פרשת משפטים: כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע

האם מותר לאדם לברר את טעמי המצוות שבתורה? רבי שמואל בורנשטיין מסוכטשוב בעל "שם משמואל" משיב על פי פרשתנו

חדשות כיפה הרב כרמיאל כהן 11/02/21 12:31 כט בשבט התשפא

פרשת משפטים: כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע
בית משפט, צילום: David Cohen/Flash90

(ג) וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל דִּבְרֵי ה' וְאֵת כָּל הַמִּשְׁפָּטִים וַיַּעַן כָּל הָעָם קוֹל אֶחָד וַיֹּאמְרוּ כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה: (ד) וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֵת כָּל דִּבְרֵי ה' וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל: (ה) וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַה' פָּרִים: (ו) וַיִּקַּח מֹשֶׁה חֲצִי הַדָּם וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת וַחֲצִי הַדָּם זָרַק עַל הַמִּזְבֵּחַ: (ז) וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע: (ח) וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַדָּם וַיִּזְרֹק עַל הָעָם וַיֹּאמֶר הִנֵּה דַם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת ה' עִמָּכֶם עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה: (פרק כד)

בסופה של פרשת משפטים מופיע תיאור המקביל לתיאור מעמד הר סיני בפרשת יתרו. בתחילת התיאור כותב רש"י בעקבות חז"ל ש"פרשה זו נאמרה קודם עשרת הדברות". שתי תשובות של ישראל מתוארות בפסוקים הללו, הראשונה בפסוק ג: "כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה", והשנייה בפסוק ז: "כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע". מה השתנה בין פסוק ג לפסוק ז, מדוע בפסוק ג התשובה היא "נעשה" אפילו בלי לדעת את הטעם, ובפסוק ז התשובה היא "נעשה ונשמע" דהיינו נעשה וגם נבין את הטעם?

כדי להשיב על שאלה זו מבאר ה"שם משמואל" (שנת תרע"א) עיקרון חשוב בבירור טעמי המצוות:

"הנה יסוד כל המצוות וראשיתן לקבל עליו עול מלכות שמים, והיינו לעשות ככל אשר נצטוה בלי שום התחכמות וידיעת הטעם כמו עבד העושה צוואת רבו, ואחת הוא לו אם הדבר נראה בעיניו שטוב ונכון לעשות כן או להיפוך, מכל מקום הוא אדעתיה דרביה קעביד. וכן צריך להיות בעשיית המצוות שאפילו שִׂכלו יגיד לו שאין הדבר נכון ושלא יצמח לו מזה רק רע חס ושלום, מכל מקום עושין המצוות מחמת צוואת ה' יתעלה, ואחת היא אם נבין הטעם ואיך זה מביא לאושר האמיתי או חס ושלום אפילו נראה בעיני אדם להיפוך, מכל מקום עושין מחמת ציווי ה' יתעלה. וזהו מחמת הביטול האמיתי שישראל בטלין לה' יתעלה שאין להם בחינת עצמם כלל, וכמו שאמר דוד המלך עליו השלום (תהלים קלא, ב): "נפשי כגמול עלי אמו"".

 

קיום המצוות אינו תלוי בהבנתן. אדם מקבל עליו עול מלכות שמיים כעבד העושה צוואת רבו בכל מקרה, בין אם הוא מבין את הציווי ומזדהה איתו ובין אם הוא אפילו חושב שלא יֵצא לו טוב מקיום הציווי הזה. "ישראל בטלין לה' יתעלה שאין להם בחינת עצמם כלל", ולכן השכל אינו גורם משפיע על קיום הציווי או על אי קיומו. בין כך ובין כך – מקיימים.

אמנם, אין זה אומר שאין לו לאדם לעסוק בבירור טעמי המצוות. אדם שהבין את התובנה הקודמת יכול בהחלט לברר גם את טעם הציווי שנצטווה; ממשיך ה"שם משמואל":

"ואיש אשר אלה לו מותר לו להסתכל ולהשיג טעם המצוות, כי אפילו אם חס ושלום השכל יַטעה אותו לחשוב שאין זה נכון לא יטה מני הדרך באשר יודע היטב שבאמת זהו הדרך הנכון ותולה החסרון בעצמו שאיננו מבין. אבל איש שאיננו כל כך דבק, יותר טוב לו שלא ידע שום טעם ויעשה הכל בתמימות גמורה, כי באם ידע טעמו של דבר פן יטעהו השכל".

 

שאלה ידועה היא אם מותר לעסוק בטעמי המצוות או לא. ה"שם משמואל" סבור שעיסוק זה תלוי במעלתו של כל אחד ואחד. "איש שאיננו כל כך דבק" וכתוצאה מכך עלול להימנע מלקיים מצוות שהוא אינו מבין אותן "יותר טוב לו שלא ידע שום טעם ויעשה הכל בתמימות גמורה".

אבל אדם שדבק בה' "מותר לו להסתכל ולהשיג טעם המצוות", כיון שבירור הטעם לא ישפיע על קיומו, ואפילו אם לא יבין הטעם ימשיך לקיים מתוך דבקותו, ויתלה את החסרון "בעצמו שאיננו מבין" ולא במצוות ה'.

לאור הדברים הללו מבחין ה"שם משמואל" בין שתי התשובות שהשיבו ישראל:

"ועל כן תיכף כששמעו ישראל ממתן תורה היו יראים לנפשם לומר "נשמע", פן ואולי אם ישמעו הטעמים אולי יגיד להם שִׂכלם שאינו כן, ופן חס ושלום ינטו אף קצת מדרך הישר או אפילו יתקררו מעט, לכן אמרו סתם "נעשה" ולא רצו לידע שום טעם בדבר רק לעשות בתמימות לרצון ה' בלי ידיעת שום טעם, אך אחר כך כששמעו שאמר להם משה רבנו עליו השלום "הרי אתם קשורים תפוסים וענובים" אם כן שוב לא היה להם לחשוש פן ינטו חס ושלום מדרך הישר על ידי שכלם, כי הבינו שכבר נקשרו היטב לרצון ה' יתעלה, ואף אם שכלם יורה ויגיד להם ההיפוך יבינו בטוב ששכלם משקר להם שאינם מבינים בטוב מאמר ה' יתעלה ובין כך ובין כך ישמעו, לכן אמרו גם "נשמע", כי אז כבר מותר לידע הטעם ולחקור בדבר. והבן".

 

תשובתם הראשונה של ישראל "נעשה" הייתה מתוך חששם שידיעת הטעם עלולה לגרום להם להימנע מלקיים "ופן חס ושלום ינטו אף קצת מדרך הישר או אפילו יתקררו מעט". לכן הם התחייבו על קיום אבל לא רצו לדעת את הטעם "רק לעשות בתמימות לרצון ה' בלי ידיעת שום טעם".

אבל בהמשך במעמד הברית כאשר אמר להם משה (כלשון המכילתא יתרו, מסכתא דבחדש, פרשה ג) "הרי אתם קשורים תפוסים וענובים", הבינו את מעלתם "שכבר נקשרו היטב לרצון ה' יתעלה", ולכן אמרו "נעשה ונשמע" – "כי אז כבר מותר לידע הטעם ולחקור בדבר".

למדנו אפוא מדברי ה"שם משמואל" גם תשובה לשאלה המקומית בפרשת השבוע וגם התייחסות לשאלה כללית בעניין בירור טעמי המצוות.

 

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן