פרשת יתרו | וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי... כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ

מצוות שבת ומצוות כיבוד אב ואם סמוכות זו לזו בעשרת הדברות. בדומה לזה גם בפרשת קדושים נסמכה מצוות מורא אם ואב למצוות שבת: "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ". על פי המלבי"ם, מנוחת הבורא ביום השביעי יצרה את המושג אב ואם שעל ידיהם מתקיים העולם

חדשות כיפה הרב כרמיאל כהן 20/01/22 10:16 יח בשבט התשפב

פרשת יתרו | וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי... כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ
צילום: shutterstock

(ח) זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ: (ט) שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ: (י) וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ: (יא) כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ: (יב) כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ:  (פרק כ).

מצוות שבת ומצוות כיבוד אב ואם סמוכות זו לזו בעשרת הדברות. בדומה לזה גם בפרשת קדושים נסמכה מצוות מורא אם ואב למצוות שבת: "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ". המלבי"ם רואה קשר עמוק בין מצוות אלו; כך הוא כותב:

"מצות כבוד אב ואם ומצות שבת שייכים זה לזה, כי בששת ימי המעשה המציא האישים, ואם לא היה שובת ממלאכתו והיה ממציא האישים תמיד בדרך זה, לא היה מציאות לאבות ומולידים כי היו נבראים תמיד מאת ה', רק על ידי ששבת ממלאכה זו בשבת, הניח קיום העולם על ידי התמדת האישים על ידי אבות המולידים, ובזה יש להאבות שותפות עם ה' שהם יוציאו הגוויות וה' יתן נשמה ויפיח רוח חיים, ולכן סמך כבוד אב ואם אצל שבת, כמו שכתוב "איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו" והוקש כבודם לכבוד המקום".

אילו לא היה הקב"ה נח ביום השבת אלא היה ממשיך לָנצח במעשה הבריאה לא היה מושג כזה של אב ואם. כל האנשים היו נבראים תמיד על ידי ה'. "רק על ידי ששבת ממלאכה זו בשבת, הניח קיום העולם על ידי התמדת האישים על ידי אבות המולידים". מנוחת הבורא בשבת יצרה בסופו של דבר את המושג אב ואם שעל ידיהם מתקיים העולם.

לאור מצב זה שאב ואם הם בעצם ממלאי מקומו של הבורא בקיום העולם מוארים ביתר עצמה דברי הגמרא (קידושין ל ע"ב): "שלשה שותפין הן באדם: הקדוש ברוך הוא, ואביו, ואמו, בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו, אמר הקדוש ברוך הוא: מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני". השותפות היא בזה שההורים "יוציאו הגוויות וה' יתן נשמה ויפיח רוח חיים". לאור דברי המלבי"ם הנזכרים משמעותה של השותפות היא למעשה שהקב"ה העניק להורים חלק מסמכויותיו. אלמלא המנוחה בשבת כל הבריאה הייתה נעשית על ידי הקב"ה, אך בעקבות מנוחת הבורא הואצלה סמכות יצירת הגוויות להורים. נתינת הנשמה והפחת רוח חיים נותרו ביד הבורא.

כדברים האלה כתב המלבי"ם גם ביחס לפסוק בפסוק קדושים "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ", ולשם שלמות העניין נעתיק כאן את הנוגע לענייננו: "שני המצות יש להם שייכות זו לזו, כי בששת ימי המעשה המציא האישים ואם לא היה שובת ממלאכתו זאת והיה בורא וממציא תמיד באופן זה לא היה מציאות לאבות ומולידים, כי היו האישים נבראים תמיד מאת ה', רק על ידי ששבת ממלאכה זאת בשביעי, הניח קיום העולם על ידי שמירת המינים על ידי אב ואם שהם יזדווגו וישאירו מינם, שעל זה אמר "כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלקים לעשות", רוצה לומר שמעתה תעשה המלאכה מעצמה על ידי שכל מין יוציא תולדות לקיום מינו, ומעתה יש להאבות שותפות עם המוליד הראשון יתעלה שהוציא הבריאה כולה והנותן נשמה לעם עליה, כי האבות לא יוציאו רק הגויות ואלקי הרוחות יפיח רוח חיים לפגרים. ובזה יש סמך לשַׁבָּת עם מורא האבות כי זה נמשך בסבת השבת. שלולא ששבת בשביעי היו התולדות נמצאים בדבר ה' כמו בששת ימי המעשה שנברא האדם מאדמה".  

בפרשתנו ממשיך המלבי"ם ומבאר גם את שכר קיום מצוות כיבוד אב ואם "לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ", וכך הוא כותב:"ובאשר מכבד אותם על ידי שהיו סבה לגופו הגשמי, השכר הוא לאורך ימים הגשמים". השכר המובטח למכבד הוריו הוא אריכות ימים בעולם הזה, והוא מידה כנגד מידה: הוא כיבד את הוריו שהם הסיבה לגופו ולכן יזכה לאריכות ימים בגופו.

אכן בפרשת ואתחנן ישנה תוספת לשכר: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ". פישרה של תוספת זו מבאר המלבי"ם בהמשך דבריו:  "ובדברות האחרונות הוסיף "ולמען ייטב לך", כי יש בני אדם שחושבים שהרעות שבעולם הם יותר מן הטובות וקצים ומואסים בחייהם ומקללים את אבותם שהביאו אותם אל המציאות הזה שהוא לרעתם... לכן אמר "ולמען ייטב לך", שעל ידי שתכבד אב ואם ותחשוב שהחיים הם טובים כן ייטב לך באמת".

יש אנשים שמבטם על העולם הוא שלילי, הם רואים בעיקר את הצד הרע של החיים בעולם, וממילא הם מבכרים את המוות על פני החיים. מתוך הסתכלות רעה זו הם גם "מקללים את אבותם שהביאו אותם אל המציאות הזה שהוא לרעתם".

לעומת זאת אדם שמכבד את הוריו למעשה מכיר להם טובה על שהביאוהו לעולם הזה. החיים בעולם הזה לפי זה הם טובים בעיניו. נמצא שכיבוד הורים מועיל לאדם להביט על המציאות בעין טובה. ו"על ידי שתכבד אב ואם ותחשוב שהחיים הם טובים כן ייטב לך באמת". מבט על החיים בעין טובה גורם לכך שאכן החיים יהיו טובים. לפי זה "לְמַעַן יִיטַב לָךְ" הוא תוצאה טבעית של קיום מצוות כיבוד אב ואם.

נמצאנו למדים מדברי המלבי"ם טעם לסמיכות בין מצוות כיבוד הורים למצוות שבת, טעם לשכר אריכות הימים המובטח למקיימי המצווה, ותועלת אנושית בקיום המצווה – מחשבה טובה שמגשימה את עצמה.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן