השבוע השתתפתי בניחום אבלים בביתו של חבר, בעקבות טרגדיה נוראה שפקדה אותו ואת משפחתו. הצער היה גדול מאוד, המילים נעתקו, והפה נסגר כמי שלא יודע מה לומר. דווקא האוזניים היו פעילות ביתר שאת, ושימשו כצינור להכנסת הדברים שנאמרו שם, אל תוך הלב פנימה. המסרים והתובנות איתם יצאתי משם היו עוצמתיות ומעוררות ביותר.
אחרי כמה רגעים של שתיקה, החל החבר היקר לשתף במחשבות והרהורים שעלו בו בעקבות הפטירה. הוא דיבר על כמה צריך להודות על המובן מאליו, שבין רגע יכול כבר לא להיות מובן. עד כמה צריך להשקיע בדברים הכי בסיסים בחיינו, מהם אנחנו מתעלמים מבלי משים, בשל מרוצת החיים בה אנו נמצאים. והוא מיקד ועזר לחדד שוב מה עיקר ומה טפל, וכיצד שאלת סדר העדיפויות בחיים היא שאלת השאלות.
חלקה השני של השיחה עבר לצד הריאלי של כל התובנות הללו, ולשאלה כיצד אפשר לקחת את הרגשות העזים שמתעוררים ברגעים אלו ולהוריד אותם לפן המעשי.
כאן כבר השיח היה הרבה יותר משותף, והייתה הסכמה שיש פער גדול מאוד בין הרגשות העזים שעולים בנו מעת לעת בעקבות אירועים שמטלטלים אותנו, לבין היכולת שלנו לשמר אותם ולהוריד אותם לחיי המעשה. הפער האדיר הזה נובע בדר כלל ממרוצת החיים היום יומית, שהיא הרבה פעמים חזקה ומהירה מאיתנו, וגורמת לרגשות הללו להתמוגג ולהתמוסס.
סופה של השיחה עסק בשאלה כיצד אפשר להילחם כנגד אותה שחיקה, ומה ניתן לעשות כדי לשמור על רגשות שעולים וצפים בנו, שלא ייעלמו ויברחו? את הפתרון לשאלה זו ניתן למצוא בפתחה של פרשת השבוע שלנו, מטות, העוסקת ב"פרשיית הנדרים".
הנדר הוא דרך "לצלם" או לקבע את הרגש החולף
משהו ריגש אותך, משהו שימח אותך, התלהבת, רצית להודות על משהו? טבעו של הזמן לשחוק, ולהשכיח את התחושות הללו. במקום הזה מגיע תפקידו של הנדר, כמי שמתפרץ מליבו של האדם, ויוצר התחייבות עתידית שהוא יהיה מחויב בה, גם כאשר הרגש יתפוגג ויחלוף.
בימינו, אנחנו בעיקר משתמשים במושג- "בלי נדר", ובצדק חוששים מלנדור נדרים שכן חז"ל לימדונו - "טוב שלא תדור משתדור ולא תשלם". אולם העיקרון של הנדר צריך להישאר איתנו ולהיות חלק מצורת ההתנהלות שלנו.
באותם רגעים מיוחדים של רוממות הרוח והתרגשות, בין אלו הנובעים מצער וכאב ובין אלו הנובעים משמחה והודיה, עלינו להחליט על משהו מעשי שיקבע וישמור את אותו הרגש. משהו בהתנהלות הפשוטה של החיים שלנו חייב להשתנות ולהיות יותר טוב מכוח אותה תובנה והתרגשות. חייבת להתבצע "טרנספורמציה" המורידה את הרגש להתנהלות מעשית, רגע לפני שהוא חולף ומתפספס.
על ידי לימוד זה של "מודל הנדר", המוריד את הרגש לפעולות פיזיות, מקבלים אירועים משמעותיים בחיינו אחיזה מעשית, וכך אנו נבנים ומתגדלים מהם, ונעשים יותר טובים ומשמעותיים.
הרב אסף הר-נוי הוא רב קהילת אדרת אליהו וראש בימ"ד מבקשי פניך, גילה, ירושלים.