"ויהי אחר הדברים האלה והא-לוהים ניסה את אברהם" (בראשית כ"ב, א)
"ה צדיק יבחן ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו"(תהלים י"א, ה). אמר רבי יונתן, הפשתני הזה כשפשתנו לוקה אינו מקיש עליו ביותר מפני שהיא פוקעת וכשפשתנו יפה הוא מקיש עליו ביותר למה שהיא משתבחת והולכת. כך הקב"ה אינו מנסה את הרשעים. למה? שאין יכולין לעמוד דכתיב והרשעים כים נגרש"(ישעיה נ"ז, כ). ואת מי מנסה? את הצדיקים שנאמר "ה צדיק יבחן". "ויהי אחר הדברים האלה ותשא אשת אדניו..."(בראשית ל"ט, ז - בסיפור יוסף ואשת פוטיפר). ויהי אחר הדברים האלה. אמר רבי יונתן, היוצר הזה כשהוא בודק את הכבשן שלו אינו בודר את הכלים המרועעים. למה? שאינו מספיק להקיש עליו אחת עד שהוא שוברו. ומה הוא בודק? בקנקנים ברורים שאפילו הוא מקיש עליו כמה פעמים אינו שוברו כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה את הרשעים אלא את הצדיקים שנאמר "ה צדיק יבחן". אמר רבי אלעזר, לבעל הבית שהיה לו שתי פרות אחת כחה יפה ואחת כחה רע על מי הוא נותן את העול לא על אותה שכחה יפה? כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה אלא הצדיקים שנאמר: "ה צדיק יבחן". (בראשית רבה(וירא) פרשה נ"ה, ב)[1]
בקצרה: בעקבות הפסוק: "ה צדיק יבחן ואוהב חמס שנאה נפשו", מובאים שלושה משלים להסבר העובדה שמנסה רק את הצדיקים ולא את הרשעים. המשל הראשון לגבי פשתן, שרק פשתן טוב משתבח כשמקישים עליו(בתנחומא מופיע הפועל כתש), בעוד שפשתן רע נהרס. המשל השני הוא לגבי כלי, שמקישים על כלי טוב ולא על כלי רעוע, שיהרס. המשל השלישי שמובא הוא על פרה חזקה ופרה חלשה, שודאי שהפרה חזקה היא שתקבל את העול, שהרי "כחה יפה".
פתיחה
מהו נסיון? מדוע הקב"ה מעמיד אנשים בניסיון? המדרש אומר שרק אנשים שיכולים לעמוד בנסיון, צדיקים, מקבלים אותו, ואילו רשעים, שלא יכולים לעמוד בכך, לא מקבלים אותו. במהלך הקטע הקרוב אנסה לבחון את ייחודו של כל משל, ואת משמעותו ותרומתו להבנת מטרת ה"עשרה נסיונות" (אבות ה, ג) בהם נתנסה אברהם אבינו, ועליהם מסופר בפרשתינו ובפרשה הקודמת[2]. בנוסף, אנסה להסביר, על פי כל אחד מהמשלים, את הפסוק שהובא בפתיהה: "ה צדיק יבחן ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו".
פשתן - תועלת או שבירה
המשל הראשון מספר, כאמור, על זרעי פשתן העוברים תהליך כתישה. אם זרע הפשתן איכותי, אומר המדרש, הכתישה רק תועיל לו. היא תוציא ממנו את הלכלוכים והיסודות הרעים (ראה פירוש מהרז"ו), ותשאיר אותו זך וטהור. אמנם, אם הוא רקוב מיסודו והרוס, כתישתו רק תגרום לו לפקוע, להתפרק ולהיהרס.
הנמשל, כך נראה, ברור. הקדוש ברוך הוא, אומר המדרש, נותן ניסיונות לאנשים שהניסיון יועיל להם, ולא לאנשים שהניסיון ימוטט אותם. אם ה בחר להעמיד אותך בניסיון, לתת לך אפשרות לגנוב אלפי שקלים ולגמור את החודש בטוב, כנראה שאתה יכול לעמוד בניסיון, וגם לצאת נשכר מכך.
