פרשת וירא: האם מותר לאכול אבקת חלב נכרי

פתיחה

בפרשת השבוע, אנו קוראים על ביקור המלאכים באוהל אברהם, מלאכים שנדמו כערבים, להם מגיש אברהם חמאה וחלב, ובן בקר. בדעת זקנים מבעלי התוספות על הפרשה מובא מדרש המתאר כיצד כאשר קיבלו ישראל את התורה, פנו המלאכים אל הקב''ה וטענו, שהם רוצים לקבל את התורה. הקב''ה אמר להם, שמכיוון שהם אכלו אצל אברהם בשר וחלב שבושלו יחד ועברו על דברי התורה האוסרת דבר זה, הם לא יכולים לקבל אותה.

עולה מדברי המדרש, שאברהם אבינו בישל למלאכים בשר וחלב יחד (דבר שאסור מדאורייתא), מכיוון שעוד לא היה מצווה בכך. אמנם, בגמרא במסכת יומא (כח ע''ב) מובא שאברהם אבינו קיים את כל התורה כולה, ואפילו דיני דרבנן כמו עירובי תבשילין, אנו רואים כאן שיש מחלוקת בין הגמרא למדרש, בשאלה האם אברהם אבינו קיים את כל התורה כולה. לדעת הגמרא כן, ולדעת המדרש לא.

בעקבות הפסוקים המזכירים את החלב והחמאה שהגיש אברהם למלאכים, נעסוק הפעם בשאלה האם מותר לאכול חלב שחלב אותו גוי, גבינה וקוטג' שייצר גוי, חמאה שייצר גוי, ואבקת חלב שייצר גוי (מה שנקרא 'אבקת חלב נכרי'). 

1. חלב שחלבו גויים

המשנה במסכת עבודה זרה (לה ע''ב), מונה מספר מאכלים שיוצרו על ידי גויים, ונאסרו באכילה ובהנאה. אחד מהדברים שהגמרא אוסרת בהנאה הוא, חלב שחלבו גוי וישראל לא ראה אותו חולב. החשש הוא שהגוי עלול יכול להכניס דברים טמאים לתוך החלב כגון לערב אותו עם חלב טמא. הגמרא תמהה על דברי המשנה, שהרי אפשר לבדוק אם החלב טהור או טמא, ובלשון הגמרא:

''חלב למאי ניחוש לה? אי משום איחלופי (= שמא הגוי יחליף חלב טהור בטמא), טהור - חיור, טמא – ירוק (= כהה יותר, וישימו לב שהוא החליף את החלב)! ואי משום איערובי (= שמא יערב חלב טמא בטהור), ניקום (= נעמיד את החלב לגבינה), דאמר מר: חלב טהור עומד (= יכול להיות גבינה), חלב טמא אינו עומד (ואפשר לבדוק אם החלב נעשה גבינה)! אי דקא בעי לגבינה הכא נמי (= אם צריך לגבינה אכן ניתן להעמידו, ולבדוק אם הוא עירב חלב טמא), הכא במאי עסקינן - דקא בעי ליה לכמכא (= כאן מדובר שצריך לו למאכל). ונשקול מיניה קלי וניקום! (= מקשה הגמרא, וניקח מעט חלב ונעמידו כדי לבדוק!) כיון דבטהור נמי איכא נסיובי דלא קיימי, ליכא למיקם עלה דמילתא (= יכול להיות שהחלב הטמא יהיה בין החריצים של הגבינה, ולכן לא יהיה אפשר לדעת שהכניסו בתוך מעט חלב טמא).

כיצד בכל זאת אפשר לשתות חלב של גוי? הגמרא אומרת, שבמידה והיהודי רואה את הגוי חולב ויכול לפקח עליו שלא יכניס דברים טמאים לחלב, אזי החלב כשר. כמו כן, במידה והיהודי נמצא במקום קרוב למקום החליבה, ויכול לבוא כל רגע ולבדוק את הגוי, גם בכהאי גוונא החלב כשר לשתייה. הגמרא (לט ע''א) אומרת שבמקרה כזה, הגוי מירתת (= מפחד) שמא יבוא היהודי ויתפוס אותו מכניס דברים טמאים לחלב, ולכן לא חוששים שהגוי יסתכן ויכניס דברים טמאים לחלב.

מחלוקת הפוסקים

אם כן, ראינו עד כה, שאסור לשתות חלב שחלבו גוי, שמא עירב בחלב הטהור חלב טמא. מה הדין במקום שאין לגוי אפשרות להכניס חלב טמא לחלב הטהור, למשל כאשר אין באזור בהמות טמאות, האם גם במקרה כזה יהיה אסור לגוי לחלוב מבלי שישראל רואה אותו? שאלה נוספת, כאשר אין לגוי אינטרס להכניס חלב טמא, למשל כאשר החלב הטמא יקר יותר מהחלב הטהור, ולא משתלם לגוי להכניס חלב טמא, מה יהיה הדין במקרה כזה?

א. הבית יוסף (יו''ד קטו, א) מביא את דברי המרדכי (עבודה זרה תתכו) שהביא פוסק אלמוני הסובר, שחז''ל תקנו שישראל יראה את הגוי חולב, רק במקום שיש חשש שהגוי יערב חלב טמא, אבל במקום שאין חשש, החלב כשר גם אם היהודי לא רואה את החליבה. כך פסקו גם התשב''ץ (ד, לב) והחזון איש (יו''ד סי' מא), ובלשונו של הפרי חדש (שם, ס''ק ו):

''אם חלב טמא אינו נמצא במקום, או שנמצא אלא שהוא יותר ביוקר מחלב טהור, אין לאסור חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו, אלא מותר לילך ולקנות מהגויים חלב שלהם. וכן מצאתי להרדב"ז בתשובה בסימן ע''ה. כללא דמילתא, דאם אין לחוש כלל לדבר טמא, אפילו שאינו בצד ההיתר - מותר.''

ב. אמנם, כפי שעולה מדברי המרדכי עצמו, הוא לא קיבל את סברתו של אותו פוסק, וסבר שמכיוון שחכמים גזרו שצריך שישראל יראה את הגוי חולב, כך יש לעשות תמיד, גם אם אין חשש שהגוי יערב דברים בחלב. כך פסקו להלכה גם הבית יוסף (יו''ד קטו), הרמ''א, הט''ז (שם, ס''ק ו), ערוך השולחן (ס''ק ה), החתם סופר (יו''ד קז), החיד''א (יו''ד קטו) ועוד.

חלב בפיקוח ממשלתי

מה הדין כאשר יש פיקוח ממשלתי על מוצרי החלב, ובמידה והחברה תערבב בחלב מוצרים שלא רשומים ברשימת הרכיבים, הממשלה תקנוס אותה? האם במקרה כזה, כאשר החברה מצהירה שמדובר במאה אחוז חלב פרה, החלב יהיה כשר?                   לכאורה דין זה דומה למקרה שראינו לעיל, שבו כביכול אין בהמות טמאות באזור החליבה, ואין חשש שהגוי יערב חלב טמא בטהור. לדעת הפרי חדש וסיעתו החלב יהיה טהור, ואילו לדעת השולחן ערוך והרמ''א וסיעתם, החלב יהיה טמא.

אך האגרות משה (יו''ד א, מז) והחזון איש (יו''ד מא) חידשו, שבמקום שהממשלה משגיחה על תהליך ייצור החלב ואין חשש כלל שיכניסו חלב טמא, זה נחשב יותר מידיעה רגילה בה נחלקו לעיל הפוסקים, לשיטתם זה נחשב כאילו יש ממש יהודי שרואה את הגוי חולב, ולדעתו, במקרה זה, גם השולחן ערוך והרמ''א יודו שהחלב כשר! אמנם יש לציין, שגם הרב פיינשטיין מסתייג מן ההיתר, ובלשונו:

''ובדבר החלב של החברות במדינתנו, אשר יש פקוח הממשלה ואם יערבו חלב בהמה טמאה יענישו וגם יסגרו את העסק שלהם, שלכן ודאי מירתתי (= מפחדים) מלערב חלב טמא יש טעם גדול להתיר אף בלא שיטת הפרי חדש, משום דהעיקר דידיעה ברורה היא כראיה ממש... ולכן הרוצה לסמוך ולהקל, יש לו טעם גדול ורשאי וכמו שמקילין בזה הרוב שומרי תורה... אבל מכל מקום לבעלי נפש מן הראוי להחמיר, ואין בזה משום יוהרא, וכך אני נוהג להחמיר לעצמי...''

בארץ ישראל כיום, הרבנות הראשית לא נותנת הכשר למוצרים שנחלבו במחלבה של גויים עם פיקוח של הממשלה, מכיוון שהרבה חולקים על הרב פיינשטיין, וגם הוא שהתיר, התיר רק במקום שאין חלב יהודי זמין, ואילו בארץ יש חלב בשפע, לכן לא נהגו להקל.  

2. גבינת גויים

הגמרא במסכת עבודה זרה מזכירה שאסרו לאכול גבינה של גויים, אבל חכמים לא רצו לספר מדוע אסרו אותה, כדי שאנשים לא יזלזלו בטעם האיסור. בסופו של דבר, העלו האמוראים מספר טעמים לדבר (לה ע''ב), ולהלכה נפסק כדעת שמואל, שיש חשש שמא הגוי יעמיד את הגבינה באמצעות קיבה של בהמה טמאה. כלומר בשביל לייצר גבינה, משתמשים בקיבה של בהמה, והיא גורמת להפיכת החלב לגבינה. החשש הוא, שמא הגוי ישתמש שקיבה של נבילה או של חיה טמאה ויטריף את החלב.

נחלקו הראשונים, מה הדין כאשר אנו יודעים שלא העמידו את החלב בקיבה של בהמה טמאה:

א. התוספות (עז לה ע''א ד''ה חדא) סברו, שכל האיסור הוא רק במקום שהעמידו בבהמה טמאה, אבל במקום שאנו יודעים שמעמידים את החלב בדברים אחרים, הגבינה מותרת.

ב. הרמב''ם (מאכלות אסורות ג, יד) חלק על דברי התוספות ופסק, שמכיוון שגזרו לאסור שמא יעמידו, אסרו בכל עניין, ולכן אפילו אם יודעים בוודאות שלא העמידו את החלב בקיבת בהמה טמאה, הגבינה אסורה באכילה. כך פסק להלכה גם השולחן ערוך (קטו, ב). הרמ''א הקל, וכתב שבמידה והיהודי רואה את תהליך עשיית הגבינה, היא מותרת במידה והחומרים כשרים (שלא כש''ך), ובלשונם:

''גבינות העובדי כוכבים, אסרום מפני שמעמידים אותם בעור קיבת שחיטתם שהיא נבלה. ואפילו העמידוהו בעשבים, אסורה. הגה (= רמ''א): וכן המנהג, ואין לפרוץ גדר (ב"י), אם לא במקום שנהגו בהם היתר מקדמונים. ואם הישראל רואה עשיית הגבינות והחליבה, מותר (אגור פ' שואל). וכן המנהג פשוט בכל מדינות אלו.''     

אמנם, יש שטענו שכל האיסור בגבינות נאמר רק בגבינות קשות, אבל גבינות רכות וכדומה, מותר לאכלן. ההבדל בין הגבינות הוא, שבעוד שגבינה קשה צריך להעמיד אותה באמצעות קיבה וכדומה, גבינה רכה מכינים באמצעות החמצה של מספר חומצות.

הרב וואזנר בשבט הלוי (ד, פו) הביא מחלוקת בשאלה זו בין הפרי חדש לרדב''ז, כאשר דעת הפרי חדש להתיר, ואילו דעת הרדב''ז לאסור. למסקנה הרב וואזנר פסק לאסור, ולכן גם יוגורט או קוטג' שיוצרו ע"י גוי אסורים באכילה, גם אם יודעים שהיוגורט הוכן באמצעות מוצרים כשרים, וכך כתב ערוך השולחן (יו''ד קטו, טז). הרב פיינשטיין כתב (ב, מח), שיש ללמד זכות על המקילים.

3. חמאת גויים

עוד לפני שנגיע לאבקת חלב נכרי, יש לדון בכשרותה של החמאה. הגמרא לא מתייחסת לכשרותה של החמאה ולא כותבת האם גזרו על אכילת החמאה. למעשה, דין זה תלוי במחלוקת הראשונים, ומצאנו בכך ארבע שיטות (מופיעות בטור יו''ד קטו):              

א. הרשב''א (תורת הבית הארוך ג, ו) כתב, שהחמאה אסורה תמיד.

ב. הרמב''ם (מאכלות אסורות ג, טו – טז) כתב, שבמידה ובישלו את החמאה עד שיתאדה ממנה החלב שלא הפך לחמאה, אז החמאה מותרת באכילה.

ג. רבינו פרץ (טור שם), התיר את החמאה בכל עניין.

ד. הרא''ש (טור שם) סבר, שאמנם אין טעם ברור לאסור, אך במקום שנהגו בו איסור, יש לאיסור.

להלכה פסק השולחן ערוך (ג) כדעת הרמב''ם והרא''ש, דהיינו במקום שנהגו היתר בחמאה – החמאה מותרת באכילה. במקום שלא נהגו היתר בחמאה - החמאה אסורה, אלא אם כן יבשלו אותה עד שיתאדה ממנה החלב שלא הפך לחמאה, ובלשונו:

''החמאה של עובדי כוכבים, אין מוחין לאנשי המקום שנוהגין בו היתר. ואם רוב בני המקום נוהגים איסור, אין לשנות. ובמקום שאין מנהג, אם בשלה עד שהלכו צחצוחי החלב, מותרת. הגה (= רמ''א): מותר לבשלה לכתחלה שילכו צחצוחי חלב.''

4. אבקת חלב נכרי 

מה דינה של אבקת חלב נכרי? כדי להבין את מחלוקת הפוסקים, יש לבאר כיצד מכינים אבקת חלב. בשביל לייצר אבקת חלב, לוקחים חלב, מייבשים אותו ומחלקים אותו לרכיבים שונים עד שהוא נהיה פירורים. באבקת חלב עם אחוז נמוך של שומן משתמשים למעדנים, ואבקת חלב עם אחוז גבוה של שומן משתמשים לשוקולד (על פי 'כושרות', כיום בארץ מייבאים רק אבקת חלב לשוקולד ולא למעדנים).

א. הרב פרנק (הר צבי יו''ד קג) פסק, שמותר לכתחילה לאכול אבקת חלב נכרי. בטעם הדבר הוא כתב, שכאשר גזרו חכמים שיהודי צריך לראות את החליבה, זה דווקא בחלב ממש או בגבינה כפי שראינו לעיל, אבל על אבקת חלב, לא גזרו, ומשום כך מותר לאוכלה גם אם אין יהודי שמפקח על התהליך (בתנאי, כמובן, שאין דברים טמאים באבקה, וע''ע בציץ אליעזר טז, כה).

ב. הרב מרדכי אליהו (מאמר מרדכי א, יו''ד סי' ד) פסק, שאסור לאכול אבקת חלב נכרי. הוא טען, שמכיוון שלפני שייצרו את אבקת החלב היא הייתה חלב ממש, אין זה משנה שאחר כך לקחו את החלב ושינו את צורתו לאבקה. מכיוון שהחלב נאסר בשעה שהיה חלב, האיסור לא פקע בעקבות שינוי הצורה, ולכן אסור. וכן כתב להחמיר בילקוט יוסף (שבת סי' שח, י).

החזון איש (יו''ד מא) גם הוא חלק על שיטת הרב פרנק, וסובר שדינה של אבקת החלב כמו חלב גויים ממש, שאסור באכילה. אמנם, כפי שראינו לעיל, הוא סובר כדעת הרב משה פיינשטיין, שבמקום שיש השגחה של הממשלה על תהליך ייצור החלב, אין בעיה לשתות אותו. בפשטות, כך דינה גם של אבקת החלב, וכאשר יש פיקוח ממשלתי, מותר לאכול את אבקת החלב (יש שטוענים, שהחזון איש התיר רק בזמן המלחמה לחלשים או שהוא חזר בו מדבריו וכדומה, אבל בספרו לא כתוב כך).

נראה, שעל אף שמעיקר הדין מותר לאכול אבקת חלב נכרי (אלא אם כן יש אדם שפוסק תמיד כמו הרב אליהו, שאז אסור לו להקל), מן הראוי שלא לעשות כך. מלבד העובדה שלפעמים מכניסים אבקות שונות המיוצרות מחלב, והקונה הממוצע לא יודע מה דינם (כמו קזאין, מי גבינה וכדומה), בארץ ישראל, שיש כל כך הרבה סוגים של שוקולד בכל הטעמים המיוצרים עם אבקת חלב ישראל, מן הראוי להחמיר, ולא לאכול אבקת חלב נכרי (ומותר למי שמחמיר, לתת למי שמקל לאכול אבקת חלב נכרי, (כתב סופר יו''ד עז, מנחת שלמה א, מד)).

שבת שלום! גמרת לקרוא? קח לקרוא בשולחן שבת, או תעביר בבקשה הלאה שעוד אנשים יקראו[1]...