כמנהלים, לא תמיד העמדה שלנו צריכה להיות נגד העובד. להפך, אם אנחנו רואים בו ערך, מכירים בכך שהמעידה שלו הייתה חד פעמית, ואנחנו סבורים שהוא נכס, זה הזמן לשכב על הגדר למענו. אנשים לא אוהבים להתעמת בטח עם רמה ממונה אבל זו מנהיגות!
מנהיגות של משה רבנו, שכשהוא יורד מהר סיני עם לוחות הברית הוא מבין שהעם בחר לו מנהיג חדש: עגל הזהב. אלוקים כועס, ומבקש ממשה "להחליף את העם" כפשוטו: למחוק את העם וליצור ממשה שושלת חדשה. עם ישראל חדש.
משה לא רואה בכך "אקזיט", הוא רואה בכך אסון. כמנהיג, הוא מתיצב למען מונהגיו, העם, ומשכנע את אלוקים כמה חשוב להשאיר את העם. וכך מסביר רבי יצחק עראמה, מגדולי ספרד בדור הגירוש, את טיעוניו של משה: בעוד אלוקים מגיע עם טענה שקשה להתנגד לה: תראה כמה השקעתי בהם, ואיך הם בגדו ברגע האמת.
פרשת השבוע פרשת כי תשא
משה הופך את הטיעון הזה לחיובי: תגיד, לא חבל על כל ההשקעה זו? תן עוד צ'אנס ותראה שהכל ישתלם. אם נקביל את זה לטיעונים של המנהל מול יו"ר שמבקש פיטורי עובד יהיה מצופה לפי בעל העקדה לומר כך: אתה הרי יודע כמה עלה לנו להכשיר את העובד הזה. אז שעכשיו נתחיל תהליך עם עובד חדש? בוא ניתן לו עוד צ'אנס, ואני בטוח שהוא יצדיק את עצמו.
לפני מספר ימים סיפר לי חבר קרוב שהוא, להבדיל ממקרה של סרח בתפקידו, חלה לתקופה ארוכה שפגעה משמעותית בתפקוד שלו ושל המחלקה ואפשר היה בקלות לפטר אותו או להוציא לחופשה ארוכה, חל"ת וכדומה, אבל המנהל שלו הישיר לא ויתר לו וגם לא ויתר מול המנהלים והצליח לשמר אותו. עכשיו התפקוד שלו חזר להיות מלא.
פרשת השבוע פרשת כי תשא
דוגמה נוספת היתה בתקופת הקורונה, פנו אלי משקיעים, נותני אשראי, בבקשה למהר ולקצץ עובדים במיידי, כי ישנה אי וודאות גדולה. לא ויתרנו כהנהלה, נלחמנו בזה והיה לנו יותר חשוב להגדיל הכנסות ולא בהכרח לחסוך הוצאות. ממש "נשכבנו" על הגדר ולבסוף ב"ה זה השתלם.
מנהיג אמיתי דואג למונהגים שלו, נאבק למענם ועליהם, ומנהל מו"מ יצירתי עבור אלו שהוא אכן סבור שהם יועילו לחברה, ולא נותן להם ליפול לבד, גם כשהם נהגו שלא כראוי.
הכותב הוא זיו אלול, יזם, משקיע, מנכ"ל Pery ומחבר הספר "אבות הניהול".