פרשת משפטים: "כִּי תִפְגַּע שׁוֹר אֹיִבְךָ... כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ"

בפרשת השבוע, פרשת משפטים, תוך כדי הדיון בענייני הדיינים מופיעות בסמיכות שתי מצוות מפתיעות: מצוות השבת אבדה ומצוות פריקת המשא מעל בעל חיים. מה הקשר בין מצוות אלה לענייני הדיינים? רבי אברהם סבע בפירושו "צרור המור" מפרש את הסוגיה.

(א) לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא אַל תָּשֶׁת יָדְךָ עִם רָשָׁע לִהְיֹת עֵד חָמָס: (ב) לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת: (ג) וְדָל לֹא תֶהְדַּר בְּרִיבוֹ: (ד) כִּי תִפְגַּע שׁוֹר אֹיִבְךָ אוֹ חֲמֹרוֹ תֹּעֶה הָשֵׁב תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ: (ה) כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ: (ו) לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְיֹנְךָ בְּרִיבוֹ: (ז) מִדְּבַר נשֶׁקֶר תִּרְחָק וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג כִּי לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע: (ח) וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים: (ט) וְגֵר לֹא תִלְחָץ וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: (פרק כג)

הקשר בין המצוות והדינים שבפרשת משפטים נידון בדברי הפרשנים. להלן נעסוק בשתי נקודות
הנוגעות לכך. החלק הראשון של פרק כ"ג עוסק בענייני דיינים. רבי אברהם סבע בפירושו "צרור המור"
מציע שהעניינים הראשונים שנידונים בתחום בית הדין קשורים לסופו של הפרק הקודם (כב, ל): "וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ".

"צרור המור" מציע קשר בין הקדושה הנובעת מהמנעות מטריפות, לבין ענייני הדיינים 

על פי חציו השני של הפסוק, פרשנים רבים (רש"י, רשב"ם, רמב"ן ועוד) זיהו את הקדושה הנדרשת עם הימנעות מאכילת טרפה ושאר מאכלות אסורים. "צרור המור" מציע קשר בין הקדושה הנדרשת לבין ענייני הדיינים שבתחילת הפרק הבא. כך הוא כותב:

"וחזר לדין הדיין, ואמר לא תשא שֵׁמַע שוא לקבלו. וכל שכן שלא תשית ידך עם רשע. וכן לא תהיה אחרי רבים. כל זה בענין הדין. ואולי סמך זה לפסוק ואנשי קדש תהיון לי, כי זאת היא גם כן קדושתם של ישראל, שלא לקבל לשון הרע ולהיות עד שקר ולהיות אחרי רבים לרעות, כי כל אלו הדברים שמטמאים גופו של אדם ונפשו"

מהם התחומים שבהם הקדושה נדרשת מישראל?

הקדושה הנדרשת מישראל היא לא רק בתחום האכילה אלא גם בתחום האיסורים הנלמדים מתחילת פרק כג: לא לקבל לשון הרע ("לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא"– ראו רש"י), לא להיות עד שקר ("אַל תָּשֶׁת יָדְךָ עִם רָשָׁע לִהְיֹת עֵד חָמָס") ולא להיות אחרי רבים לרעות. איסורים אלה "מטמאים גופו של אדם ונפשו" וההימנעות מפעולות אסורות אלה היא "קדושתם של ישראל". ענייני הדיינים ממשיכים גם בפסוקים ו-ח (איסור הטיית משפט אביון, איסור הריגת נקי וצדיק, איסור לקיחת שוחד).

אכן באופן מפתיע תוך כדי הדיון בענייני הדיינים מופיעות מצוות השבת אבדה ומצוות פריקת המשא מעל בעל חיים. מה הקשר בין מצוות אלה לענייני הדיינים? לדעת "צרור המור", הקשר אינו בנושאים הנידונים, שהם אכן שונים זה מזה, אלא הקשר הוא במידות הנפש שבאות לידי ביטוי בענייני הדיינים ובשתי המצוות הנזכרות.

מצוות של רחמנות וחמלה

כך הוא כותב: "ולזה סמך כי תפגע שור אויבך, כי תראה חמור שונאך. לפי שהם מדות רחמניות בנפש. וכן לא תטה משפט אביונך. כי זה אכזריות גדולה. וכן ונקי וצדיק אל תהרוג. וכן וגר לא תלחץ, היא אכזריות לכם, אחר שאתם ידעתם את נפש הגר, שהייתם גרים כהם", השבת אבדה ופריקת משא הן מצוות של רחמנות וחמלה. רחמנות וחמלה על המאבד, על בעל החמור שרובץ תחת משאו ועל בעלי החיים. היפוכה של מידת הרחמנות היא מידת האכזריות שבאה לידי ביטוי בהטיית משפט אביון ובהריגת נקי וצדיק. נצטווינו על הרחמנות והוזהרנו מן האכזריות.

הצעת הקשר בין המצוות והאיסורים על פי תכונות הנפש שבאות בהם לידי ביטוי מבהירה גם את הקשר לאיסור ללחוץ את הגר שמופיע בפסוק ט'. לחיצת גר "היא אכזריות לכם, אחר שאתם ידעתם את נפש הגר, שהייתם גרים כהם" ראינו אפוא שתי נקודות בנוגע לסדר הדברים בפרשת משפטים: העיסוק בענייני דיינים הקשור לקדושה הנזכרת קודם לכן, וקשר בין מצוות ואיסורים על פי מידות הנפש.