בדרך כלל אדם שיש לו עושר וגדולה קשה לו לעסוק בתורה כי יצרו מתגבר עליו "שֶׁיָּרוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וגם יטרדהו בטרדת הזמן". לכן הבטחת ה' היא שתהיה ברכה בממון ואף על פי כן "יאר עינינו ולבנו בתורתו שנעסוק בה".
הקדמת ברכת הממון לברכת התורה אינה מעידה על חשיבות הברכה המוקדמת, אלא היא מבהירה לאדם: למרות שתזכה לקיום "יברכך", שהיא ברכת הממון, ואז "יש מקום להיצר הרע להתגבר להטריד אותך בהבלי הזמן", אל דאגה – "יאר ה' פניו וגו' אף על פי כן יאיר עיניך ולבך בתורה".