מכיוון שגונבו לאזניי שמועות שהנבחרת הבוגרת שלנו נראית רע מאד - חרפתי את נפשי ויצאתי לטדי לבדוק הכצעקתה (אגב, לא שמעתי אפילו קריאה גזענית אחת, ואם הייתה אז מדובר בקומץ אוהדים לא מייצג שסופג את אש התעמולה נגד בית"ר לשווא). ובכן, התשובה היא כן, עגום מאד.
הנבחרת שלנו נראתה רע מאד כמעט כל המשחק וניתן להגיד שהיא חילצה ניצחון מאנדורה הקטנה, אוי לאותה בושה. לא שאין לנו שחקנים טובים, יש ויש, אלא שהם פשוט לא באו לידי ביטוי ולא ייצרו התקפות יפות (על ההגנה עדיף בכלל לא לדבר). כמובן שמיד נשמעו קולות לפטר את המאמן אלון חזן ולהחליף אותו באופיר חיים, מאמן נבחרת הנוער שעשתה חייל באליפות העולם עד גיל 20. יכול להיות שזה יהיה הפתרון שיוצע ואולי זה אפילו יעזור אבל צריך לזכור שהמאמן לא מבקיע שערים, אלא השחקנים.
מעמד המאמנים כל כך מעורער עד שבדרך כלל המאמן הוא הראשון שמשלם את המחיר על כישלון ולא השחקנים, שאותם הרבה יותר קשה ויקר להחליף. נכון שכשמחליפים מאמן אז הרבה פעמים יש אפקט ראשוני שמצליח ומנצחים כמה משחקים, אבל זה רק פלסטר. בלי עבודה אמתית ורצינית של כל השחקנים זה לא ילך. אין קצורי דרך ועל כל מאמן שמצליח יש עשרה שנכשלים. אולי באמת הדור הצעיר שנבנה עכשיו מול עינינו יציל את המולדת בעוד כמה שנים ואפילו אולי נצליח להעפיל למונדיאל או ליורו. אין הדבר לא תלוי אלא בנו.
בזמן שישראל מסתכלים כלפי מעלה
"וכי ידיו של משה עושות מלחמה? אלא בזמן שישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים את ליבם לאביהם שבשמיים היו נוצחים". זה לא רק שיר יפה וישן אלא תכנית עבודה סדורה. משה לא יצא לקרב אלא עמד על גבעה סמוכה כל זמן הקרב והרים את ידיו למעלה עד שישראל ניצחו. כך היה גם עם נחש הנחושת (שהוא המקור לנחשים המסמלים רפואה ולא הקדוסאוס של אסקלפיוס הרומאי או הרמס האולימפי). אבל זה לא סתם "קונץ" או הוקוס פוקוס אלא תרגיל פסיכולוגי עמוק.
הסצנה שבה משה עומד על הגבעה וכולם נושאים אליו עיניים באמת גורמים לאדם להיזכר בדברים נשגבים שנמצאים מעליו ואז בתהליך פנימי של אוטו-סוגסטיה הוא יגלה שהוא יכול לעשות דברים שחשב שהם מעבר לכוחו. משה שימש בעצם רק כטריגר וזרז לעבודה העצמית שכל אדם צריך לעשות עם עצמו. באופן כללי, היהדות לא מאמינה בטריקים או קיצורי דרך. יש כאן טעות בסיסית בהבנה שגרמה לחלקים מהיהדות להצטייר כעבודה זרה ממש בידי אנשים שהחמיצו את כל הנקודה.
השבוע חל ג' תמוז שהוא יום פטירתו של הרבי מליובאוויטש. הוא בטח לא האמין בטריקים ובתור אדם משכיל ולוגי ידע לגרום לחסידיו להאמין בעצמם. הוא לא היה מבטיח ניסים אלא אומר שיתפלל על מי שצריך עזרה והרבה פעמים, ביחוד בנושאים רפואיים, היה ממליץ להתייעץ עם "רופא ידיד" ובכך להלביש את ההצלה בכלים טבעיים. נכון שישנם רבנים, או "רבנים" שממסחררים את כל העניין ומוכרים ישועות לכל המרבה במחיר אבל זו לא דרכה של היהדות האמיתית.
הברון מינכהאוזן, השקרן הידוע, סיפר שבכדי להוציא את עצמו מן הבוץ הוא משך את השיער של עצמו וכך ניצל. אבל זה לא עובד בלי נקודת משען חיצונית (כמו ארכימדס, שטען שעם נקודת משען הוא יכול להזיז את כדור הארץ). משה רבנו או הרבי הם נקודת המשען הזאת אבל העבודה צריכה להיות עצמית- אחרת נשאר לנצח בבוץ. "אין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמיים"- כאן הסמיכה היא דו משמעית. גם אפשר לסמוך על הקב"ה שיבוא להציל אותנו כמו אבא אוהב אבל גם אפשר לסמוך עליו (כמו שסומכים על הקרבן) ולאחוז בו ואז להשתמש בכוחותינו אנו בכדי להציל את עצמנו.