חלקה הראשון של הפרשה מתאר את המפגש בין יעקב לעשו, מפגש טעון - שהחששות לקראתו התבדו.
רבים מן הפרשנים רואים במפגש זה דגם ליחסי ישראל ואדום בהמשך ההסטוריה. אחד המפגשים הללו התרחש בסוף ימי הבית הראשון, ואפשר שבכך עוסקת ההפטרה, נבואת עובדיה.
ההפטרה בהקשרה התנ"כי
נבואת עובדיה מתארת התנהלות זדונית של אדום, השכנה בדרום-מזרח, למרות היותה קרובת משפחה - אחי יעקב. אדום היתה כאחד האויבים הזרים, הנכרים, שבאו לירושלים: לבזוז אותה, להסגיר שבוייה ולשמוח לאידה.
אמנם, מפסוקי ההפטרה קשה לדעת בוודאות את מועד ההתרחשות המתוארת, אבל אחת האפשרויות המסתברות היא: ימי חורבן הבית הראשון. בתהילים קל"ז ["זכר ה לבני אדום את יום ירושלם, האמרים ערו, ערו עד היסוד בה"] ובאיכה ד ["...פקד עונך בת אדום, גלה על חטאתיך"] יש חיזוק לאפשרות זו.
הנביא עובדיה בא חשבון עם אדום, על זדון לבו ועל העלמות מצפונו. הוא מבטיח שה יפקוד על אדום את מעלליו: "כאשר עשית - יעשה לך, גמולך ישוב בראשך". ובסופו של תהליך: "ועלו מושיעים בהר ציון לשפט את הר עשו, והיתה לה המלוכה".
מצב בהפטרה
יחסי אחים הוא נושא מורכב, בחיים ובתנ"ך. אברהם אבינו הרחיק את ישמעאל ולא מצאנו בכתובים מתח וחיכוך בין יצחק לישמעאל. בין יעקב ועשו היה מתח וחיכוך לאורך כל הדרך. עם זאת, לא מצאנו התפרצות איבה ביניהם. בין יוסף לאחיו היה מתח וחיכוך לאורך כל הדרך והתפרצות האיבה היתה קשה במיוחד. אמנם בהמשך הדרך אוחו הקרעים במידה רבה, אבל צלקות נותרו.
יש ומתפרצת איבה אף בין אחים, אבל הציפיה היא שיסוד האחווה לא יעלם גם בשעת התפרצות קשה. על כך התמיהה הגדולה של הנביא: "אם גנבים באו לך, אם שודדי לילה...הלא יגנבו דים, אם בוצרים באו לך, הלא ישאירו עללות". גם לאכזריות ואלימות יש גבול! "מחמס אחיך יעקב תכסך בושה". "אל תעמד על הפרק להכרית פליטיו ואל תסגר שרידיו ביום צרה". השנאה התהומית הזאת, לרסק הכל עד הסוף, מביאה למסקנה: "הלכה - עשו שונא ליעקב".
דוד נתיב מרצה לתנ"ך במכללת הרצוג- גוש עציון