פרשת ויקרא: אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה'

לדעת ר"ע ספורנו כוונת המלה "מִכֶּם" היא לציין שההקרבה צריכה להיות פעולה עם משמעות פנימית עמוקה.

הרב כרמיאל כהן 25/03/20 23:43 כט באדר התשפ

צילום: מאור קינסבורסקי, פלאש 90
צילום: מאור קינסבורסקי, פלאש 90

(א) וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר: (ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה' מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם:  (פרק א)

 

כבר העירו המפרשים על מיקומה הבעייתי לכאורה של המלה "מִכֶּם" בפתיחת פרשתנו, פרשת ויקרא. ראב"ע הציע שלושה פירושים:

"מכם - מאוחר, וכן הוא: אדם מכם כי יקריב קרבן, וכמוהו רבים. או יהיה מכם מממונכם, או יהיה מכם רמז להוציא את הגזול, כי כן כתוב: "שֹׂנֵא גָזֵל בְּעוֹלָה" (ישעיהו סא, ח)".

 

לפי הפירוש הראשון המלה "מִכֶּם" כתובה אמנם לאחר "כִּי יַקְרִיב" אבל מבחינת המשמעות היא אינה מתייחסת לפועל זה, אלא היא מתייחסת למלה "אָדָם" וצריכה להיות מיד לאחריה, כאילו כתוב: אדם מכם כי יקריב קרבן לה'. ראב"ע טוען שזוהי דרך כתיבה מקובלת במקרא ("וכמוהו רבים"). כך כתב גם הרמב"ן: "שיעור הכתוב הזה: אדם מכם כי יקריב מן הבהמה קרבן לה' מן הבקר ומן הצאן תקריבו".  

שתי האפשרויות הבאות בדברי ראב"ע הן דומות בזה שעל פי שתיהן המלה "מִכֶּם" מתייחסת לפועל "יַקְרִיב" הסמוך לה. אולם מבחינת המשמעות הן שונות; על פי הראשונה "מִכֶּם" מציינת את החיוב שהקרבן יהיה בבעלותו הממונית של המקריב, ועל פי השנייה יש כאן רמז "להוציא את הגזול".

ר"ע ספורנו ביאר אף הוא את המלה "מִכֶּם" כמתייחסת לפועל "יַקְרִיב" הסמוך לה, אך במשמעות אחרת לגמרי; כך כתב:

"אדם כי יקריב מכם. כי יקריב מעצמכם בוידוי דברים והכנעה, על דרך "ונשלמה פרים שפתינו" (הושע יד, ג) וכאמרו "זבחי אלהים רוח נשברה" (תהלים נא, יט), כי אין חפץ בכסילים המקריבים בלתי הכנעה קודמת, וכבר אמרו ז"ל: מכם ולא כולכם, להוציא את המומר (ספרא, ירושלמי שקלים א, ד)".   

 

לדעת ר"ע ספורנו כוונת המלה "מִכֶּם" היא לציין שההקרבה צריכה להיות פעולה עם משמעות פנימית עמוקה. לא די בפעולה חיצונית של הבאת קרבן – "אין חפץ בכסילים המקריבים בלתי הכנעה קודמת". ההקרבה צריכה להיות מעצמו של אדם, מתוכו, מפנימיותו. פעולת ההקרבה צריך שתלמד על שינוי פנימי שעובר המקריב. ולכן בעת הבאת הקרבן צריך האדם שמביאו להתוודות על מה שעשה ולהיכנע לפני הקב"ה.

על פי ביאור זה של הכתוב מבאר ר"ע ספורנו גם את עומק דרשתם של חז"ל שראו במלה "מִכֶּם" מיעוט ("מכם ולא כולכם"), והכוונה היא "להוציא את המומר". לפי המשמעות "מִכֶּם"=מעצמכם ברור מאד מדוע ראו חז"ל למעט ממלה זו דווקא את המומר, שהרי אצלו פעולת ההקרבה היא חיצונית ו"אין חפץ בכסילים המקריבים".

נמצא שעל פי ביאורו של ר"ע ספורנו יצאנו נשכרים בכפלים, גם ביאור לכתוב על פי סדר מילותיו, וגם ביאור לעומקה של דרשת חז"ל.   

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר