השופט כל הארץ לא יעשה משפט!? כך תגובתו המפורסמת של אברהם אבינו לבשורה המרה על הפיכת סדום. מכל הניסיונות שעברו על אברהם, זהו הניסיון הכי רחוק ממנו. כאן הוא לא מתבקש לעקור את משפחתו, להתמודד עם רעב ואויבים, להקריב את בנו. בעצם, ספק כאן אם מדובר בניסיון בכלל. הרי כאן הקב"ה סתם משתף אותו במתוכנן. אבל דווקא כאן המקום היחיד, מבין כל הניסיונות, שאברהם דווקא מפגין נגד החלטתו של הקב"ה.
אחרי הנבואה של "ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה ואם לא אדעה," התורה מספרת ש"אברהם עודנו עמד לפני ה'." בפסוק הבא, בו מתחיל הדיון בין אברהם לבין האלוקים, התורה מקדימה ואומרת "ויגש אברהם ויאמר..." מה טיבה של הגשה הזאת?
קטע מדהים במדרש רבה דן בנושא הגישה לפני האלוקים.
ויגש אברהם ויאמר וגו' ר' יהודה ורבי נחמיה ורבנן: ר' יהודה אומר הגשה למלחמה (ד"ה א יט) ויגש יואב והעם אשר עמו לפני ארם למלחמה. ר' נחמיה אמר הגשה לפיוס היך מד"א (יהושע יד) ויגשו בני יהודה אל יהושע. רבנן אמרי הגשה לתפלה המד"א (מלכים א יח) ויהי כעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר ה' אלהי אברהם יצחק וישראל היום יודע כי אתה אלהים בישראל וגו'. ר' אלעזר פשט לה אם למלחמה אני בא אם לפיוס אני בא אם לתפלה אני בא.
ברור לכל התנאים שלא מדובר כאן בהגשה פיזית, שהרי אברהם עודנו עומד לפני ה'. מוסכם על כולם שההגשה הזאת מעידה על גישתו של אברהם. וכולם מביאים ראיות לדעתם מפסוקים שונים בתנ"ך שמעניקים משמעות מסוימת למושג של הגשה. וכאן המחלוקת. בדברי הימים "ויגש יואב" בהקשר של מלחמה, בניגוד מוחלט ל"ויגש אליהו" המקדים את תפילתו של אליהו בהר הכרמל.
ברור שכל התנאים במחלוקת הכירו את כל הראיות. ידוע לכולם שיתכנו פירושים שונים למונח "ויגש." כנראה כל אחד בחר בפירוש שנראה לו הכי מתאים להקשר שלנו. מנסים לזהות אולי מהדיון המתפתח אחר כך מה באמת הטון של אברהם. מצד אחד יש לשון מובהק של תפילה כגון "הנא נא הואלתי לדבר אל אדני ואנכי עפר ואפר." ומאידך, אברהם יוצא כלוחם נגד האלקים - "חלילה לך!" ובין לבין יש ניסיון נואש לפייס: אולי יחסרון חמשים הצדיקים חמשה התשחית בחמישה את כל העיר?" אמנם, ר' אלעזר קורא את המעברים מגישה לגישה ו"פוסק" כמו כולם - "אם למלחמה אני בא, אם לפיוס אני בא, אם לתפילה אני בא." אברהם מוכן לנקוט בכל האמצעים.
המחלוקת הזאת היא לא סתם מחלוקת בפירוש המקרא. הרי, כפי שטוען הר' אליעזר ברקוביץ בספרו אמונה אחרי השואה, שיחתו של אברהם אבינו כאן היא ציון דרך בסיפורו של עם ישראל. התמיהה של "השופט כל הארץ לא יעשה משפט" תעלה שוב ושוב לצאצאיו של אברהם אבינו. איך יתכן שבאותו שיחה אותו בן אדם שרואה את עצמו כעפר ואפר גם יאשים את בוראו באי צדק מוחלט? אין כאן סתירה! אברהם יוצא למלחמה נגד אלוקים דווקא מתוך מקום של אמונה.
יהי רצון שנזכה לגלות את שופט כל הארץ עושה משפט הברור לכל. אבל בינתיים שנאמץ את גישתו של אברהם אבינו - לערער מתוך אמונה, לאזן בין השאלות הקשות לבין התפילה.
נעמי ברמן היא ממנהלי מדרשת לינדנבאום, מבית "אור תורה סטון"