זוכרים שפעם היינו שולחים 'מכתבים'? כן, כן - המעטפות הלבנות האלה עם המדבקות היפות והצבעוניות (בול בלע"ז)... האיגרות האלה שהיו מגיעות לנמען, לרוב באיחור-מה, לפי הקצב של עובדי הדואר, של השביתות, בהתאם לתנאי הטבע והאקלים ובכפוף למצב רוחו והכושר הגופני של הדוור? אמא'לה! זה עדיין אומר לכם משהו או שאני האחרון שזוכר?
כי היום, הודות לטכנולוגיה ההולכת ומתקדמת בקצב מסחרר, ניתן לשלוח מסר לכל העולם בפחות משנייה. אינסטנט. ולא רק אימייל, כמעט כל דבר בחיינו ניתן לביצוע באופן מיידי ולוקח פחות ופחות זמן. הסמארטפונים לסוגיהם מאפשרים לנו להחזיק בכף היד, פשוטו כמשמעו, חצי עולם ומלואו והופכים את חיינו למיידיים. הכול קורה בזמן אמת, כל העדכונים, כל החדשות, כל המשימות, כל האפשרויות הופכות להיות זמינות תוך רגע ממש. תיכף ומיד.
בקיצור (תרתי משמע) העידן בו אנחנו חיים דוהר לכיוון קיצור הדרכים והתהליכים.
תופעה זו של קיצור הזמנים נותנת את אותותיה ברוב תחומי החיים וגם התחום הנפשי מושפע ממנה. מציעים לנו תרפיה ברגע, השלמת הטיפול תוך 3 מפגשים. אם נאמין לכל הפרסומים השונים והמשונים - נסתפק ב'סשן' אחד כדי לשים קץ לדפוסי אכילת היתר שלנו. ניפטר מהכעס, השנאה והתחרות תוך שעות בודדות, נגלה את יעדנו בחיים תוך שיחה אחת, נמצא את בן או בת הזוג שלנו תוך רבע סדנא, ובקיצור, נגיע לשלמות - או-טו-טו. למה? כי מרוב שתרבות האינסטנט מקיפה אותנו ומשפיעה עלינו - נהיינו חסרי סבלנות בכל הנוגע לתהליכים.
אבל דוגרי: אני לא מאמין להלך הרוח הזה. אני מכיר היטב את תחום הנפש, בו אני עובד יותר מעשור. מכיר את הטכניקות ואפילו עושה בהם שימוש. אבל תכל'ס, בינינו: זה לא עובד ככה. נכון שהיום ישנן טכניקות ושיטות מדהימות שמקצרות משמעותית משך הטיפול או האימון (בתנאי שהם נוסו ושיש להן תוקף וביסוס במחקר, כמובן) - אבל הנפש שלנו לא קיבלה 'עדכון גרסה'. לוח הבקרה של האישיות שלנו לא קיבל 'עדכון חומרה' (לדאבונם של המחמירים שבינינו). כדי להשתנות - עדיין דרוש לנו זמן, ולא עוברים טרנספורמציה בין רגע. אפילו אם התובנות 'נופלות' מהר יחסית, עדיין נכונה לנו עבודה בפועל לטווח בינוני-ארוך. כך היה אומר הגאון מווילנא - שיותר קל ללמוד את כל ש"ס הגמרא (להזכירכם: השקעה של 7 שנות לימוד יום-יומי...) מאשר לשפר מידה אחת שלנו.
על כך, פרשתנו אומרת (שמות כג כט-ל): לֹא אֲגָרְשֶׁנּוּ [את הכנעני] מִפָּנֶיךָ בְּשָׁנָה אֶחָת פֶּן תִּהְיֶה הָאָרֶץ שְׁמָמָה וְרַבָּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה. מְעַט מְעַט אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה וְנָחַלְתָּ אֶת הָאָרֶץ.
בקריאה אלגורית שמקורותיה בחסידות, כיבוש הארץ מידי 7 העמים מקביל לכיבוש הגבולות הפנימיים של אישיותנו מידי תכונותיה הרעות. לפי קריאה זו, אפשר להבין שהתורה מבהירה לנו שבמלחמה הפנימית הזו בינינו לבין המידות הרעות שלנו, החיפזון הוא מהשטן. דווקא האיטיות היא הגישה הנכונה למשימה. בכיבוש הזה, חייבים ללכת לאט לאט, מעט מעט.
למרות שהטכנולוגיה מקצרת הליכים - הריון עדיין נמשך 9 חודשים ואי אפשר לגדל ולחנך ילד תוך חודש בלבד. אם אנחנו רוצים להוליד את עצמנו, אם אנחנו חפצים לגדל ולחנך את האישיות שלנו ולהוציא מהכוח אל הפועל את הפוטנציאל שבנו - דרוש תהליך. דרוש זמן.
השביל לשלום הפנימי בין הכוחות הנאבקים בתוכנו הוא תהליך איטי. בואו נהנה מהדרך!