מסופר על בחור דתי, שעמד בשלב האחרון בתהליכי הקבלה לסיירת כלשהי(כשלי סיפרו את הסיפור הזה, היה מדובר באחד שכל חייו חלם להתקבל לאותה הסיירת, ואתם יכולים להוסיף צבע כראות עיניכם). בצעדתם האחרונה לפני התקבלותם, בה כל מי שפורש עף החוצה מהגיבוש, נזכר אותו בחור שלא התפלל מנחה. מכיוון שהשמש נשקה כבר לגבעות שמולו, פנה למפקדו וביקש רשות לעצור להתפלל, וכמובן שישלים את הצעדה במהירות. מפקדו סירב, והבהיר לו שעצירה פירושה סילוק מהסיירת. הבחור היסס לרגע אחד בלבד, ואז אמר, בקול של אדם שהשלים עם גורלו, שהוא רוצה בכל זאת להתפלל מנחה, עם כל המשמעויות הנגזרות מכך. לאחר התפילה, שכמותה לא ידע כבר שנים, פנה אליו המפקד בטפיחת שכם, ובישר לו שהוא התקבל, כי "אנשים כמוך, ערכיים ואיכותיים, אנחנו צריכים אצלנו ביחידה".
הניסיון דורש מהאדם את מלוא היכולת הנפשית שהוא יכול לגייס. אדם שיש לו כוחות ויכולות כאלה, התהליך שיחווה - יעצים אותו, משום שברגעי משבר ולחץ, האדם נבחן. כשהוא מצליח להתעלות על עצמו, הוא זוכה להוציא מתוכו פעולות והחלטות שבשום מצב אחר לא היו מגיעות ממנו[3]. "ה צדיק יבחן", משום שהוא יכול לעמוד בניסיון, ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו", ועל כן לא ייתן לו אפשרות להגיע לניסיון שיקדם אותו, מה גם שכנראה שרק יידרדר יותר.
אמירה כזו מחזקת ונותנת תקווה, כמדומני, לאדם שה מזמן ניסיון לידיו. הניסיון, כך מוסבר, לא ניתן למי שלא יכול לעמוד בו, ועל כן ודאי שהוא מסוגל לעמוד בו. בנוסף, לא רק שיעמוד בו, אלא אף יזכה להתקדמות בעקבות זאת. הדוגמא לכך היא יוסף ואשת פוטיפר, שאמנם יוסף הועמד בניסיון נורא, אך היה זה בכוחו, והוא אף, בסופו של דבר, התעלה בעקבות זאת עד למעמד של משנה למלך[4].
כלי - ראוי או לא ראוי
המשל השני המובא מתאר כלי כלשהו, שיוצרו רוצה לבדוק האם הוא טוב או לא. על איזה מהכלים הוא יקיש? ודאי שיקיש על הכלים שנראים כאלה שיכולים לספוג את המכה, ולא על כאלה שיתפרקו למגעו. במבט ראשון נראה שמשל זה דומה למשל הראשון, וגם הוא מתאר את האנשים שלא מסוגלים לקבל את הניסיון ככאלה שיהרסו למגעו. אמנם, בנוגע לחלקם של העומדים בניסיון המצב שונה. בעוד שבמשל הראשון הניסיון מועיל לפשתן, נותן לו יכולות ועוצמות שלא שיער שקיימות בו, במשל השני הכלי שמקישים עליו לא מתעלה ומשתפר במאומה.
מה אם כן מטרת היוצר בהקישו על הכלי? מדוע לו לבחון את יכולת העמידה שלהם?! בפשטות נראה, שמדובר ביוצר הרוצה להציג את מרכולתו בפני אנשים אחרים. כשהוא מגיש לפניהם את הכלי, הוא מראה להם עד כמה המוצר שמציע להם הוא שלם וטוב, ומקיש עליו. אם הכלי עומד תחת מטר ההקשות בכבוד, נראה שהוא מתאים לשימושו, וראוי לקנותו. הניסיון הוא, אם כך, תהליך בו מוכח שהאדם שעומד בניסיון הוא אדם צדיק וראוי.
ברובד הפשוט, הניסיון מוכיח לבאי העולם עד כמה האדם העומד בו הוא בעל מידות נאצלות ונפש נאדרה. ברובד העמוק יותר, הניסיון מוכיח לכלי עצמו שהוא מסוגל לעמוד בו. אדם שעומד בניסיון מלמד את עצמו שהוא מסוגל להתגבר על היצרים שלו, ולהלחם על העקרונות שלו, גם במחירים אישיים כואבים - והבנה זו מחזקת אותו ונותנת לו יכולת לחיות את חייו בידיעה שהוא יכול לחיות את חייו, לפעול על פי עקרונותיו ואמונתו, בכל מצב. תובנה כזו, שיכולה להיות רק לאחר בחינה אמיתית, לא בתנאי מעבדה, מביאה גם משמעות לכל חייו הרגילים, משום שהוא יודע שהוא מקיים "אורח חיים דתי" לא רק בגלל הנוחות, החברה והחינוך, אלא בגלל שהוא מאמין בזה בכל נימי נפשו, ומוכן להקריב אף למען זה. לכן, דווקא את הצדיק ה יבחן, משום שהוא רוצה להוכיח לו שהוא יכול לעמוד בזה, מכיוון שראוי שידע, יפנים וגם יפעל, שהוא יכול לעמוד בכך.
פרה - הטובים לחריש
המשל השלישי מתאר שתי פרות, אחת כחושה ואחת בריאה וטובה. ללא כל ספק, הפרה הבריאה והחזקה תעבוד קשה יותר, משום שהיא גם יכולה לעמוד בכך. במשל הזה, בניגוד לשניים הקודמים, גם עמידה בניסיון היא, כנראה, לא טובה לעומד בה. במקום שתהיה חופשייה ומאושרת, אוכלת אבוס ומשתזפת בשמש, הפרה נאלצת לשאת בעול ולסחוב מחרשה, הלוך ושוב.
מדוע החורש בוחר בפרה הטובה ביותר ודווקא עליה מעמיס? האם לא מגיע לה שכר על עובדת היותה טובה ומועילה?! השאלה מגוחכת, משום שברור מאליו שהחורש רוצה את הפרה הטובה ביותר לא כדי שתעמוד באחו ותלעס, אלא על מנת שתעבוד ותועיל. נראה, שר אלעזר מחדד לנו בדבריו יסוד חשוב בהבנת הניסיון. לקב"ה יש כל מיני משימות בעולם הזה, שנוכל לקרוא להם בשם הקוד "השראת שכינה". לעיתים המשימה הזו כוללת לימוד תורה וקיום מצוות, עבודתו בשמחה ובטוב לבב וקירוב "תינוקות שנשבו" לעבודתו יתברך. אמנם, ייתכן שע"מ שאדם יזכה להשרות את שכינתו של ה בעולם הוא יאלץ לירוק דם, ובהחלט אפשרי שהשראת השכינה תלווה בצייתנות עיוורת ואובדנית לדבריו וציוויו, קבלת ייסורים בשמחה ואף בגידה בכל הערכים והאמיתיות שעליהם גדלנו. בכל אופן, עצם העובדה שהקב"ה בחר בנו לעשות את העבודה הזו, מראה שה סומך עלינו, שהוא מאמין בנו, שאנו ראויים לעמוד בניסיונותיו.
כשמבקשים "אל תביאנו לא לידי נסיון ולא לידי ביזיון", הפחד הוא לא מפני מוות ולא מפני התפרקות אישית, אלא מידי ביזיון, ממצב בו אנו לא ממלאים את ציפיותיו של ה ממנו. כשהקב"ה מעמיד אותנו בניסיון, הוא מראה לנו שאנו פרה יפה בעיניו, שיש לנו את היכולת לעשות זאת. ניסיון הוא, במילים אחרות, הבעת אמון חסרת תקדים מצד הקב"ה אל בני האדם, שהוא יתברך לא הולך, כביכול, לחרוש לבד, משום שיש לו אנשים שמסוגלים לעמול בשבילו.
"ה צדיק יבחן", משום שהוא ראוי בעיניו, "ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו", כי הם לא ממלאים את ייעודם, כי הם לא ראויים אפילו לנסות להיות פועלים של הקב"ה. "עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם להודיע כמה חבתו של אברה ם אבינו ע"ה" (אבות ה, ג). על פי דברינו, המטרה היא לא להראות לעולם ואף לא לאברהם שהוא יכול לעמוד בניסיונות, אלא זהו ביטוי של קשר, של חיבה, בין ה לבין האדם העומד בניסיון.
[1] מדרש מקביל כמעט (למעט קיצור מסויים, הטיות ניסוח ושמות הדוברים - שם שני הראשונים הם רבי יונה ורבי יהודה בר שלום) מופיע במדרש תנחומא (וירא, כ).
[2] אמנם, רבינו יונה(שם) מונה גם את קשייו של אברהם במציאת מקום קבורה לשרה כנסיון, ועל פי דבריו יוצא שגם בפרשת חיי שרה מוזכר נסיון, אך רוב המפרשים(ראה רמב"ם, וכו) חלוקים עליו, ומפרשים שהעשירי, והגדול והתובעני מכולם, הוא עקידת יצחק. בכל אופן, לא בפרטי הנסיונות נעסוק, ועל כן אין שאלה זו משפיעה לגבינו.
[3] יש המסבירים שהתועלת שמפיקים מהניסיונות הם כפרת העוונות של הקב"ה, וודאי שדברים ראויים הם.
[4] סיפורו ממחיש לנו דבר נוסף, והוא שייתכן שהתועלת מהניסיון תופיע רק מאוחר יותר, ובטווח הקרוב יהיה רק יותר גרוע (ושמא גם זה ניסיון).