"וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ"
שאלו את עצמכם: האם החברה שלכם מקדמת את האנושות, או את האדם?
קשה להפריז בכוח שיש היום לחברות ולמנהלים. חברה, בהגדרה, היא מקבץ של אנשים הפועלים ו"מתוזמרים" יחד בראשות המנכ"ל למען מטרה אחת, וזהו ארגון שמסוגל לפרק ממשלות, לפתור מאקרו-בעיות או לסיים מלחמות. תפקידן של החברות הפרטיות והממשלתיות הוא קריטי בעיתות מלחמה ושלום, וקשה לדמיין בכלל את העולם מבלי התארגנות קבוצתית של אנשים למען מטרה מסוימת.
היצירתיות, החשיבה, פריצת הדרך הטכנולוגית והיזמות, הפכו את העידן שלנו לזמן נהדר ליצור ולחולל דברים חדשים שעד לפני זמן מה היו בדיוניים. אולם נדמה שבכך כרוכה גם סכנה אמיתית: להיכן אנחנו מתעלים את העוצמות האלה. האם אנחנו רותמים קשרים חברתיים ויכולות טכנולוגיות חדשות כדי להפוך את העולם למקום טוב יותר (לא שזו מטרה גרועה כל כך) או, ושימו לב להבדל הדק, להפוך את עצמינו לאנשים טובים יותר?
פרשת השבוע, נח, מתארת את התפתחות האנושות לאחר הטרגדיה האפוקליפטית שכמעט והכחידה את האנושות: המבול. שמונה פריטים בלבד שרדו מהמין האנושי, והם לא רצו שהטרגדיה תחזור על עצמה. הם הלכו ומצאו בקעה בלתי מיושבת, בלתי מעובדת, ויצרו את אחת הטכנולוגיות הכי עתיקות בהיסטוריה האנושית: לבנים העשויות חימר. המטרה – להקים מדינת ענק שבה יהיו חברים כל החוג האנושי כולו.
אלוקים לא אוהב את התוכנית, והוא מבלבל את שפתם, שותל שפות שונות בין אנשים שונים, והרעיון הפנטסטי נגוז. מה רע? הרי התוכנית של בני האדם נשמעת כמו תכנית נהדרת.
את הסוד אנחנו מוצאים בדבריו של רבי יצחק עראמה, מגדולי ספרד שבדור הגירוש. בפירושו לתורה הוא מסביר כי הפונקציה האנושית הגבוהה ביותר היא יכולת החשיבה והיצירתיות. אנשי דור הפלגה ביקשו לתעל את החשיבה והיצירתיות כדי ליצור מדינה חד-לאומית ענקית לכלל האנושות, דוברת השפה האחידה, שתספק את צרכיו של האדם הקטן.
למען מטרה אידיאלית זו הופנו והוקדשו כל המשאבים שהיו ברשות האדם: היצירתיות, הטכנולוגיה, החשיבה והפיתוח האנושיים.
אין רע במטרה כזו, מסביר רבי יצחק עראמה, אבל אסור לה שתהיה מטרת העל של האנושות כולה. אנושות מסוגלת לקדם את עצמו מוסרית, אתית ורוחנית. האדם שואף גבוה, וסיפוק חומרי ממצב אותו במקום נמוך למדי. כיום אנחנו חיים באחת החברות הכי שבעות, משכילות, עשירות ומפונקות בהיסטוריה האנושית, ויחד עם זאת חברה עם אחוזי חרדה, בדידות ודיכאון גבוהים כל כך. התורה מציבה לנו את תמרור האזהרה של חברה קדומה מלפני למעלה מ-4,000 שנה, שלא ניפול גם אנחנו במכשול הזה.
כמנהלים, יש לנו כוח אדיר ביד: ליהוק של אנשים, כישורים, ידע וניסיון עצומים של כלל המערכת שבראשה אנחנו עומדים. עלינו להגדיר לעצמינו ולאלו שאיתנו ותחתנו מהן ערכי העל של החברה שלאורם היא פועלת, הן באופן פנים ארגוני והן כלפי חוץ, גם אם יש לכך משמעות כלכלית.
למשל, השבוע שמעתי מהרב של סלוניקי, ירושלים של הבלקן, הרב אהרון ישראל בעת טיול שורשים, שהמסירות היא המפתח. כלומר, לא מספיק שיהיו לנו את כל היכולות, חייבת להיות לנו גם מסירות- להתעקש ולעשות הכל לשנות מציאות. חשוב שנגדיר לעצמנו ולאנשינו מהו התפקיד של החברה שלנו בקידום ופיתוח רוחו של האדם, במה העולם יהיה טוב יותר, ולא פחות חשוב במה האדם יהיה טוב יותר יחד עם החברה שהם חלק ממנה.
הכותב הוא יזם ומשקיע, מנכ"ל Periapt ומחבר הספר "אבות הניהול"