(א) וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל: (ב) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי: (ג) וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ: (ד) כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק: (פרק כד)
מנהגו של רבי יצחק עראמה בעל העקדה בפירוש כל פרשה הוא לפתוח בדרשה, לאחר מכן להעלות מספר שאלות, ולאחר מכן לבאר את הדברים באופן שתתיישבנה כל השאלות. נעיין בשלוש מן השאלות שהעלה בעל העקדה בנוגע לפסוקים הראשונים בפרק כד:
"א. אומרו "ואברהם זקן בא בימים" – והלא ארבעים שנה קודם לכן נאמר "ואברהם ושרה זקנים באים בימים"? היה לו לומר 'ואברהם זקן מאד'...
ב. אומרו "וה' ברך את אברהם בכל ויאמר אברהם כו'" – מה ענין ברכתו אצל זה העסק? יותר היה לו לומר 'ואברהם זקן בא בימים, ויצחק בן ארבעים שנה ולא לקח לו אשה, ויאמר אל עבדו כו''. ועוד, כי איך ברכוֹ בַּכֹּל עִם היותו טרוד על זווגו ולבקש לו אשה הוגנת ואינו יודע מאין תִּמָּצֵא...
ג. "ואשביעך בה' אלהי השמים וכו'" – למה יצוה כך אל עבדו והנה יצחק בן ארבעים שנה והוא ידע את אשר יעשה?... ולמה ימשול העבד בבן חכם?"
השאלה הראשונה ששואל בעל העקדה היא על הביטוי בחציו הראשון של פסוק א: "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים". בעת הבשורה על הולדת יצחק הופיע תיאור של אברהם ושרה: "וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים בָּאִים בַּיָּמִים" (יח, יא). חלפו כארבעים שנה מאז אותה בשורה (אפשר ללמוד זאת מתחילת פרשת תולדות (כה, כ) שם נזכר שיצחק היה בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה לאישה), וכמו דבר לא השתנה: "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים". לדעת בעל העקדה מתאים היה שבפרשתנו, לאחר ארבעים שנה, תתאר התורה את אברהם כ'זקן מאד' ולא בדיוק באותו תיאור שהוא תואר בו ארבעים שנה קודם לכן.
השאלה השנייה ששואל בעל העקדה נוגעת לחציו השני של פסוק א: "וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל". מה הקשר, שואל בעל העקדה, בין הברכה לאברהם לבין שליחת העבד למצוא אישה ליצחק? לכאורה, הייתה צריכה התורה לומר: 'ואברהם זקן בא בימים, ויצחק בן ארבעים שנה ולא לקח לו אשה, ויאמר אל עבדו כו'', כלומר להקדים לשליחות את הצורך בשליחות ולא את הברכה. עוד שואל בעל העקדה על התיאור שה' בירך את אברהם בכל: האם אפשר לומר שה' בירך את אברהם "בַּכֹּל" כאשר אברהם טרוד במציאת אישה לבנו יצחק "ואינו יודע מאין תִּמָּצֵא"?
השאלה השלישית ששואל בעל העקדה נוגעת לעצם השליחות. כל סגנון דברי השליחות ("לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי", "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה") נראה תמוה למדי כאשר מדובר בבן שהוא בן ארבעים שנה "והוא ידע את אשר יעשה".
בעקבות שאלות אלו טוען בעל העקדה שכל המעמד המתואר בתשעת הפסוקים הראשונים של פרק כד, שבו אברהם משביע את עבדו ומצווה אותו על לקיחת אישה ליצחק, לא אירע בסמוך לביצוע השליחות ("וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו וַיֵּלֶךְ וְכָל טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל אֲרַם נַהֲרַיִם אֶל עִיר נָחוֹר... " – פסוק י ואילך) אלא אירע ארבעים שנה קודם לכן; נעיין בדבריו:
"ואברהם זקן בא בימים וכו' – שיעור הכתוב 'ויהי כי זקן אברהם'. ועת בואו בימים הוא הזמן שאמר הכתוב "ואברהם ושרה זקנים באים בימים", ואז "ברך ה' את אברהם בכל" במה שנולד לו בעת ההיא הבן החשוב אשר טרם הולדו נאמר "ה' אלהים מה תתן לי ואנכי הולך ערירי" (לעיל טו, ב). והנה בראשית תולדתו, כסבור שימות בטרם ידע הנער בין טוב לרע, אמר אל עבדו זקן ביתו המושל מאז בכל אשר לו. שים נא ידך תחת ירכי ואשביעך בה'. וכבר חשב למלאת על ידי אפטרופוס מה שחייב להשלימו בחייו מהשיא אשה הגונה לבנו. ועתה כשהאריך ביראת ה' ימים ושנים והגיע הבן הנבחר לעת דודים, על ידי שהיה צריך לספר השתדלות העבד הנאמן המתחיל מ"ויקח העבד עשרה גמלים וכו'" ולהלן, סיפר מה שהיה ראשונה מענין השבועה ההיא ואזהרותיו על זה, לפי שהענין ההוא זרוז בשעת מעשה".
לאחר הולדת יצחק, סמוך לעת שתוארו אברהם ושרה כ"זְקֵנִים בָּאִים בַּיָּמִים", אז ציווה אברהם את עבדו זקן ביתו על לקיחת אישה לבן הנולד יצחק בבוא העת. משמעותו של הפסוק "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים" שנראה כמתייחס לזמן ההווה היא למעשה כאילו היה כתוב 'ויהי כי זקן אברהם', כלומר מתייחס לאירוע שהיה בעבר בעת שהיה אברהם זקן בא בימים, לפני ארבעים שנה. בעת ההיא אכן מתאים מאוד לומר על אברהם "וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל", שהרי זה עתה זכה לבן, שעד הולדתו ראה עצמו כערירי שלא יועיל לו כל שכר שיקבל מאת ה' (ראו לעיל טו, א-ב).
מדוע דאג אברהם לנישואי בנו כבר בעת לידתו? מכיוון שיצחק נולד לאברהם בעת זקנתו חשב אברהם שלא יזכה לחיות עד הַגיע בנו לעת הנישואין, ולכן הקדים וציווה את עבדו זקן ביתו על נישואי בנו שנולד זה עתה. אכן בפועל האריך אברהם ימים ושנים וזכה לראות בהגיע בנו "לעת דודים".
כעת, כאשר רצתה התורה לתאר את השתדלות העבד הנאמן במילוי השליחות שניתנה לו לפני ארבעים שנה הקדימה לכך את הסיפור על הציווי על השליחות.
בעל העקדה מוכיח את דבריו מדברי העבד למשפחתה של רבקה בהמשך (פסוקים לד-לח): "וַיֹּאמַר עֶבֶד אַבְרָהָם אָנֹכִי. וַה' בֵּרַךְ אֶת אֲדֹנִי מְאֹד וַיִּגְדָּל וַיִּתֶּן לוֹ צֹאן וּבָקָר וְכֶסֶף וְזָהָב וַעֲבָדִם וּשְׁפָחֹת וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים. וַתֵּלֶד שָׂרָה אֵשֶׁת אֲדֹנִי בֵן לַאדֹנִי אַחֲרֵי זִקְנָתָהּ וַיִּתֶּן לּוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ. וַיַּשְׁבִּעֵנִי אֲדֹנִי לֵאמֹר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יֹשֵׁב בְּאַרְצוֹ. אִם לֹא אֶל בֵּית אָבִי תֵּלֵךְ וְאֶל מִשְׁפַּחְתִּי וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי".
בנוגע לפסוקים אלו שאל בעל העקדה (במסגרת השאלה העשירית מן השאלות המקדימות): "ועבד משכיל למה יגלגל לידת הבן ביום חתונתו?" – מה הטעם להזכיר את סיפור לידת יצחק למשפחתה של רבקה?
אכן כעת גם שאלה זו מתיישבת, ולא זו אף זו שהפסוקים המתמיהים מוכיחים את דבריו של בעל העקדה כפי שהוא ממשיך וכותב:
"ואמיתת זה הפירוש נתבאר תכלית הביאור על פי העבד באומרו "עבד אברהם אנכי וה' ברך את אדוני מאד ויגדל וכו' ותלד שרה אשת אדוני בן לאדוני אחרי זקנתה וכו'. וישביעני אדוני". הכוונה כאשר ברך את אדוני בכל והוא מה שגדל בעושר וכבוד ושילדה לו אשתו בן לזקוניו אז וישביעני אדוני כו'".
דברי העבד המסמיך את לידת יצחק למעמד השבועה לקחת לו אישה ממשפחת אברהם מוכיחים, לדעת בעל העקדה, שאירועים אלו אירעו באותה תקופה, לפני ארבעים שנה. והעבד מספר להם כל זאת "להודיעם כי מיום לדתו היה בלב אדוניו לקחת מאיתם אשה לבנו כדי לפייסם ולדבר על לבם" (לשון בעל העקדה בהמשך).