(יא) שְׁמָר לְךָ אֵת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם הִנְנִי גֹרֵשׁ מִפָּנֶיךָ אֶת הָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי: (יב) הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָּא עָלֶיהָ פֶּן יִהְיֶה לְמוֹקֵשׁ בְּקִרְבֶּךָ: (יג) כִּי אֶת מִזְבְּחֹתָם תִּתֹּצוּן וְאֶת מַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּן וְאֶת אֲשֵׁרָיו תִּכְרֹתוּן: (יד) כִּי לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר כִּי ה' קַנָּא שְׁמוֹ אֵל קַנָּא הוּא: (טו) פֶּן תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ וְזָנוּ אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם וְזָבְחוּ לֵאלֹהֵיהֶם וְקָרָא לְךָ וְאָכַלְתָּ מִזִּבְחוֹ: (טז) וְלָקַחְתָּ מִבְּנֹתָיו לְבָנֶיךָ וְזָנוּ בְנֹתָיו אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶן וְהִזְנוּ אֶת בָּנֶיךָ אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶן: (יז) אֱלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשֶׂה לָּךְ: (יח) אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם: (יט) כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לִי וְכָל מִקְנְךָ תִּזָּכָר פֶּטֶר שׁוֹר וָשֶׂה: (כ) וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ כֹּל בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּפְדֶּה וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם: (כא) שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת: (כב) וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים וְחַג הָאָסִיף תְּקוּפַת הַשָּׁנָה: (כג) שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי הָאָדֹן ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: (כד) כִּי אוֹרִישׁ גּוֹיִם מִפָּנֶיךָ וְהִרְחַבְתִּי אֶת גְּבֻלֶךָ וְלֹא יַחְמֹד אִישׁ אֶת אַרְצְךָ בַּעֲלֹתְךָ לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה: (כה) לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי וְלֹא יָלִין לַבֹּקֶר זֶבַח חַג הַפָּסַח: (כו) רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ: (כז) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה כְּתָב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת יִשְׂרָאֵל: (פרק לד)
פרשת השבוע פרשת כי תשא
אזכור המצוות לקראת סוף פרשתנו מעורר שאלה. מצוות אלה כבר נזכרו בפרשת משפטים ומה טעם חזרה התורה וציוותה מצוות אלה. כך שואל רבי יצחק אברבנאל (השאלה הראשונה):
"מה ראה יתברך, אחרי שנתרצה על עון העגל, לצוות לישראל המצוות האלה שנזכרו כאן, שהם עצמם נזכרו למעלה בסוף פרשת משפטים אחת לאחת; כי אין ספק שלא צוה עליהם כאן מפני עון העגל, כיון שקודם החטא ההוא כבר צוה אותם להם ונזכרו בזה האופן עצמו".
ברור שמצוות אלה אינן מפני חטא העגל מכיוון שהן נזכרות גם בפרשת משפטים לפני חטא העגל, ואם כן יש לברר מה טעם חזרה התורה על מצוות אלה? נעיין בתשובתו של ר"י אברבנאל:
"כאשר נתרצה הקדוש ברוך הוא למחול ולסלוח לישראל את עון העגל, וכרת בריתו ללכת עמהם בעצמו ולעשות להם נסים ונפלאות, היו חושבים ישראל שיצוה עליהם דברים קשים כדי למרק את פשעם; וכמאמר הנביא בלשון השב בתשובה (מיכה ו, ו-ז): "במה אקדם ה' אכף לא-להי מרום האקדמנו בעולות בעגלים בני שנה. הירצה ה' באלפי אלים וגו' האתן בכורי פשעי", רוצה לומר תמורת פשעי. אבל ה' יתברך, כי חפץ חסד הוא, לא כן עשה לישראל. כי כאשר נתרצה אליהם על העון החמור ההוא אשר עשו, לא העמיס אותם במצוות חמורות וקשות, ולא הִרבה להם תורה חדשה ומצוות מחודשות מתיחסות לעון העגל, אבל לבד צוה אותם מה שכבר נצטוו עליו קודם שחטאו, להודיעם שחינם נתכפרו ובלא מחיר עבודה ומצוות נתרצה לסלוח להם".
לכאורה אך טבעי הוא שלאחר שחטאו ישראל חטא כל כך חמור הם יצפו שהקב"ה יעמיס עליהם כעת "מצוות חמורות וקשות" "כדי למרק את פשעם". הרגשה כזו מביע הנביא מיכה בשם האדם ששב בתשובה: במה אפשר לקדם פני ה' לאחר החטא? באלפי אילים? בנתינת הבן הבכור תמורת הפשע? תשובתו של הנביא שם היא: "הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ". אין צורך בעולות ובעגלים.
פרשת השבוע פרשת כי תשא
הזהות בין המצוות שלפני חטא העגל למצוות שלאחר חטא העגל היא עיקר המסר שחפץ ה' לומר לישראל. אמנם החטא הוא חטא חמור אבל בעקבותיו אין "תורה חדשה ומצוות מחודשות". התורה היא אותה תורה והמצוות הן בדיוק אותן מצוות. הסליחה והכפרה הן חינם בלא מחיר.
כך כותב ר"י אברבנאל גם בנוגע לפסוק כז: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה כְּתָב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת יִשְׂרָאֵל:
"ואחרי המצוות האלה כולם... אמר יתברך למשה: "כתב לך את הדברים האלה כי על פי הדברים האלה כרת אתך ברית ואת ישראל"; רוצה לומר: משה, אתה חשבת שאתן לך מצוות מחודשות על ישראל למרק מהם עון העגל, אינו כן, כי איני מבקש ממך אלא שתכתוב את הדברים האלה, כי אתה ידעת שעל פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל, והברית הוא מה שנזכר בסוף פרשת ואלה המשפטים. ובזה הודיעוֹ, שאלה המצוות עצמם שצוה להם שמה היה עתה מזהיר אותם עליהם שלא יסורו מהם מהרה. ונמצא, שבאה אליהם הסליחה והכפרה מבלי חידוש תנאי, ולא מצוה נוספת על מה שהיו להם מקודם, אלא בחסד עליון וברחמים גדולים".
משה נצטווה לכתוב בדיוק את אותם הדברים שעל פיהם נכרתה הברית לפני חטא העגל. הסליחה והכפרה לישראל הן בלי תנאים חדשים ובלי מצוות נוספות. הסליחה והכפרה לישראל הן חינם בלא מחיר "בחסד עליון וברחמים גדולים".