(א) אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר ה' אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד: (ב) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹנָי ה' מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר: (ג) וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי: (ד) וְהִנֵּה דְבַר ה' אֵלָיו לֵאמֹר לֹא יִירָשְׁךָ זֶה כִּי אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ הוּא יִירָשֶׁךָ: (ה) וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ: (ו) וְהֶאֱמִן בַּה' וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה: (פרק טו)
בנוגע למילה "דַּמֶּשֶׂק" שנאמרה על אליעזר בן משק ביתו של אברהם מובא בגמרא (יומא כח ע"ב, והובאו הדברים ברש"י על הפסוק): "אמר רבי אלעזר: שדולה ומשקה מתורתו של רבו לאחרים". לכאורה מדובר על דברי שבח לאליעזר ויש להבין מה הקשר בין שבח זה של אליעזר לדברי אברהם. כך שואל מאור ושמש:
"וַיֹּאמֶר מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר. והנה יקשה לדרשת הגמרא על מלת דמשק - שדולה ומשקה מתורת רבו לאחרים. אם כן, לאיזה ענין הזכיר אברהם אבינו בהתנצלותו לפני ה' יתברך "ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר", כי לפי דרשת הגמרא הוא דברי שבח לאליעזר, והיה די באמרו 'מה תתן לי ובן משק ביתי הוא יורש אותי'".
ההקשר של דברי אברהם הוא שאין לו זרע ובן משק ביתו יורש אותו, ואם כן מה טעם נכנס כאן שבחו של אליעזר שדולה ומשקה מתורתו של רבו לאחרים?
אכן מאור ושמש מבין שדברי חז"ל על אליעזר אינם דברי שבח לאליעזר אלא הם מלמדים דבר אחר. כך הוא כותב:
"על כן נראה, שדברי חז"ל בגמרא הנ"ל רמזו לנו על ענין אחר, שצריך לידע ולהודיע לבני אדם המחברים את עצמם לצדיקים, שלא ילמדו את עצמם לעשות כתנועותיהם והנהגותיהם כְּמִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה, היינו מפני שהצדיק הוא עושה כך - יעשה הוא גם כן כמוהו, כי זה הוא לא טוב מאד. רק שילמד לעשות כפי שכלו באמת לאמתו, לעבוד את ה' יתברך בלב נכון. וזה הוא שאמר אברהם אבינו "ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר" שדולה ומשקה מתורת רבו לאחרים, פירוש שדולה ומשקה - שלומד אותם לעשות מצות אנשים מלומדה, לעשות מה שרבו עושה, וזה לא טוב. והשיב לו השי"ת "לא יירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך וגו'"".
אליעזר היה "דולה ומשקה מתורתו של רבו לאחרים", כלומר לימד את כולם לעשות בדיוק מה שרבו אברהם היה עושה, מצוות אנשים מלומדה – עבודת ה' באופן חיצוני בתנועות והנהגות אבל בלי שכל ופנימיות הלב, כתוכחת הנביא ישעיהו בתארו את עם ישראל (ישעיהו כט, יג): "בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה". זו אינה דרך טובה. הדרך הטובה היא שאדם ילמד לעשות "כפי שכלו באמת לאמתו, לעבוד את ה' יתברך בלב נכון", עבודה כנה הבאה מתוך פנימיות לבו.
על כך "התלונן" אברהם, שלא תהיה המשכיות לתורתו, שהרי אליעזר מלמד את תורתו לאחרים באופן לא טוב. תשובת ה' הייתה שאליעזר אינו היורש – "לֹא יִירָשְׁךָ זֶה כִּי אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ הוּא יִירָשֶׁךָ". ה' מבטיח לאברהם שיהיה לו בן והוא יירש את תורתו וילמדה לאחרים.
אולם גם הבטחה זו אינה מניחה את דעתו של אברהם כי ייתכן שגם בנו אשר יצא ממעיו ידלה וישקה מתורת אביו לאחרים באותו אופן שעשה זאת אליעזר. ובלשונו של מאור ושמש בהמשך: "ועדיין היה ירא אברהם שגם יוצאי חלציו יעשו מצות אנשים מלומדה בלא לב נבון וחכם".
כדי להניח את דעתו של אברהם הוציא אותו ה' החוצה ואמר לו לספור את הכוכבים והבטיח לו "כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ". כותב מאור ושמש:
"על כן הוציא אותו החוצה ואמר לו "ספור הכוכבים", ויאמר לו "כה יהיה זרעך" פירוש, דוגמת הכוכבים שהם בעלי שכל, כדכתיב (דניאל יב, ג) "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ [כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד]". והכוכבים אינם מקבלים בהירות המאורות זה מזה, רק כל אחד הוא מאיר בפני עצמו, ועל כן המאורות של הכוכבים אינם דומים זה לזה. והבטיחוֹ ה' יתברך, שכן יהיה זרעו - שיעבדו את ה' יתברך כל אחד לפי שכלו, ולא יעשו מצות אנשים מלומדה, רק הכל באמת, והבן".
ה' מבטיח לאברהם שזרעו לא יהיה דולה ומשקה מתורתו לאחרים אלא יהיה "דוגמת הכוכבים שהם בעלי שכל" ו"ואינם מקבלים בהירות המאורות זה מזה, רק כל אחד הוא מאיר בפני עצמו". עבודת ה' של זרעו של אברהם תהיה אישית פנימית "כל אחד לפי שכלו", ולא חיקוי של רבותיו "מצות אנשים מלומדה" – "רק הכל באמת", עבודת ה' כנה בלב נבון וחכם.