פרשת וירא: הצלת לוט

שלוש גישות ביחס ללוט. האחת רואה בו רשע החי על חשבון אברהם. השנייה רואה בו צדיק בזכות עצמו. והשלישית ממצעת בין זו לזו. במה זכה לוט להנצל?

הרבנית מיכל טיקוצינסקי
יז בחשון התשעט
,
26 באוקטובר, 2018 11:21
הרבנית מיכל טיקוצ

הרבנית מיכל טיקוצ'ינסקיצילום: באדיבות המצלם

בתורה נאמר "ויהיה בשחת אלוקים את ערי הככר ויזכר אלוקים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה". מכאן הסיקו המפרשים שהצלת לוט קשורה בזכירת אברהם (בבלי ברכות, נד, ב). וכי אלמלא זכותו של אברהם, גם לוט ומשפחתו היו נותרים בגיא ההפיכה של סדום. "מתוך ההפכה" אומר המדרש, "מלמד שהיה שרוי בהם". וחכמים מסבירים שהיה מלווה להם בריבית (בראשית רבה). כלומר, המדרש מתאר איך לוט היה מעורה בחיים הסדומיים עד צוואר.

בין אם היה "שרוי בהם" ובין אם ידע לרכב על החוקים העקומים שלהם על מנת לצאת נשכר. אם כן,  "לולי אברהם לא פלט לוט מסדום" (במדבר רבה, בלק; רש"י יח, יז ד"ה המלט על נפשך ). מפשט הפסוק עולה שאכן, ההצלה לא באה ללוט בזכות עצמו אלא בזכות אברהם קרובו. 


הרמב"ן הלך בדרך מעט שונה. ובהתייחסו אל הפסוק התולה את הצלת לוט בזכירת אברהם הוא מבאר כך: ולכן היה לו זכות להצילו בזכות אברהם, כי בעבורו הוא גר בסדום, 
ולולי אברהם עודנו היה בחרן עם מולדתו, 
ולא יתכן שתבא אליו רעה בעבור אברהם שיצא במצות קונו. 
וגם זה היה הענין ששם אברהם נפשו בכפו לרדוף המלכים בעבורו ( יח, כט, ד"ה ויזכור)
הרמב"ן מתאר את המורכבות שבישיבת לוט בסדום ואת אחריותו של אברהם למורכבות זו. לוט הרי לא הגיע לסדום מתוך בחירה אישית, מי שביקש ממנו להיפרד ולחפש לעצמו מקום אחר הוא אברהם. זאת לאחר שלוט הלך אחרי אברהם ונסתפח לחבורתו הייחודית. אם כן, לולי בקשת אברהם לא היה נקלע לוט לסדום. מעתה מתברר שאילו היה לוט נספה בסדום, היה אברהם חש כל ימיו כי הוא גרם למותו של בן אחיו. זו גם הסיבה לכך שאברהם קיבל על עצמו אחריות אישית והלך לרדוף אחרי המלכים כדי להציל את אחיינו השבוי מידיהם. אולם, משתמע מדברי הרמב"ן שאין בפסוק הדגשה מיוחדת על רשעותו של לוט ועל הצורך להצדיק את הצלתו באמצעות קרבתו לאברהם. יתכן שלוט לא היה ניצל בשל העונש הקולקטיבי, אך לא בהכרח משום שהיה משולל זכויות משלו.


הבני יששכר תיאר את הדברים ביתר עסיסיות:
והנה כאשר נשתלחו המלאכים כל אחד לשליחותו ונשתלח גם רפאל עמהם לרפאות את אברהם, אז בבואם וירא ד' אל אברהם בכבודו ובעצמו וריפא אותו ממכאוב גופו, אז לא ידע רפאל מה לרפאותו כי כבר נתרפא, ...
וד' אמר וגילה לו ענין סדום, והיה לו מחלת לב על לוט, אז הבין רפאל והלך לעשות שליחותו לרפאות את אברהם, היינו להציל את לוט שזה יהיה רפואה לאברהם ממחלת לבו (מאמרי השבתות מאמר ו)
רפאל שנשלח לרפא את אברהם הוא שהציל את לוט, ובמה הצלתו ורפואתו? מכאב הלב שהיה לאברהם בגלל דאגתו ללוט בן אחיו.
אולם, יש גם אפשרות שלישית, והיא מבקשת להעמיד במרכז את זכויותיו של לוט. 


בבראשית רבה נאמר: 
וישלח את לוט, מה זכירה נזכר לו? 
שתיקה ששתק לאברהם.
 בשעה שאמר אברהם על שרה אשתו אחותי היא  - היה יודע ושותק, 
לוט זכה בזכות שיתוף הפעולה, הנאמנות והסולידריות שגילה כלפי אברהם, כשאברהם אמר על שרה שהיא אחותו. באותו זמן יכול היה לוט ל"עשות קופה", לבגוד באברהם ולגלות את סודם. אולם, לוט בחר לשתוק ולתמוך באברהם, ובזכות זה ניצל. אם הולכים בכיוון הזה ומבררים על פי פשט הפסוקים את מעשיו של לוט, ניתן להצביע גם על הכנסת האורחים הנדירה של לוט. לוט שם נפשו בכפו על מנת לארח את המלאכים שבאו אל ביתו. על סכנת הנפשות הכרוכה באירוח הזה מעידה מסכת כלה :
אברהם אמר ואקחה פת לחם וסעדו, אבל לוט מה אמר להם:
 ולינו ורחצו רגליכם והשכמתם והלכתם לדרככם. 
למה לא הרחיצם תחלה, כשם שעשה אברהם? 
שאם היו רואין אותן רחוצין ידיהן ורגליהן, נמצאו הורגין אותו ואת אשתו, 
אלא אמר להם, תכנסו עם אבק רגליכם, ויאמר עכשיו באו מן הדרך (פ"ז, ה"ג)
לוט היה צריך לדאוג שרגלי אורחיו תישארנה מלוכלכות כדי שיהיה לו אליבי ויוכל לומר שרק הרגע הגיעו, ובכך להציל עצמו ממוות בטוח. בזה נראה שגדולה מעלתו של לוט ממעלתו של אברהם. לוט נאלץ לשרוד ולהיות טוב בסביבה רשעה. לשמור על שפיות בתוך חבורה של משוגעים. והיה לנר היחיד הדולק בחשכת סדום, מי שבפונדקו נדחקים אנשים שנקלעו למאורת סדום.


ראינו שלוש גישות ביחס ללוט: האחת רואה בו רשע החי על חשבון אברהם. השנייה רואה בו צדיק בזכות עצמו. והשלישית ממצעת בין זו לזו,  ומציגה את לוט כצייתן הנוטל שכר על שלא הזיק לאברהם.
התנועת הפרשנית בין קוטב הגנאי לבין קוטב השבח משקפת גם את חוויתו של לוט ואת חוויתם של השורדים בכלל. התנועה הפרשנית הזו מייצגת את הרהורי ליבו שלו. לוט יוצא מסדום הנחרבת בעור שיניו, אשתו מתה בדרך, חתניו נותרו מאחור השכנים והחברים אבדו בהפיכה. יש להניח שלוט מוצף בתחושות סותרות: מצד אחד תמיהה על נס השרדותו, וחיפוש אחר הזכות שגרמה לה, ומצד שני, ראיית הפגמים בעצמו ובהתנהגותו, אבל על שאבד, וידיעה עמוקה, שאותה נסח ויקטור פרנקל בספרו האדם מחפש משמעות, ש"הטובים שבנו לא חזרו".


 

27.10.2018

1. הפשט המאיר......... (משה אהרון עו"ד)

בס"ד..
הנרטיב הזה פתיר מתוך השאלה
מדוע אברהם לא ביקש לכתחילה על לוט אלא נדם ב"עשרה".
ותשובה היא כנראה שסבר כי גם לוט התקלקל גם הוא עצמו בקלקול הסביבה .
לכן לא העיז לכתחילה לבקש עליו דבר ..
והנה לוט קנה בדין את פדיונו והצלתו .
שהרי הוא חרף נפשו וכבודו [בנכונות להפקיר בנותיו]למען הצלת אורחיו.
עד כי עורר את חמלת ה' עליו.
העובדה כי בשורות הסיכום נאמר כי בשחת אלוהים את ערי הכיכר זכר אלוהים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפיכה.
זכר את אברהם לא ביחס ללוט להצילו בעבור אברהם.
אלא זכר את שהתווכח עימו ואשר ביקש לא לספות צדיק עם רשע.
ולוט עמד במבחן הצדיקות .
הוכיח בהתנהגותו כי נשאר צדיק .
והקב"ה זכר את מחוייבותו כלפי אברהם שלא לספות צדיק עם הרשעים.
שהרי ביסוד הברית הביטוי :"לשמור דרך ה' לעשות צדקה ומשפט"
פועל גם בכיוון הנוסף : החובה המוטלת על הצדיקים לשמור גם את דרך ה' שיעשה צדקה ומשפט ולהוכיח גם אותו.
בשביל לסבר את האוזן נניח שלוט היה נספה ואברהם היה שומע את הקרבתו בעבור אורחיו הקב"ה היה יוצא נקיא ממנו מאברהם.
היה המשך רועם לראשית הויכוח

דווח על תגובה לא ראויה
28.10.2018

2. כך אן כך, הערך האיסטרטגי שהנחיל אברהם.... (משה אהרון עו"ד)

צדיקים יותר משהם מוכיחים בני אדם, מוכיחים הם את בוראם

בס"ד.
אברהם הנחיל גם לבניו את הזכות והחובה
לעמוד כמוהו מול ה' ועל כל עוול שנראה בעיננו לזעוק כלפי שמים :
"השופט כל הארץ לא יעשה משפט" והכל מכוח אותו המנדט לאמור : "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו
ושמרו דרך ד' לעשות צדקה ומשפט" (יח יט)..
אנו מצווים גם לשמור את דרך ה'.
[כפי שזו נחזית בארץ בעיני בני האדם] אנו מצווים להיות רגישים ולכאורה לשמור גם את דרך ה'
שיעשה גם הוא צדקה ומשפט
ושדרכו זו גם תראה בעיני בני האדם ודוק קודם צדקה ואחר כך משפט
בבחינת מידת החסד
הקודמת למידת הדין...
והנותן ....
והאומר....
נכתב על ידי Moshe.Aharon , 26/10/2018 11:08

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

הרב אברהם סתיו צילום: מרים צחי

ליל הסדר - הזדמנות להתנתק מהחששות והפחדים

קרא עוד