השיעור שמלמד אותנו משה רבנו בפרשת מטות נוגע באיסור להבליג ולשתוק מול אי ציות לערכים או מול זלזול בעבודה. אך מצד שני, גם את זה צריך לדעת איך לעשות בצורה נכונה.
המשמעות של נטילת האחריות הזו היא גם לעמוד לעיתים במצבים לא נעימים, אך להתעקש ולהעביר מסר ברור וחד משמעי. אם כמנהיגים אנחנו לא נעביר מסר שכזה, המשמעות היא שאנחנו לא מועילים בתפקידנו ואף חוטאים בראש ובראשונה כלפי העובד שלא מתפקד כמצופה ממנו.
זו בדיוק הייתה הסיטואציה בפניה עמד משה רבנו: שבועות ספורים לפני מותו, כאשר שניים וחצי מהשבטים נעמדו בפניו וביקשו לקחת את נחלת עבר הירדן המזרחי. משה לא היסס ופנה אליהם בדברי תוכחה נוקבים מאין כמותם. הוא מאשים אותם במורך לב בעת מלחמה ובשבירת המורל הלאומי הכללי. וכל זאת עוד לפני שהוא שמע מהם בכלל האם בכוונתם אכן להשתמט ממלחמות כיבוש ושחרור הארץ מידי עמי כנען.
את הסיבה לכך מסביר רבי יצחק עראמה, מגדולי פרשני ספרד בדור הגירוש. לדבריו, משה, בעינו המנהיגותית, הבין כי לבקשה המוזרה הזו, לגור מעבר לירדן, יש רק שני מניעים: או פחד מפני מאבק צבאי מזוין, או כפירה והטלת ספק בעצם קדושת ארץ ישראל והישיבה בה. בעוצמת הענווה שלו, בחר משה להשתמש בתוכחה שלו דווקא בסיבה הקלה יותר: מורך לב שאינו במקומו.
הוא יכול היה להחליט אחרת. למשל, לבחור להיות מנהיג נחמד ולשחרר להם את עבר הירדן. לא אמור להיות אכפת לו. יש שם מרחבים עצומים משוחררים שקצת ימעיטו את העומס מהארץ המובטחת. אולם הוא מבין שאם הוא לא יוכיח אותם כראוי, הוא יחטא לתפקיד שלו כמנהיג. הוא גם יחטא כלפי משימת העל שהוענקה לו: להוביל את העם אל הארץ המובטחת, ארץ שבה עתיד העם לשאת את תפקידו הרוחני במשפחת האומות. הוא יחטא כלפי יתר העם, שעלולים לקנא באלו שאינם צריכים עוד להילחם על מקום המגורים שלהם. אולם יותר מכל אלה הוא יחטא כלפי שניים וחצי השבטים, כאשר הוא ישאיר אותם בדרגתם הבינונית, ולא ייקח עליהם אחריות.
הוא מוכיח אותם בצורה נוקבת, ארוכה, קשוחה, ושאינה משתמעת לשני פנים. אותם אולם בתוך התוכחה שלו הוא משלב ענווה, התחשבות, ולדון לכף זכות.
גם אנו כמנהלים צריכים להבחין אם עובד מסוים נוהג שלא כשורה מתוך חוסר שימת לב, זלזול במטרות החברה, בלקוח או בערכים מסוימים. יש רגעים בהם אסור לנו להיות נחמדים ועלינו לעשות את העבודה הלא נעימה, אך גם אותה, צריך לעשות באופן העדין והרך ביותר. בסופו של דבר, המטרה שלנו היא לטובתו של העובד.
חלק מהיזמים מצליחים גם כמנכ"לים בעיקר כשהם "קופצים" למגרש המקצועי, שבו נדרשת הפרדה בין הרגש לעובדים שהקימו איתך את החברה, לבין דרישות החברה שהשתנו. חלק מהמעבר הזה דורש לגייס גם יכולות תוכחה שלא כל מנהל רוצה להתמודד איתם כי תמיד נוח יותר להיות במקום של ריצוי ושדורש פחות התמודדות והתנצחות.
הכותב הוא זיו אלול, יזם, משקיע, מנכ"ל Periapt ומחבר הספר "אבות הניהול"