פרשת מצורע – שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת

על מעשים וסמלים בתהליך טהרתו של המצורע. מפניני רבי אברהם סבע בפירושו "צרור המור". אמנם האדם הוא כמו כלי חרס אבל העיסוק בתורת ה' יכול להחיות אותו ולהשכיח ממנו את מצבו השפל

הרב כרמיאל כהן 07/04/22 14:38 ו בניסן התשפב

פרשת מצורע – שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת
צילום: shutterstock

(א) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (ב) זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן: (ג) וְיָצָא הַכֹּהֵן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה נִרְפָּא נֶגַע הַצָּרַעַת מִן הַצָּרוּעַ: (ד) וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב: (ה) וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְשָׁחַט אֶת הַצִּפּוֹר הָאֶחָת אֶל כְּלִי חֶרֶשׂ עַל מַיִם חַיִּים: (ו) אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה יִקַּח אֹתָהּ וְאֶת עֵץ הָאֶרֶז וְאֶת שְׁנִי הַתּוֹלַעַת וְאֶת הָאֵזֹב וְטָבַל אוֹתָם וְאֵת הַצִּפֹּר הַחַיָּה בְּדַם הַצִּפֹּר הַשְּׁחֻטָה עַל הַמַּיִם הַחַיִּים: (ז) וְהִזָּה עַל הַמִּטַּהֵר מִן הַצָּרַעַת שֶׁבַע פְּעָמִים וְטִהֲרוֹ וְשִׁלַּח אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה:  (פרק יד)

תהליך הטהרה של המצורע כרוך במעשים שחז"ל והמפרשים ראו בהם מעשים סמליים. במסגרת זו נעיין רק בסמליות של המעשים הנעשים בנוגע לשתי הצפרים שהאחת מהן נשחטת והאחת משולחת על פני השדה.

כותב רבי אברהם סבע בפירושו "צרור המור":

"וצוה לשחוט את הציפור האחת. לרמוז לו שצריך שיחשוב עצמו כמת, כי המצורע חשוב כמת (נדרים סד ע"ב), כמו שאמר מלך ישראל בענין נעמן (מלכים-ב ה, ז) "האלהים אני להחיות ולהמית". 

שחיטת הציפור רומזת למצורע על מצבו בתקופת צרעתו שהוא נחשב כמת. עניין זה עולה מתשובת מלך ישראל לנעמן שר צבא ארם שביקש שירפא אותו מצרעתו: "האלהים אני להחיות ולהמית" – מכאן שצרעת היא מיתה ורפואה ממנה היא חיים.

לא רק השחיטה מסמלת את המוות אלא גם הכלי שאליו שוחטים את הציפור – כלי חרס. ממשיך "צרור המור": "וזהו "ושחט את הציפור האחת אל כלי חרש", לזכר כי עפר הוא ואל עפר ישוב". חרס העשוי מאדמה רומז למצורע על מותו ועל שובו לאדמה. אבל יש גם תקווה. השחיטה היא אל כלי חרס אבל היא גם על מים חיים. כותב "צרור המור": "על מים חיים" – רמז לתורת ה' יתברך שנקראת מים חיים, שצריך לעסוק בה, ובה ישתה וישכח רִישׁוֹ (על פי משלי לא, ז)". 

אמנם האדם הוא כמו כלי חרס אבל העיסוק בתורת ה' יכול להחיות אותו ולהשכיח ממנו את מצבו השפל. אפשרות החיים מסומלת גם בציפור השנייה, שאינה נשחטת אלא נותרת בחיים. ממשיך "צרור המור": "את הצפור החיה יקח אותה – לפי שהיא רמז שבחרטתו ובתשובתו יחיה וירפא מצרעתו ומטומאתו". 

הצרעת באה בעקבות חטאים שגרמו למוות, וחרטה ותשובה מחיות ומרפאות. הציפור החיה, שמסמלת את אפשרות החיים, משולחת על פני השדה. שילוח זה יש בו סמל חשוב: "וצוה לשלוח את הצפור החיה על פני השדה. להורות שכמו שהצפור הזאת משתלחת על פני השדה ובידה לשוב, כן זה האדם בידו לשוב מחטאתו אחר שהכל הוא בבחירתו, ולכן צריך לשים על לבו לבלתי התגאל בכל התועבת האל".

ציפור משולחת היא חופשית, היא יכולה לעוף לשדה והיא יכולה גם לשוב לעיר. כך גם האדם הוא חפשי, הוא חוטא והוא יכול גם לשוב מחטאתו. חופש הבחירה מחייב את האדם "לשים על לבו לבלתי התגאל בכל התועבת האל". הכל תלוי בו – "הכל הוא בבחירתו".

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר