(א) וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד יֹשֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי: (ב) וַיִּדַּר יִשְׂרָאֵל נֶדֶר לַה' וַיֹּאמַר אִם נָתֹן תִּתֵּן אֶת הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי וְהַחֲרַמְתִּי אֶת עָרֵיהֶם: (ג) וַיִּשְׁמַע ה' בְּקוֹל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֶת הַכְּנַעֲנִי וַיַּחֲרֵם אֶתְהֶם וְאֶת עָרֵיהֶם וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם חָרְמָה: (פרק כא)
בבקשתם של ישראל לנצח במלחמה רואה רבי מאיר שמחה מדווינסק ("משך חכמה") לא רק בקשה חד-פעמית לנצחון על "הָעָם הַזֶּה" אלא בקשה כללית לשינוי אופי של הנהגה. כך הוא כותב:
"וידר ישראל נדר וכו' אם נתן תתן העם הזה בידי וכו' – פירוש, דעד עכשיו היה מנהיגם בנסים, המצרים נטבעו וכיוצא בזה, ואם חלילה נטו מעט מדרך הישר, מיד היו מושפלים ומנוצחים, וכבן שסמוך על שולחן אביו, שמעצמו אינו יודע דרך לפרנסתו. ולא לכבוד הוא לאומה, גם תמיד בלי מנוח, שכאשר ראה כי נסתלקו העננים מיד בא להילחם (ראש השנה ג, א)".
עד כה, משך ארבעים שנה שהלכו ישראל במדבר, היו ישראל נתונים להנהגה נסית; הקב"ה נלחם את מלחמותיהם במצרים ובעמלק. מצב זה מחייב את ישראל להיות במצב רוחני המצדיק הנהגה בדרך זו "ואם חלילה נטו מעט מדרך הישר, מיד היו מושפלים ומנוצחים".
בכל אופן, "לא לכבוד הוא לאומה" להיות סמוכה על שולחן אביה שבשמיים לעד. בן הסמוך על שולחן אביו הוא מצב טוב כאשר הבן בגיל צעיר, אך לאחר בגרותו של הבן אם הוא עדיין סמוך על שולחן אביו ו"מעצמו אינו יודע דרך לפרנסתו", הרי זה מצב מביש. כך גם לגבי אומה, לא לכבוד הוא לה להיות תלויה בנסים בלבד ללא יכולת להנהיג את עצמה באופן טבעי בקרב עמים רבים. יתרה מזו, הפסיביות הישראלית מזמינה צרות, וישראל יהיו "תמיד בלי מנוח", כיון שכאשר רואים העמים שנזדמנה להם הזדמנות מיד הם מנצלים אותה – הכנעני "כאשר ראה כי נסתלקו העננים מיד בא להלחם". הנהגה טבעית של נצחונות במלחמות לא על ידי נסים תחזק את מעמדם של ישראל ותהווה גורם מרתיע מלהילחם עם ישראל גם בעת הסתר פנים.
"לכן ביקשו שיעשה השם חסד שינצחו במערכות המלחמה הטבעית, ויתראו לעיני העמים כגבור ביום קרב. וזה 'אם נתן תתן את העם הזה בידי' בדרכה של מלחמה טבעית. וכמו שעָרֵב לאחד מבית המלך כאשר ירוויח במסחר, יותר מכל מחמדי עיניו".
זו היתה בקשתם של ישראל – "אִם נָתֹן תִּתֵּן אֶת הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי", במלחמה טבעית ולא על ידי נסים. נצחון במלחמה יועיל לשיפור תדמיתם של ישראל והם "יתראו לעיני העמים כגבור ביום קרב". עובדה זו, כאמור, תועיל לשיפור כח ההרתעה של ישראל בעיני העמים. והאמת, שגם לדימוי העצמי של ישראל יועיל הדבר "כמו שעָרֵב לאחד מבית המלך כאשר ירוויח במסחר, יותר מכל מחמדי עיניו". ההצלחה לבד בלי עזרה חיצונית היא מתוקה יותר.
אכן אין הכוונה לביטול הנסים לגמרי אלא הכוונה לתוספת הנהגה טבעית. כך מבאר ה"משך חכמה" את הבטחת הנביא ישעיהו "וְהָיָה לָךְ ה' לְאוֹר עוֹלָם וֵאלֹהַיִךְ לְתִפְאַרְתֵּךְ":
"וזה מכוון דברי הנביא (ישעיהו ס, יט) 'והיה לך ה' לאור עולם ואלקיך לתפארתך', פירוש, דשם הויה שמורה על ההנהגה הנסיית, זה יהיה לך 'לאור עולם'; 'ואלקיך', שזה מורה על כח כל הכוחות הטבעיים זה יהיה 'לתפארתך', שגם בהנהגה הטבעית תצליח ותצא כגבור ביום קרב".
ה', שם הויה, מורה על הנהגה נסית, ושם אלוקים מורה על הנהגה טבעית. לעתיד לבוא, מנבא ישעיהו, יהיה שילוב בדרך ההנהגה – "וְהָיָה לָךְ ה' לְאוֹר עוֹלָם", בהנהגה נסית; "וֵאלֹהַיִךְ לְתִפְאַרְתֵּךְ", "שגם בהנהגה הטבעית תצליח ותצא כגבור ביום קרב".