פרשת וישב: יהודה ותמר - על תשוקה ומשיח

רבקה שמעון חושבת על מעשיה של תמר ועל הרווקות של ימינו. האם הדרך מקדשת את האמצעים? האם התשוקה היא לא זו שתביא לנו את המשיח?

רבקה שמעון 27/11/18 16:21 יט בכסלו התשעט

פרשת וישב: יהודה ותמר - על תשוקה ומשיח
רבקה שמעון, צילום: באדיבות המצולם

משיח! מי לא מייחל לו! בדמיון רבים מאתנו הוא נוכח כדמות כזו או אחרת, דמות שהתגבשה במשך השנים הארוכות בגלות, בעיקר דרך ספורים ואגדות. "תבוא, אנחנו מחכים לך יותר מדי שנים"...שר עליו עמיר בניון..."לא נשארו כלים כדי שנוכל אותם לשבור..."  אנחנו לא באמת יודעים מי הוא, מאין יבוא ומן הסתם נתפלא כשיתברר לנו שזהו הוא -הנבחר על ידי ה'. אולי בכלל אנחנו כבר בעידן של משיח. תקופה שבמסכת סנהדרין (צט) נכתב עליה: 'ופליגא דשמואל דאמר, אין בין העולם-הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד '. בקצב בו ראש הממשלה בנימין נתניהו מגבש הסכמי ידידות עם מדינות ערב, נראה כי המשיח קרוב מתמיד. 

מעשה יהודה ותמר בפרשתנו הוא ההוכחה . כשאנו משוררים בבית הכנסת בליל שבת את הפיוט לכה דודי ומזכירים את בן פרצי, האם אנו עוצרים לתהות איך בן פרצי בא לעולם? או פרץ בכבודו ובעצמו? מן הסתם לאו.

גם  המדרש בבראשית רבא היה מודע לפער הקיים בין המציאות לבין התכניות של בורא עולם. על זה אומרים באידיש : מאן טראכט אונד גוד לאכט. האדם מתכנן וקופץ והקב"ה צוחק. צוחק מי שצוחק אחרון.  הכל מאד אקטואלי.

וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו .....עֹד הַיֹּרֵשׁ אָבִיא לָךְ יוֹשֶׁבֶת מָרֵשָׁה עַד עֲדֻלָּם יָבוֹא, מַלְכָּן וּקְדוֹשָׁן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, עַד עֲדֻלָּם יָבוֹא כְּבוֹדָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, עַד עֲדֻלָּם יָבוֹא, דִּכְתִיב (בראשית לח, א): וַיֵּט עַד אִישׁ עֲדֻלָּמִי. וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא, רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן פָּתַח (ירמיה כט, יא): כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת הַמַּחֲשָׁבֹת, שְׁבָטִים הָיוּ עֲסוּקִין בִּמְכִירָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף, וְיוֹסֵף הָיָה עָסוּק בְּשַׂקּוֹ וּבְתַעֲנִיתוֹ, רְאוּבֵן הָיָה עָסוּק בְּשַׂקּוֹ וְתַעֲנִיתוֹ, וְיַעֲקֹב הָיָה עָסוּק בְּשַׂקּוֹ וּבְתַעֲנִיתוֹ, וִיהוּדָה הָיָה עָסוּק לִקַּח לוֹ אִשָּׁה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה עוֹסֵק בּוֹרֵא אוֹרוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, וַיְהִי בָּעֵת הַהִיא וַיֵּרֶד יְהוּדָה. (ישעיה סו, ז): בְּטֶרֶם תָּחִיל יָלָדָה, קֹדֶם שֶׁלֹא נוֹלַד מְשַׁעְבֵּד הָרִאשׁוֹן נוֹלַד גּוֹאֵל הָאַחֲרוֹן, וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא, מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן, וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתוֹ אֶל מִצְרַיִם. (ברא' רבא, פה א)

מכירת יוסף, מעשה יהודה ותמר, מעשה יוסף ואשת אדונו, אלו ספורים שהנקודה המרכזית בהם היא לקיחת אחריות. מי לוקח אחריות על עתיד עם ישראל, עיצוב דמותו וגורלו. מי מתאים? מי הדמות שמוכנה במלא התשוקה, בלי לראות אף אחד ממטר ,לחתור להשגת היעד, לשם שמים, לכוונת רצון הבורא, ולשלם מחיר?
זהו אורו של משיח. זהו פיצוח הקוד שממנו מורכבת דמותו של המשיח. 

אחרי מכירת יוסף יהודה יורד מגדולתו. הוא שוכח את אזהרתו של אברהם סבא רבא שלו ,והוא נושא אשה כנענית. היא מביאה שלושה בנים לעולם, ומפסיקה ללדת. יהודה, שעל שמו נקרא עם ישראל בימינו- יהודים, הוא סמל המנהיגות. מייחסים לשלושת בניו סמלים של שלושה בתי מקדש. ער- אני ישנה ולבי ער, בית ראשון. אונן- אבלות, אנחנו עדין אבלים על חורבן בית שני. ושילה- עד כי יבוא שילה. עוד מעט, בעזרת ה'.
שני הבנים מתים, כי שחתו זרעם ארצה. לא רצו ילדים. דרך העולם, להאשים את האלמנה. אם היא כבר 'קברה' שני בעלים, כנראה משהו אצלה לקוי. אשה קטלנית, או אלמנה שחורה. וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְתָמָר כַּלָּתוֹ שְׁבִי אַלְמָנָה בֵית-אָבִיךְ, עַד-יִגְדַּל שֵׁלָה בְנִי--כִּי אָמַר, פֶּן-יָמוּת גַּם-הוּא כְּאֶחָיו; וַתֵּלֶךְ תָּמָר, וַתֵּשֶׁב בֵּית אָבִיהָ.
תמר הצדיקה לא משלה את עצמה בספורים רומנטיים של אהבה הוליוודית ותיאוריות נפוצות בזוגיות. היא מעוניינת רק בדבר אחד והיא חדורת מטרה. אם ברצוננו לפצח את הנוסחא שמביאה למשיח, אז המרשם הוא  תשוקה והצמדות למטרה בכל מחיר. ככה מטרה גאולית מושגת. לנשים יש כשרון מיוחד , אולי אפילו מולד, להשתוקק למשהו, להיצמד לתכנית ולהיות מוכנה לשלם מחיר. כשזה נוגע לקיום המצווה הראשונה בתורה, פרו ורבו , הקב"ה רואה ועוזר.
הגברת תמר האלמנה יושבת וממתינה ורואה ששכחו אותה בבית.
ברגע שנקרית לפניה הזדמנות, היא ממהרת לארוב לו לחמיה כדי להביא ממנו יורש, מנהיג משבט יהודה. היא הראשונה שלוקחת אחריות. התורה היא לא רומן היסטורי ,אבל לפעמים אי אפשר להתעלם מהשוואה בין שני ספורים דומים הכתובים בסמיכות. מעשה יהודה ותמר נכתב כאילו במקביל למעשה יוסף ואשת אדונו. האחרונה, אשה נשואה, מחזרת אחרי יוסף, אך הפיתוי נובע מריקנות, חמדנות, באווירת ארץ מצרים שהיתה שטופת זימה.

על תמר שמתחפשת ליצאנית לימד זכות המדרש:
וּמַה הוּא בְּפֶתַח עֵינַיִם, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁתָּלְתָה עֵינֶיהָ בְּפֶתַח שֶׁכָּל הָעֵינַיִם תְּלוּיוֹת בּוֹ, וְאָמְרָה יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁלֹא אֵצֵא מִן הַבַּיִת הַזֶּה רֵיקָנִית. בראשית רבא פד
צנועה היתה, יהודה לא הכירה, כי גם בבית חמיה היתה תמיד מכוסה.
ר' שמואל בר נחמני אמר: שנתנה עינים (הסבירה, הביאה ראיה) לדבריה. כשתבעה יהודה למשכב אמר לה: שמא גויה את? אמרה ליה [לו]: גיורת אני. שאל: שמא אשת איש את? אמרה ליה [לו]: פנויה אני. שמא קיבל בך אביך קידושין ואינך יודעת על כך? אמרה ליה [לו]: יתומה אני. ועוד שאל: שמא טמאה (נידה) את? אמרה ליה [לו]: טהורה אני. והוא אשר נאמר "פתח עינים" — שפתחה לו פתח להראות שהיא מותרת לו. (סוטה, י', א)
מדוע בקשה ממנו את חותמו פתילו ומטהו לערבון? סמלי מנהיגות ומלכות.  קוד הספור הוא - אחריות. אחריות לדור הבא, אחריות למנהיגות, אחריות לעתיד עם ישראל.
וְגַם הִנֵּה הָרָה לִזְנוּנִים, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהָיְתָה מְטַפַּחַת עַל כְּרֵסָהּ וְאוֹמֶרֶת מְלָכִים אֲנִי מְעֻבֶּרֶת, גּוֹאֲלִים אֲנִי מְעֻבֶּרֶת. (בראשית לח, כד): פד י'

אני מהרהרת בה בתמר זו לעיתים קרובות. חולמת עליה.
לפני כמה שנים השתתפתי בכנס גדול של ארגון 'ישפה', ארגון לשידוכים. באחת ההרצאות נשאה רבנית דברים בגנות התופעה שבנות רווקות מקיימות יחסי אישות לפני החתונה.
במושבים מאחורי ישבו בנות רווקות בגילאי 30 פלוס ופניהן מכורכמות. אמרתי להן: אם כבר אתן מקיימות יחסים עם החבר, למה לא תביאו ממנו ילד?
גם היום כשאני משמיעה בקול את האופציה, אני מיד ננזפת. התגובות שאני מקבלת הן התנגדות מוחלטת.
מרבנים: " מה, את מעודדת בנות לזנות"? (למה התחפשה תמר)
עובדת סוציאלית:" מה את רוצה, שהיא תגנוב מהבחור זרע" ?(מה עשתה תמר?)
"יש לי חידוש בשבילך, " אמר לי עו"ד ממיודעי, " גם הן לא רוצות להיכנס להריון. לא רוצות להסתבך." 

בשבת חיי שרה התפללתי במערת המכפלה. ראיתי סביבי רווקות, ואמרתי לידידה יקרה מוותיקי ההתיישבות בשומרון: תתפללו על כל הרווקות הללו.
"הבעיה היא" ענתה לי מניה וביה " שהרבנים היום מתירים להן להרות מתרומת זרע מגוי. בשביל מה להן להתחתן ובשביל מה להן להביא ילד בצורה הרגילה."
עולם הפוך ראיתי.

אז אני חולמת עליך בהקיץ, תמר הגיבורה. אני יודעת שבחדרי חדרים מתירים רבנים לרווקות לטבול כדי לקיים יחסי אישות. לאו דוקא כדי להרות.
משום מה דווקא למען עליה להר הבית הם דוחים טבילת רווקות  מכל וכל.
באחת השיחות ששמענו מרב המקורב לחוגי המקדש, הוא ניסה לשכנע אותנו שתנועת נשים למען המקדש 'תרד' מנושא טבילת רווקות, כדי שרבנים לא יתלוננו עלינו.
כשסיים את דבריו, פתחה ואמרה לו אחת מהפעילות שלנו, שהיא עדין רווקה ואמרה לו בדמעות שליש: "לא די לי שאני עדין רווקה, גם להר הבית אתה לא רוצה שאני אעלה?"
עולם הפוך ראיתי.

גם על יהודה אני חולמת בהקיץ. איזה גבר שבגברים היה! באומרו : צדקה ממני. בין שהודה שההריון ממנו או בין שהודה שתמר צדקה יותר ממנו, זה לא משנה. בהודאתו זו הוא זכה לשמו ,הוא זכה למנהיגות, הוא גילה אחריות, הוא המלך, הוא המשיח. .אחת הבעיות בתופעה החברתית הרווחת היום בקיום יחסי אישות ללא נישואין היא שגברים מתרגלים לא לקחת אחריות על זרעם. זה נעשה בגיבוין של הנשים. עולם הפוך ראיתי.
איך ראה עם ישראל את מעשה יהודה ותמר?
ראה אותו בחיוב.

במעמד הקידושין של בעז עם רות בשער העיר, חווה כל מי שנכח בטקס דה ז'ה וו לספור יהודה ותמר.
וַיֹּאמְרוּ כָּל-הָעָם אֲשֶׁר-בַּשַּׁעַר, וְהַזְּקֵנִים--עֵדִים; יִתֵּן יְהוָה אֶת-הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל-בֵּיתֶךָ, כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל, וַעֲשֵׂה-חַיִל בְּאֶפְרָתָה, וּקְרָא-שֵׁם בְּבֵית לָחֶם.  יב וִיהִי בֵיתְךָ כְּבֵית פֶּרֶץ, אֲשֶׁר-יָלְדָה תָמָר לִיהוּדָה--מִן-הַזֶּרַע, אֲשֶׁר יִתֵּן יְהוָה לְךָ, מִן-הַנַּעֲרָה, הַזֹּאת.  יג וַיִּקַּח בֹּעַז אֶת-רוּת וַתְּהִי-לוֹ לְאִשָּׁה, וַיָּבֹא אֵלֶיהָ; וַיִּתֵּן יְהוָה לָהּ הֵרָיוֹן, וַתֵּלֶד בֵּן.  יד וַתֹּאמַרְנָה הַנָּשִׁים, אֶל-נָעֳמִי, בָּרוּךְ יְהוָה, אֲשֶׁר לֹא הִשְׁבִּית לָךְ גֹּאֵל הַיּוֹם; וְיִקָּרֵא שְׁמוֹ, בְּיִשְׂרָאֵל.  

אז איך יבוא לנו משיח? לא ידוע. מתנגן בראשי שירו של זוהר ארגוב, ז"ל. אל נבקש

אל נבקש הכל לדעת 
אל נסתקרן לגבי המחר 
יש לפעמים שסיבה לא נודעת 
יש לפעמים שנסתר הדבר 

יש דברים נסתרים 
לא נבין לא נדע 
נעשה גם דברים 
שנראים בלי סיבה 
לא צריך כל דבר 
לחקור ולשאול 
לפעמים גם מותר 
לא לדעת הכל 


 

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר