(יז) וַה' אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה: (יח) וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ: (יט) כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא ה' עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו: (כ) וַיֹּאמֶר ה' זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד: (כא) אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה וְאִם לֹא אֵדָעָה: (כב) וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיֵּלְכוּ סְדֹמָה וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי ה': (פרק יח)
לדעת רבי יצחק עראמה, בעל העקדה, מטרת דברי ה' בפסוקים כ-כא היא ללמד את אברהם "אמיתת ההשגחה בענייני בני האדם וכתותיהם מה שלא נודע לו על האופן ההוא מתחילה", ומטרה נוספת היא "לפתוח לו פתח לעמוד עליהם בתפילה לפניו" (שער יט). ואכן מיד לאחר מכן מתוארת עמידתו של אברהם ודיונו עם הקב"ה על אפשרויות להצלת סדום.
פרשת השבוע פרשת וירא
אכן תוכנם של שני הפסוקים כ-כא עדיין מצריך הבהרה כי לכאורה יש סתירה בין פסוק כ לפסוק כא, וכדברי בעל העקדה (שם): "מאמרים אלה אינם מסכימים [=אינם מתאימים, סותרים], שמתחילה אמר 'זעקת סדום וגו'' שירצה שידע מהם שנתמלאה סאתם, ואח"כ אומר 'ארדה נא וגו'". לשון אחר: מה הצורך בירידה לראות "הַכְּצַעֲקָתָהּ... ", אם תוצאות ירידה זו כבר ידועים לה' כמתואר בפסוק כ: "זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד"?
לדעת בעל העקדה התשובה לשאלה נוגעת ל"סוד הנסיון הבא בכתובים", וכדי שדבריו יובנו היטב נקדים את דברי הרמב"ן בפרשת העקדה שכתב בעניין הנסיון כך: "ודע כי ה' צדיק יבחן (תהלים יא, ה), כשהוא יודע בצדיק שיעשה רצונו וחפץ להצדיקו יצוה אותו בנסיון, ולא יבחן את הרשעים אשר לא ישמעו. והנה כל הנסיונות שבתורה לטובת המנוסה".
על פי הרמב"ן ה' בוחן אך ורק את הצדיקים ששומעים בקול ה', והנסיון הוא לטובתם. בעל העקדה מתנגד לגישה זו ומדגים נסיונות בתורה שהיו לאנשים שבסופו של דבר לא שמעו בקול ה' וממילא הנסיון לא היה לטובתם (ראו למשל: שמות טז, ד). לאחר דחיית דעתו של הרמב"ן מציג בעל העקדה את דעתו שלו:
"ולזה אני רואה כי ענין הנסיון נוהג עם כל, ובפרט כשהגיע שעה ליגמר דינם והיה כצדיק כרשע עד האלהים יבא דבר שניהם להביאו במַצרף הנסיון בו תתמלא סאת הטוב לטובים ואיפת הרע לרעים, כמו שעשה לפרעה ולמצרים וזולתם מהמורדים".
הנסיון אינו מיועד רק לצדיקים אלא לכולם, לצדיקים ולרשעים, והוא בא בעיקר לפני גמר דינו של המנוסה כדי לגמור דינו לטוב או לרע.
לאחר דברים כלליים אלה ממשיך בעל העקדה ומבאר את הנסיון האמור בעניין סדום:
"והנסיון אשר בכאן הוא מה שהסכימה חכמתו שירדו שם המלאכים האלה ועל ידי מעשיהם אשר יעשו עמהם יגמר רע רשעים להמטיר עליהם פחים אש וגפרית, כי הכל גלוי וידוע לפניו. וזה שאמר "ארדה נא ואראה" כי ירידתם לשם היא ירידתו יתעלה, ושם אראה הכצעקתה הבאה אלי עשו עם האנשים האלה יגמר דינם לעשות עמם כלה ואם לא אדעה מה לעשות".
אמנם הכל גלוי וידוע לפני הקב"ה, גם שחטאתם של אנשי סדום כבדה מאד, אבל בכל זאת לפני ביצוע גמר הדין הקב"ה מעמיד את אנשי סדום בנסיון כדי שעל פיו ייגמר הדין. הנסיון של אנשי סדום יהיה ביחסם לשני המלאכים שיגיעו אליהם. זוהי הירידה שעליה ה' מודיע: "אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה וְאִם לֹא אֵדָעָה" – ירידת ה' לראות מתממשת בירידת המלאכים לסדום כמתואר מיד בפסוק שלאחר מכן: "וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיֵּלְכוּ סְדֹמָה". על ידי קורות המלאכים בסדום ייגמר דינה של סדום.
נעיין באופן שבו מבאר בעל העקדה את הפסוק "אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה וְאִם לֹא אֵדָעָה": ירידת ה' לראות היא כאמור ירידת המלאכים לסדום והיא נועדה לראות "הכצעקתה הבאה אלי עשו עם האנשים האלה", כלומר אם אכן ינהגו עם המלאכים כפי דרכם הרעה. על פי זה "יגמר דינם לעשות עמם כלה", ואם לא – "אדעה מה לעשות".
יש לשים לב למילה "עָשׂוּ" שבפסוק כא שהיא בלשון עבר, אך לדעת בעל העקדה הכוונה היא לאירוע שיהיה בעתיד – מה שיעשו אנשי סדום למלאכים. בעל העקדה מבהיר: "ואמר 'עשו' לשון עבר על שעת גמר הנסיון, כמו 'רְאֵה כל המופתים אשר שַׂמתִּי בידך' (שמות ד, כא) 'אשר הָרְאֵיתָ בהר' (שם כו, ל) על דעת רש"י ז"ל". כמו שהמילה "שמתי" מתייחסת למופתים עתידיים, וכמו ש"הראית" מתייחס למשכן "שאני עתיד ללמדך ולהראותך סדר הקמתו" (לשון רש"י שם); כך גם "עָשׂוּ" מתייחס לְמה שעתידים לעשות אנשי סדום למלאכים. השימוש בלשון עבר אינו נוגע לשעת האמירה אלא נאמר מנקודת הזמן של "שעת גמר הנסיון".
פרשת השבוע פרשת וירא
נמצא שאף על פי שהקב"ה יודע היטב ש"זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד", כדי לגמור דינם הוא מעמידם בנסיון שנזכר בפסוק כא: "אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה... ".
תוצאת ירידת ה' לראות מתוארת בפרק הבא פרק יט בעת שהותם של המלאכים בסדום: "טֶרֶם יִשְׁכָּבוּ וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל הַבַּיִת מִנַּעַר וְעַד זָקֵן כָּל הָעָם מִקָּצֶה" (פסוק ד). ובעקבות האירוע: "וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים אֶל לוֹט עֹד מִי לְךָ פֹה חָתָן וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ בָּעִיר הוֹצֵא מִן הַמָּקוֹם. כִּי מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי גָדְלָה צַעֲקָתָם אֶת פְּנֵי ה' וַיְשַׁלְּחֵנוּ ה' לְשַׁחֲתָהּ" (פסוקים יב-יג). בנוגע לאירוע זה כתב בעל העקדה (שער כ):
"אחר שיצא כח הנסיון אל הפועַל אשר עליו נאמר "ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו" כמו שפירשתי, וכולם כאחד עשו ועשו עד שאפילו חתני לוט לוקחי בנותיו לא שמעו לקולו ולעגו עליו, נחתם גזר דינם להשחית וּלְכַלֵּה".
הנסיון הוציא את חטאת אנשי סדום מן הכוח אל הפועל. כל אנשי סדום "מִנַּעַר וְעַד זָקֵן כָּל הָעָם מִקָּצֶה" השתתפו באירוע. כצעקתה הבאה אל ה' עשו עם המלאכים – "כולם כאחד עשו ועשו", ועל פי זה "נחתם גזר דינם להשחית וּלְכַלֵּה".