לזרעך אתן

אבא הגיע לכאן עם הבטחה. לזרעך אתן את הארץ הזו. את הזרע הראשון שהיה לו הוא נאלץ לשלח מכאן. אמא ביקשה ואבא, יותר מהכול, הוא כיבד את אמא. אפילו כשלא ילדה לו ילדים הוא לא חלם לקחת אישה אחרת. הגר? זו הייתה ההצעה של אמא. ואבא הסכים. לשלח אותה ואת בנה? גם זו הייתה בקשה של אמא. וזה לא שהיה לאבא קל עם זה. באותו הבוקר ראו על הפנים שלו שהוא ממש סובל.

גם את הזרע הבא שלו הוא כמעט איבד כשצוּוָה להעלות אותו לעולה. אותו - כלומר אותי - את יצחק. כשירדנו מההר אמא מתה. ואבא פתאום הבין שעם כל ההבטחות של "לזרעך אתן" אין בזרע שום דבר ודאי ואת הארץ הוא יצטרך לקנות בכסף מלא. או כמו שהוא אמר לי לפני שמת: "אחרי שגמרתי לבכות על אמא שלך קמתי וגיליתי את מלאך המוות עומד ומתריס כנגדי"

ובזהרורי הערב ראיתי גמלים באים (צילום: steve phillips-cc-by-nd)

והדבר הראשון שאבא עשה היה לקנות אחוזת קבר לאמא. "למה קבר?" שאלתי "למה לא לקנות בית?" ואבא אמר: "בית אפשר להרוס. בית אפשר להזיז. בית יכול לעבור מבעלות של כובש אחד למשנהו. אבל את המת צריך אכזריות מיוחדת בשביל להזיז. מת קונה את מקומו."

אמא תמיד דאגה לי. אחרי שהיא מתה ואחרי העקדה הייתי חייב לעזוב את הבית ולחיות חיים עצמיים. באר לחי ראי. שם בניתי לי בית. שם חייתי את חיי שלי. שם יכולתי להיות משהו שאינו "הילד של אבא". אבל כנראה שעדיין נשארתי "הילד של אמא" לא הצלחתי לגבור על הגעגועים אליה.

אבא היה איש חכם. הוא ידע שלא מספיק לקנות את הארץ הוא ידע שעכשיו צריך לקנות את הזרע והוא שלח את עבדו לקחת לי אשה. אותי לא שאלו בכלל. וטוב שכך. מן הסתם הייתי מתנגד. מה פתאום אשה? עכשיו? כשאני רק מתחיל לחיות את חיי שלי?

אז מה קרה? תשאלו. אני זוכר את היום הזה. החלטתי לעלות לקבר של אמא בשדה המכפלה. כשיצאתי השמש עמדה לשקוע. ובזהרורי הערב ראיתי גמלים באים. כשקרבו גליתי שהיה זה עבדו של אבא. שמחתי לקראתו והוא סיפר לי הכל. על הבקשה של אבא ועל המסע לארם נהריים ועל כל הפלאות שקרו לו בדרך ואיך שנזדמנה לו אשה כתשובה לתפילה.

ואני? אני הבטתי באשה המכוסה בצעיף ועוד לא הבנתי בשביל מה אני צריך את כל זה. אבל כבר התחיל להחשיך. אז הכנסתי אותה לאוהל בפתח המערה של אמא ופתאום הרגשתי איך החושך מסתלק והאוהל החשוך מואר באור רך יותר וידעתי שזה בגללה.

לקחתי אותה לאשה ולאט לאט גם גיליתי שאני אוהב אותה.

אבא היה איש חכם הוא ידע שאפילו אם האל נשבע "לזרעך אתן את הארץ הזו" צריך להשקיע כדי לקבל את מתת האל. צריך לקנות מקום לקבור את המתים וצריך למצוא לחיים חיבור לעתיד ולעזור להם להינחם על העבר.

"והארץ מחולקת למחוזות הזיכרון וגלילי התקווה,

ותושביהם מתערבבים אלה עם אלה,

כמו חוזרים מחתונה עם חוזרים מליווית המת."

(אהבת הארץ / יהודה עמיחי)