פרשת מטות | וְלֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ

על פי מהר"ם אלשיך, בעקבות כעסו של משה על פקודי החיל, הם מבינים שמשה חושד בהם, שהם החייו את הנשים מתוך שראו אותן וחשקו בהן. מהי התשובה שהשיבו למשה?

הרב כרמיאל כהן 21/07/22 16:36 כב בתמוז התשפב

פרשת מטות | וְלֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ
צילום: shutterstock

(מח) וַיִּקְרְבוּ אֶל מֹשֶׁה הַפְּקֻדִים אֲשֶׁר לְאַלְפֵי הַצָּבָא שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת: (מט) וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה עֲבָדֶיךָ נָשְׂאוּ אֶת רֹאשׁ אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר בְּיָדֵנוּ וְלֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ: (פרק לא)

לדעת הרב משה אלשיך דברים אלו שאמרו "הַפְּקֻדִים אֲשֶׁר לְאַלְפֵי הַצָּבָא שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת" אל משה, הם דברי התשובה שלהם לטענתו של משה אליהם "הַחִיִּיתֶם כָּל נְקֵבָה. הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם לִמְסָר מַעַל בַּה' עַל דְּבַר פְּעוֹר וַתְּהִי הַמַּגֵּפָה בַּעֲדַת ה'" (לעיל פסוקים טו-טז). אמנם יותר משלושים פסוקים מפרידים בין דברים אלו לדבריו של משה, אך לדעתו באמת תשובתם לא היתה מיידית אלא "אחר עבור מעט והיחל להתקרר כעסו, קרבו ויאתיון אליו להפיס דעתו".

לדבריהם, משה חושד בהם במה שאין בהם; כותב הרב אלשיך:

ויאמרו אליו עבדיך נשאו. לומר, הנה מכלל דבריך באומרך 'החייתם כל נקבה', הלא אפשר לחשוב ולומר כי חמלנו על הנשים, כי עינינו נשאנו עליהם או קרבנו אליהן. אך חלילה לנו, כי הנה עבדיך נשאו את ראש וחשבון אנשי המלחמה, ואין צריך לומר שלא מת אחד, כי אם אפילו לא נפקד ממנו מהיות איש, שהוא מהיות צדיק. כי כל אנשים שבמקרא צדיקים כנודע מרבותינו ז"ל (תנחומא שלח ד). ובזה יאמר 'ולא נפקד ממנו איש', שהוא מהיות צדיק נקרא איש. כי נשמרו אפילו מהביט אל פני אשה, כמו שכתבנו מרבותינו ז"ל שהיו משחירין פניהן להשמר מראות שוא (שיר השירים רבה פרשה ד).

הם מבינים שמשה חושד בהם שהם החייו את הנשים מתוך שראו אותן וחשקו בהן – "כי עינינו נשאנו עליהם או קרבנו אליהן". הם שוללים חשד זה מכל וכל – "עֲבָדֶיךָ נָשְׂאוּ אֶת רֹאשׁ אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר בְּיָדֵנוּ וְלֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ". לא חסר איש, אין מישהו שהפסיק להיות "איש" (=צדיק), כולם נותרו אנשים כלומר צדיקים, ו"נשמרו אפילו מהביט אל פני אשה".

בזה גם מתבאר הביטוי "אֲשֶׁר בְּיָדֵנוּ" (… רֹאשׁ אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר בְּיָדֵנוּ… ) שהוא "משולל הבנה". כותב מהר"ם אלשיך:

וזה כוונו באומרם 'המלחמה אשר בידנו', כלומר כי שתי מלחמות הן, אחת, מלחמת אנשים עם אנשים, שנית, מלחמת איש ביצרו. והנה המלחמה הראשונה היא בידו של הקב"ה, כי ה' איש מלחמה ולה' התשועה. אבל מלחמת היצר הרע בידו של אדם, כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים (ברכות לג, ב). ואמרו, 'עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה', ובאיזו מלחמה אמרנו? במלחמה אשר בידנו הוא מלחמת היצר הרע שעליה יקראו אנשי המלחמה. אך מלחמת אויבינו, ה' איש מלחמה ולא אנחנו ליקרא אנשי המלחמה. רק במלחמת היצר הרע שהיא בידנו נקרא אנשים. כי הנה ולא נפקד ממנו איש, כי כל אחד יקרא איש צדיק, ואיש מלחמה בבחינת מלחמה. באופן כי אשר השארנו הנשים, לא במרד, כי נשאנו אליהן עינינו, כי לא כן הוא.  

הביטוי "אֲשֶׁר בְּיָדֵנוּ" אינו מתייחס ל"אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה", אלא למלחמה עצמה. יש "מלחמת אנשים עם אנשים", ויש "מלחמת איש ביצרו". המלחמה הראשונה היא בידי שמים, אבל מלחמת איש ביצרו היא בידו של אדם. שרי האלפים ושרי המאות מדגישים שהם מתייחסים ל"מלחמה אשר בידנו", דהיינו למלחמת איש ביצרו, ועליה הם מעידים "וְלֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ", כולם אנשים כולם צדיקים. 

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר