פרשת וירא: על מערכת מוסרית מורכבת

נדמה שרוב קוראי התורה, רואים את לוט כמי שהפנים בהיפוך את הערכים הסדומיים. הוא אומנם מגן על אורחיו, אבל ההחלטה היא נגד השיפוט המוסרי הטבעי שאמור היה להיות לו. אלא שמצב העניינים איננו כל כך פשוט

ד"ר משה מאיר
טו בחשון התשפ
,
13 בנובמבר, 2019 14:19
אילוסטרציה

אילוסטרציהצילום: shutterstock

לוט מתיישב בסדום עיר החטאים, מנסה לבנות בה מובלעת מוסרית. בבוא אליו שלושת האורחים, הוא נחלץ לקיים את מצוות הכנסת האורחים - כמו דודו אברם:

וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב, וְלוֹט יֹשֵׁב בְּשַׁעַר סְדֹם. וַיַּרְא לוֹט, וַיָּקָם לִקְרָאתָם, וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה.
וַיֹּאמֶר: הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי, סוּרוּ נָא אֶל בֵּית עַבְדְּכֶם, וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם, וְהִשְׁכַּמְתֶּם וַהֲלַכְתֶּם לְדַרְכְּכֶם. וַיֹּאמְרוּ: לֹּא, כִּי בָרְחוֹב נָלִין.
וַיִּפְצַר בָּם מְאֹד, וַיָּסֻרוּ אֵלָיו, וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּיתוֹ, וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה, וַיֹּאכֵלוּ.    [בראשית י"ט א' - ג']

התנהגות מוסרית היא תלוית הקשר, סדום איננה הקשר מתאים למוסריות:

טֶרֶם יִשְׁכָּבוּ, וְאַנְשֵׁי הָעִיר - אַנְשֵׁי סְדֹם - נָסַבּוּ עַל הַבַּיִת, מִנַּעַר וְעַד זָקֵן, כָּל הָעָם, מִקָּצֶה.
וַיִּקְרְאוּ אֶל לוֹט, וַיֹּאמְרוּ לוֹ: אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה?! הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ, וְנֵדְעָה אֹתָם. [שם שם ד' ה']

לוט נקלע לדילמה מוסרית. הוא אחראי לשלום אורחיו, בבית נמצאות בנותיו שהוא אחראי להגנתן. הוא מכריע הכרעה חדה וקשה:

וַיֵּצֵא אֲלֵהֶם לוֹט הַפֶּתְחָה, וְהַדֶּלֶת סָגַר אַחֲרָיו.
וַיֹּאמַר: אַל נָא אַחַי תָּרֵעוּ!
הִנֵּה נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אִישׁ, אוֹצִיאָה נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם, וַעֲשׂוּ לָהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם. רַק לָאֲנָשִׁים הָאֵל אַל תַּעֲשׂוּ דָבָר, כִּי עַל כֵּן בָּאוּ בְּצֵל קֹרָתִי. [שם שם ו' - ח']

נדמה לי שרוב בעלי השיפוט המוסרי, שופטים את לוט לכף חובה. השיפוט המוסרי הטבעי מורה, אסור להקריב אדם כדי להציל אדם אחר. בוודאי ובוודאי, לא את הבן או את הבת [וקושיית העקידה במקומה עומדת]. נדמה לי שרוב קוראי התורה, רואים את לוט כמי שהפנים בהיפוך את הערכים הסדומיים. הוא אומנם בעל מוטיבציה מוסרית, להגן על אורחיו, אבל היא מעוותת את השיפוט המוסרי הטבעי שאמור היה להיות לו. אלא שמצב העניינים איננו כל כך פשוט. חשבו נא על התרחשות פרוזאית יותר: אורחים באים לארוחת שבת. ההורים המארחים מנהלים איתם שיחה שתכליתה היא שהם ירגישו בטוב. בינתיים, ילדי המארחים משתעממים... האחריות כלפי מי גוברת? כלפי האורחים או כלפי הילדים? יש תירוצים - 'כך אנחנו מחנכים את הילדים להכנסת אורחים...', אני חושב שמי שמכריע כך מכריע - בעצם - כמו לוט.

הבעיה איננה פשוטה, לא ברור מהו הטוב והראוי בהתרחשות מורכבת שכזאת. רמב"ם בפרק השני של החלק הראשון ב'מורה נבוכים', מאפיין את הבעיות המוסריות כ'מן המפורסמות'. הערכים אינם מוחלטים, הם תלויי חברה. בחברה אחת ראוי להכות ילדים - 'חושך שבטו שונא בנו', בחברה אחרת זהו עוול ופשע. לכן קשה להגיע לשיפוט מוסרי, יותר מאשר להגיע לשיפוט מדעי ולוגי. לי נראה שיש עוד מוקד של קושי בהתרחשויות המוסריות: הן מורכבות. יש בהן התנגשות של ערכים, כל אחד מהן הוא טוב. הבעיה היא מה לעשות בהתנגשות, איזה ערך להעדיף. כאן השיפוט קשה, לא חד משמעי. והנה עוד פן של הקושי באתגרים מוסריים מורכבים:

שנים אוחזין בטלית
זה אומר: 'אני מצאתיה! וזה אומר: 'אני מצאתיה!'
זה אומר: 'כולה שלי!' וזה אומר: 'כולה שלי!'
זה ישבע שאין לו בה פחות מחציה, וזה ישבע שאין לו בה פחות מחציה ויחלוקו. [בבא מציעא א' א']

זאת דוגמה מובהקת, לדילמה מוסרית - ההופכת לדילמה משפטית. יש בה שני שחקנים, לכל אחד מהם יש סיפור. השבועה, היא הסיפור אותו אפשר לספר בבית המשפט. הפער קשה. אם אני אחד משני האוחזים, הסיפר שלי, הנרטיב שלי, הוא שהטלית כולה שלי. אני מתמודד עם שחקן אחר, גם לו יש נרטיב, הוא מספר שהיא כולה שלו. הדיבר המשפטי העומד לרשותי, לוקח בחשבון את שני השחקנים ואת התולדה - החלוקה. לכן עלי ל'ספר' בבית המשפט, להישבע ש... חציה שלי! למרות שזה לא הסיפור שלי. אני צריך לחתוך בבשר של סיפורי. כי יש עוד שחקן. זה כואב. לו לפחות היו נותנים לי לספר את הסיפור שלי. להישבע שכולה שלי, הייתי מוכן לקבל את הדין ולקבל חצי טלית. אבל ההכרח להתחשב באחר בעיצוב הסיפור - קשה מאוד.

לפעמים, הפתרון המוצע הוא פירוק המערכת המורכבת למערכות פשוטות:

עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ
וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ
וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד   [בראשית ב' כ"ד]

ניהול מערכת מורכבת של מחויבות להורים ומחויבות זוגית, הוא אתגר קשה שאי אפשר להצליח בו במלואו. בדרך כלל אנשים ונשים לא מקבלים את הפתרון של ספר בראשית. זה פתרון פשוט ומפשט, דחייתו מכניסה לעולם של קשה של קונפליקטים.

יש מערכת אחרת, בה רוב התרבות האנושית בחרה בפירוק המורכבות. בעולם הקדום, היה מקובל לבנות תא משפחתי ובו שתי נשים. כך גם במשפחות המתוארות בכתבי הקודש. רבנו גרשום אסר על בניית מערכת שכזאת. רחל המשוררת מתארת את המורכבות הרגשית הבלתי אפשרית במערכת הזאת. זאת אמנם מערכת בה שחקנית אחת היא חלק מהקבוצה - המשפחה - והאחרת מחוץ לה, אבל המורכבות היא אותה מורכבות. ההכרעה התרבותית לפסול מערכת כזאת, נובעת מאי היכולת להחזיק מורכבות שכזאת:

הִיא פּוֹנָה וְקוֹרֵאת לוֹ בִּשְׁמוֹ.
וְקוֹלָהּ כְּתָדִיר;
וַאֲנִי בְּקוֹלִי לֹא אֶבְטַח,
פֶּן יַסְגִּיר.

הִיא עוֹבֶרֶת בָּרְחוֹב לְצִדּוֹ
קֳבָל עָם, קֳבָל אוֹר;
וַאֲנִי בְּחֶשְׁכַת עֲרָבִים
בַּמִּסְתּוֹר.

לָהּ טַבַּעַת זָהָב עַל הַיָּד,
מַבְרֶקֶת, שְׁלֵוָה;
אַךְ כַּבְלֵי בַּרְזִלִּי – מוּצָקִים
פִּי שִׁבְעָה!

גם מערכת של זוגיות היא מערכת מורכבת, ההצטרפות בין איש לאישה מחד גיסא וההורות מאידך גיסא. קולמוסים רבים השתברו בכדי לסייע למצוא את האיזונים בין מרכיבי המערכת. לא תמיד אפשר לפרק מערכת מורכבת, לא תמיד רוצים לפרק אותה. בהינתן מערכת שכזאת - בבוא אורחים למשפחה עם ילדים למשל - צריך לפעול מתוך מודעות וערנות למורכבות, והבנה בצורך לאזן בין הערכים, למצוא פיצוי לצד שנפגע. הטעות של לוט לא היתה בהבנת המורכבות, אלא בהכרעה הערכית והמוסרית איך להגיב למורכבות הזאת.

13.11.2019

1. לוט היה צדיק...... (משה אהרון עו"ד)

בס"ד.
לוט לא היה צדיק תמים במשמעות מושלם. אך בהחלט היה צדיק שראוי מכח עצמו להיות ניצל מהשמדת סדום ועמורה בהמשך נראה איך וכיצד מסקנה זו מבוססת מהכתוב עצמו..
. על כל פנים אין כל הצדקה לעשות לו כעין "רצח אופי". ובכלל לדבר בגנותו [ראה גם עניין הריב הכל מיוחס לשניהם.....]
כך או כך, מידת האירוח שלו של לוט למשל מתוארת לכאורה אפילו כיותר חזקה משל אברהם.
למשל אברהם נטש את הבית לארח ולוט נטש את כסאו ותפקידו בשער העיר .
אומנם כן,אברהם רץ לקבל את אורחיו,כי היה במרחב הפרטי ולוט אך "קם" כמידת הנימוס המחייבת בתפקידו. אברהם לא הציע לאורחים לינה ולוט הציע גם לינה .
בלוט נאמר "הפציר בם מאד" ......
לוט לא היה לו שיתוף פעולה מצד אשתו והוא שהכין לבד כמידת יכולתו משקה ומאפה .
אברהם סיכן את אשתו בעבור חייו ולוט סיכן בנותיו בעבור אורחיו.........
אברהם לא הצילח להציל ולו פיסת עיר. ולוט הצליח להציל את צוער.
ועתה לשאלה המסקרנת על רקע האמור.
מכח מה או מי ניצל לוט.
האם לוט ניצל מכח עצמו כפי דעתנו , או בגלל היותו אחיין של אברהם .
שהרי לכאורה נאמר "ויהי בשחת אלוהים את ערי הכיכר ויזכור אלוהים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה. משמע לכאורה בזכות אברהם .
מנגד ממסירות הנפש שגילה לוט ביחס לאירוח של המלאכים עולה כי המלאכים גמלו לו בהצלתו כתגמול להתנהגותו עימם.
. אלא ששני הגישות נכונות לוט ניצל מכח עצמו שראינו שאומנם לא עלה על אברהם אך התקרב אליו באורחותיו ולכן המילים ויזכור אלוהים את אברהם משמעותם בנסיבות אלה זכירת יסוד הויכוח ויסוד הויכוח וההתעקשות של אברהם לא לספות צדיק עם רשע .
והנה לוט עמד במבחן והתגלה כאמור מכח עצמו כצדיק הראוי להצלה.
הכל לפי אמת המידה שאברהם נלחם עליה
והזכירה היא על העיקרון שתווה אברהם לא לספות צדיק עם רשע

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

ח"כ אבי ניסנקורן, יו"ר הוועדה המסדרת צילום: פלאש 90

כחול לבן נגד הליכוד: "מתנגדים להעלאת מימון המפלגות"

קרא עוד