(א) וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם: (ב) וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה:
לדעת רשב"ם, השימוש בשם ה' בפסוק, אינו מכוון לה' בעצמו אלא למלאכים שנראו לאברהם כדמות אנשים. היחס בין התגלות ה' לאברהם בפסוק א' לסיפור שלושת האנשים שראה אברהם בפסוק ב' מעורר שאלה: האם יש קשר בין פסוק א' לפסוק ב' או שמדובר בשני עניינים שונים?
רש"י הבין שמדובר בשני עניינים שונים: התגלות ה' לאברהם בפסוק א' היא כדי לבקר את אברהם החולה לאחר ברית המילה, וסיפור שלושת האנשים הוא עניין אחר.
"וירא אליו מלאך ה' בלבת אש מתוך הסנה"
רשב"ם הבין אחרת. רשב"ם הבין שסיפור שלושת האנשים הוא האופן שבו נראה ה' אל אברהם. כך כתב:"וירא אליו ה' - היאך? שבאו אליו שלשה אנשים שהיו מלאכים: שבהרבה מקומות כשנראה המלאך קורהו בלשון שכינה, כדכתיב: "כי שמי בקרבו" (שמות כ"ג, כ"א), שלוחו כמותו. וכן: "וירא אליו מלאך ה' בלבת אש מתוך הסנה" (שמות ג, ב), וכתוב שם: "וירא ה' כי סר לראות (שם פסוק ד)".
התגלות ה' לאברהם היתה על ידי ביקור שלושת האנשים. השימוש בשם ה' ("וַיֵּרָא אֵלָיו ה") אינו מכוון לה' בעצמו אלא למלאכים שנראו לאברהם כדמות אנשים - "שבהרבה מקומות כשנראה המלאך קורהו בלשון שכינה... שלוחו כמותו".דברים אלה של רשב"ם באים לידי ביטוי כמה פעמים בהמשך פרשתנו.
לאחר בשורת הולדת בן לאברהם ושרה מתואר צחוקה של שרה בפסוק י"ב, ומיד אחר כך בפסוקים י"ג-י"ד מופיעים דברי ה': "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָהָם לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי. הֲיִפָּלֵא מֵה' דָּבָר לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן". גם כאן הבין רשב"ם שלא ה' בעצמו אמר אל אברהם. כך כתב:"ויאמר ה' - המלאך. גדול שבהם... היפלא מה' - ששלחנו אליך דבר? וכן: "וה' המטיר על סדם (ועל עמרה) גפרית ואש מאת ה' מן השמים" (י"ט, כ"ד), הראשון שבפסוק הוא גבריאל, והשני שבפסוק הוא הקב"ה. וכן הוא מפורש בספר הגדה".
המלאך מזכיר את שולחו בפנייתו אל אברהם
לדעת רשב"ם, לא ה' העיר לאברהם על צחוקה של שרה אלא המלאך הגדול שבשלושה, והוא נקרא בשם שולחו, ה'. המלאך מזכיר את שולחו בדבריו: "הֲיִפָּלֵא מֵה' דָּבָר". נמצא ששם ה' שבתחילת פסוק יג, "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָהָם... ", מתייחס למלאך, ושם ה' שבתחילת פסוק י"ד, "הֲיִפָּלֵא מֵה' דָּבָר", מתייחס לה' בעצמו. השליח מזכיר בדבריו את שולחו.
דוגמה דומה למעבר כזה בין השליח לשולחו מביא רשב"ם מפרק י"ט בפרשתנו, שם מתוארת הפיכת סדום במילים אלה: "וַה' הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת ה' מִן הַשָּׁמָיִם". אם הכוונה בשני האיזכורים לה' בעצמו, מדוע לא כתוב: וה' המטיר... מאתו מן השמים? רש"י פתר את העניין בקביעה "דרך המקראות לדבר כן", וציין דוגמאות נוספות למקרים דומים כאלה במקרא "כמו (בראשית ד', כ"ג) 'נשי למך', ולא אמר נשיי, וכן אמר דוד (מלכים-א', ל"ג) 'קחו עמכם את עבדי אדניכם', ולא אמר מעבדי, וכן אחשורוש אמר (אסתר ח', ח') 'בשם המלך', ולא אמר בשמי".
אמנם רשב"ם ביאר לשיטתו ש "וַה' הִמְטִיר... " מתייחס למלאך גבריאל, ו"מֵאֵת ה' מִן הַשָּׁמָיִם" מתייחס לה' בעצמו. כך כתב רשב"ם גם בביאורו לפרק י"ט, כד: "וה' המטיר – המלאך גבריאל. מאת ה' – שכינה ממש". רשב"ם נסמך כאן על "ספר הגדה", ואכן מצויה דעה כזו בבראשית רבה (פרשת וירא, פרשה נא, סימן ב'): "ר' חלבו בן ר' חילפי בר סמקאיי בשם ר"י בר ר' סימון, וה' המטיר על סדום זה גבריאל, מאת ה' מן השמים, זה הקדוש ברוך הוא".
"וַיָּקֻמוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיַּשְׁקִפוּ עַל פְּנֵי סְדֹם וְאַבְרָהָם הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם"
בהמשך פרק י"ח, לאחר שהאנשים נפרדים מאברהם מופיע קטע ארוך (פסוקים י"ז-ל"ג) ובו דו שיח בין ה' לאברהם בעניין סדום. גם את איזכורי שֵׁם ה' שמופיעים שם הבין רשב"ם כמתייחסים למלאך. כך כתב בנוגע לפסוקים ט"ז-י"ז: "וַיָּקֻמוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיַּשְׁקִפוּ עַל פְּנֵי סְדֹם וְאַבְרָהָם הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם. וַה' אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה".
זה לשון רשב"ם: "ויקמו משם האנשים - שנים מהם הלכו לסדום, כדכתיב: "ויבאו שני המלאכים סדמה" (י"ט, א'), והגדול שבהם היה מדבר עם אברהם, וזהו שכתוב בו: "וה' אמר המכסה אני וגו'" (פסוק י"ז), וכן: "ואברהם עודנו עֹמד לפני ה'" (פסוק כ"ב). שני פסוקים אלו מדברים [ב]שלישי".
על פי רשב"ם, הגדול שבשלושת המלאכים לא המשיך עם שני חבריו לסדום אלא נשאר כדי לגלות לאברהם את התוכנית להשחית את סדום. מלאך זה נקרא בשם ה' בכמה פסוקים: בפסוק יז "וַה' אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה".
אברהם מדבר עם המלאך אבל מתייחס לה'
בפסוק כ – "וַיֹּאמֶר ה' זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד" (רשב"ם כתב שם: "ויאמר ה' – המלאך לאברהם"). בפסוק כב – "וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיֵּלְכוּ סְדֹמָה וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי ה'". בפסוק כו – "וַיֹּאמֶר ה' אִם אֶמְצָא בִסְדֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר וְנָשָׂאתִי לְכָל הַמָּקוֹם בַּעֲבוּרָם" (רשב"ם כתב שם: "ויאמר ה' – המלאך, [וכן:] 'עֹמֵד לִפְנֵי ה', לפני המלאך לבקש פניו"). מסתבר שגם בפסוק המסיים את פרק יח, "וַיֵּלֶךְ ה' כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר אֶל אַבְרָהָם וְאַבְרָהָם שָׁב לִמְקֹמוֹ", הבין רשב"ם שהכוונה היא למלאך שדיבר עם אברהם.
בהקשר הזה מעניין גם הפירוש שכתב רשב"ם לדברי אברהם בפסוק כ"ה: "חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט". לשיטת רשב"ם, אברהם אמר דברים אלה אל המלאך, ולכן פירש רשב"ם את סופו של הפסוק כך: "השופט כל הארץ - ששלחך כאן לא יעשה משפט?". אברהם אמנם מדבר עם המלאך אבל בביטוי "הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט" הוא מתייחס לה' ששלח אותו.