שבעה אושפיזין אנחנו מארחים בחג הסוכות. לכל אחד מהם יש תואר שמבטא את התפקיד שבו הוא שימש בחייו או את מקומו בתולדות עם ישראל. אברהם הוא אבינו, וכך גם יצחק ויעקב. משה – רבנו. אהרן הכהן, דוד המלך. מכולם מיוחד יוסף בכך שהתואר שהוא זכה לו מעיד על מידותיו, סגולתו, המדרגה שאליה הגיע: יוסף הצדיק. מדוע זכה דווקא הוא בתואר המרומם הזה?
הסיפור מתחיל בשנות ילדותו של יוסף, בבית שבו הוא גדל. שתי משפחות הכיל הבית הזה, שהתחלקו על פי שתי האמהות, שהיו צרות זו לזו. מצב זה גרם למתיחות בסיסית בין בני רחל האהובה לבני לאה השנואה. ואם זה לא הספיק, בעיה נוספת צצה בגלל דמותו של יוסף. משנות בגרותו של יוסף אנו לומדים שהוא היה הילד המוכשר ביותר במשפחה. ומה קורה כאשר הילד המוכשר ביותר הוא הילד הקטן? הוא מרגיש מתוסכל מכך שאחים שנופלים ממנו בכישוריהם מנהלים את המשפחה ואומרים לו מה לעשות. שוו בדמיונכם אדם שמרגיש שהבוס שלו שנותן לו הוראות פחות מוכשר ממנו. אם בימינו מתוסכל הילד הקטן והמוצלח, הדבר נכון שבעתיים בתקופת האבות שבה גילם של האחים קבע את מעמדם במשפחה ולבכור היו על פי דין זכויות-יתר ושותפות בניהול המשפחה.
בשלב מסוים התערער הסדר הישן במשפחה. יעקב העניק ליוסף כתונת פסים – כתונת שמגיעה עד פס היד ומעידה על כך שהוא לא עבד בשדה כפועל אלא התמנה למנהל העבודה, לממונה על אחיו. לכולם היה ברור שיעקב מעדיף את יוסף על פני אחיו, אם בגלל אהבתו היתרה ליוסף (אולי מכוח אהבתו לרחל) ואם בגלל שזיהה את כישוריו המיוחדים. כעת היה זה תורם של האחים לחוש מתוסכלים. ויוסף? תחושת הגאווה שלו גאתה והוא לא חשש לבטא אותה בפני אחיו בסיפור של חלומותיו, שביטאו את מה שהוא חושב עמוק בפנים על אחיו ועל העליונות שלו עליהם. הפיצוץ היה בלתי נמנע. מה שיוסף לא לקח בחשבון זה שאמנם הוא מוכשר מאחיו אבל בשלב הזה הם חזקים ממנו. הם מבוגרים והוא הצעיר; הם רבים והוא אחד.
וכאן מתחיל מסע התלאות הארוך של יוסף. מכירת יוסף והגלגולים שהוא ואחיו עברו במצרים היו לא רק מהלך של תיקון עבור האחים אלא גם מסע של שינוי עבור יוסף. ה', שידע שיוסף בורך יותר מכל אחיו בכישורי הנהגה, ייעד אותו לתפקיד הזה אבל לפני כן העביר אותו סדרת חינוך ארוכה ומייסרת. ממצוות המלך שבספר דברים אנו לומדים שה' אינו רוצה במלך שחצן, יהיר, מתנשא. שורה של מצוות מוטלות על המלך ואחת ממטרותיהן היא "לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו".
כיצד גורם ה' ליוסף להיפטר ממידת הגאווה ולהוליד בנפשו את השילוב הנדיר בין כישרון יוצא דופן וענווה?
בשלב הראשון יוסף מושלך ברגע מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. ממעמד רם במשפחתו למעמד של עבד חסר כל זכויות – נמוך יותר מהמצב שהוא הכיר בתחילת הדרך כילד קטן שכפוף לאחיו הגדולים. נפילה זו מבשרת על 22 השנים שיבואו לאחר מכן, שבהן ינוע גורלו בזיגזג פראי של עליות וירידות, חלקן ברגע אחד, עד לעלייה הסופית לתפקיד המשנה למלך מצרים. כדי להמחיש את הנפילות שחווה יוסף, ה' דואג שהן יקרו לא רק במישור המעמדי אלא גם בממד הפיזי: השלכה לבור בדותן ובהמשך לבור האסורים במצרים.
בשלב הזה מגיע המבחן הגדול שבו מעמיד ה' את יוסף. אם בשנות ילדותו היה יוסף מתוסכל מהכפיפות שלו לאחים, כעת, אחרי שנמכר על לא עוול בכפו הוא היה מתוסכל עשרות מונים. אנשים רבים בעלי אישיות שמו שלו שהיו נקלעים למצב הזה היו שוקעים במרירות ובתסכול, באים בתלונות אל ה' ופורקים את עולו. יוסף פנה לדרך אחרת. הוא פעל במרץ לשפר את מצבו, ומה שלא פחות משמעותי – הוא נותר נאמן לה' וסירב לחטוא לאלוהים עם אשת פוטיפר. כאן זכה יוסף לתואר "הצדיק" – על שלא בא בטרוניה על מר גורלו אלא הצדיק את דינו למרות שלא יכול היה להבין אותו.
סדרת החינוך אינה מסתיימת בנקודה זו. יוסף מושלך לבית הסוהר. שם הוא עולה מדרגה רוחנית נוספת כשהוא מבין שגם אם יש לו יכולות חריגות – מקורן בקב"ה ועליו להכיר לו תודה על כך. "הֲלוֹא לֵאלֹהִים פִּתְרֹנִים", הוא אומר לשר המשקים ולשר האופים, "סַפְּרוּ נָא לִי". מכאן, מההכרה של יוסף במקור הכוחות שלו, צמחה ישועתו, שהגיעה כעבור שנתיים ימים. אז, כשעמד לפני פרעה ובפני הפיתוי לייחס לעצמו את היכולת לפתור את חלומותיו ואולי לזכות בחנינה, לא שכח יוסף את השיעור שלימד אותו ה'. לפרעה הוא אומר: "בִּלְעָדָי, אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה". וראו זה פלא. דווקא כאשר טען יוסף שהפתרון שלו לא בא מכוח כישוריו אלא בזכות האל, דווקא אז מצא אותו פרעה ראוי לצאת מן הבור ולכהן כמשנה לו. מסתבר שדווקא את זה חיפש פרעה – לא אדם מוכשר בזכות עצמו אלא "אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ".
עוד מבחן אחד נכון ליוסף. כעבור שנים מגיעים אליו אחיו לשבור בר. לו היה יוסף אדם שחצן, מלא מעצמו וחרד רק לכבודו היה עושה כל מה שביכולתו לנקום באחיו על ההשפלה שחווה מהם. אולם יוסף הוא איש ירא אלהים. את השיעור שקיבל ממנו הוא הפנים עד תום: הכל בא מאת ה' – הכישרון שלו וגם מה שעבר עליו בשנים הארוכות במצרים. ה' הוא המנהל הבכיר ויוסף הוא רק חייל שלו בעולם הזה שמתמסר למימוש התכניות שלו עלי אדמות. ההכרה הזאת מביאה אותו להבין שהתלאות שהוא עבר היו שיעור עבורו וגם חלק מתוכנית אלוהית גדולה יותר לכלכל את משפחתו בשנות הרעב. יוסף אמנם מקשה את לבו כלפי אחיו אולם הוא עושה זאת כחלק מתוכנית שרקם לאחות את הקרע במשפחה ולהנהיג אותה – לא בגבהות לב אלא מתוך ענווה.
ההוכחה הסופית לצדקותו של יוסף הגיעה לאחר מות אביו. אפילו עכשיו, כאשר הוא יכול היה לנקום באחיו מבלי לצער את אביו, הוא כלל לא מעלה זאת על דעתו. מה שמדריך אותו זו הנכונות לעשות את רצון ה' להיטיב עם אחיו. האיש שבשנות נערותו חלם על שמש, ירח וכוכבים שמשתחווים לו, עומד כעת בפני אחיו ושואל: "הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי? וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב".
שני מסלולים של עליה עשה יוסף בשנות חייו הסוערות: בתחום הגשמי הוא עלה מילד קטן ועבד בזוי לתפקיד המשנה למלך; במישור הרוחני הוא נסק מבור הגאווה לפסגה של הענווה.