כתוב בפרשה: "כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת" - ציטוט דברי בעל הבית המנוגע האומר "כנגע נראה לי בבית" הוא למעשה הנחיה לאדם כיצד עליו להתייחס לצרות הבאות עליו. מפניני מהר"ם אלשיך
(לג) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: (לד) כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם: (לה) וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת וְהִגִּיד לַכֹּהֵן לֵאמֹר כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת: (פרק יד)
כתב הרמב"ם בסוף הלכות טומאת צרעת:
זה השינוי האמור בבגדים ובבתים שקראתו תורה צרעת בשותפות השם אינו ממנהגו של עולם אלא אות ופלא היה בישראל כדי להזהירן מלשון הרע, שהמספר בלשון הרע משתנות קירות ביתו, אם חזר בו – יטהר הבית, אם עמד ברשעו עד שהותץ הבית – משתנין כלי העור שבביתו שהוא יושב ושוכב עליהן, אם חזר בו – יטהרו, ואם עמד ברשעו עד שישרפו – משתנין הבגדים שעליו, אם חזר בו – יטהרו, ואם עמד ברשעו עד שישרפו – משתנה עורו ויצטרע ויהיה מובדל ומפורסם לבדו עד שלא יתעסק בשיחת הרשעים שהוא הליצנות ולשון הרע…
הקב"ה, שחפץ בתשובתו של החוטא ולא בהענשתו, שולח אותות לאדם כשמעשיו אינם רצויים למען ישוב. תחילה האותות רחוקים מגופו (צרעת הבית), ובהדרגה מתקרבים אליו (צרעת הבגד, צרעת בגופו). הבעיה היא שהאדם אינו שב מיד. לעתים, לא מזדון ממשיך החוטא ברשעו, אלא כיון שאינו קולט את המסר. החוטא, לעתים אינו מבין שמאורעותיו נובעים ממעשיו, ושהקב"ה מנסה כל העת "לדבר" אתו. ההכרה בכך היא כבר מעלה לאדם, וזה אשר רצתה התורה ללמדנו בצטטה את דברי בעל הבית המנוגע: "כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת"; כך כתב מהר"ם אלשיך:
"הורה לנו אבינו מלכנו אלהינו דרך אמת למען נשכיל לעבוד את ה'. והוא, כי אנחנו חייבים לשים כחותם על לבנו כי אין דבר משולל השגחתו יתברך ואין הוראת צרה שלא יהיו תוכחות על עון. וטוב להודות לה' על כל צרה שלא תבא, כי על כי אין אלהיו בקרבו מצאוהו הרעות ההם. וזהו 'ובא אשר לו הבית והגיד לכהן'. והנה ההגדה היה אפשר תהיה לאמר כנגע ראיתי בבית. אך לא זה הדבר בחר ה', כי אם שיאמר 'כנגע נראה לי בבית', כלומר כנגע נראה בשבילי בבית. כי עווני היה מחייב נגע צרעת תהיה בי וה' נתנו בביתי. וזהו לאמר נראה לי, כלומר הראוי לאמר הוא כנגע נראה לי שהוא משמעות לי, כמה דאת אמר (בראשית כז ג-ד) 'ועשה לי מטעמים', 'וצודה לי', 'והביאה לי'. וכאלה אין מספר".
ציטוט דברי בעל הבית המנוגע הוא למעשה הנחיה לאדם כיצד עליו להתייחס לצרות הבאות עליו. אילו היה רצון אך ורק לצטט את דבריו היה די לצטט 'כנגע ראיתי בבית'. אבל אמירה כזו אינה רצויה כיון שהיא מעידה על אי הבנה שיש קשר בין הנגע שבבית לבין מעשיו של האדם. 'כנגע ראיתי בבית' היא אמירה שיש בה דיווח על המצב ותו לא. אולם התורה מצטטת את האדם כשהוא אומר "כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת". משמעות המילה "לי" יכולה להיות "בשבילי", וכך מבאר אותה כאן מהר"ם אלשיך: "כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת" = "כנגע נראה בשבילי בבית". זוהי האמירה הרצויה, כשאדם מדווח לכהן על הקורות את ביתו ומבין שאין זה מקרה שקרה לבית אלא הוא נובע ישירות ממעשיו. ויתרה מזו "עווני היה מחייב נגע צרעת תהיה בי וה' נתנו בביתי". אדם שמבין שהוא הגורם לצרעת ביתו, וגם מבין שחסד עושה עמו הקב"ה שאינו מייסר את גופו תחילה אלא את ביתו, קרובה תשובתו, ויהיה בבחינת "חזר בו – יטהר הבית"