כל חברה וארגון מגדירים לעצמם כללים. מעין חוקים פנימיים שהמטרה שלהם היא לא הכללים עצמם, אלא פרטים טכניים חסרי משמעות. הכללים האלה נועדו לשקף עקרונות, ערכים ואידאות שהארגון בחר בהם. הרעיון שעומד מאחור הכללים. ולכן אם מיישמים את הכללים תוך רמיסת הערכים, הכללים הללו לא שווים כלום והם כמובן לא משיגים את המטרה שלהם.
דוגמא מצוינת לדבר הזה הם הקורבנות, המוזכרים בפרשת השבוע. במעשה הקורבן נוטל היהודי בהמה, או ייצוג מהצומח (בקרבן מנחה, העשוי מחיטה ושמן) ומקריב אותם לפני האלוקים בבית המקדש. אולם הרעיון העומד מאחורי הקורבן הוא לא שחיטה של בעל חי, כי אם חיבור וכמיהה בין האדם לאלוקיו. מסיבה זו, מסביר רבי יצחק עראמה – מגדולי ספרד בדור הגירוש כי, אנו רואים את נביאי ישראל בסוף תקופת בית המקדש הראשון, מוכיחים את עם ישראל על כך שהם עזבו את הערכים הרוחניים העומדים מאחורי הקורבן, למרות שהם מתמקדים בעשייה שלו.
פרשת השבוע פרשת ויקרא
בפעולת ההקרבה לא היה דופי, אבל הערך העומד מאחוריה פשוט לא נכח שם. "עולה וזבח לא חפצתי" אומר על כך הנביא "מי ביקש זאת מידכם, רמוס חצרי", גם שלמה המלך, שבנה בעצמו את בית המקדש הראשון, כותב "עשה (לעשות) צדקה ומשפט – נבחר לה' מזבח".
כן, הכללים יושמו. אבל הרעיונות לא הופנמו. עלינו לזכור זאת כשאנחנו מובילים עובדים בארגון, וגם כשאנחנו מובילים את עצמינו. אין ספק שיש חשיבות וערך לכללים, אבל קריטי הרבה יותר לוודא שהעקרונות נספגו.
וזה נכון עד הפרטים הקטנים. למשל האפי-האוואר, שעלולה לאבד את מעמדה כ"שעה-שמחה". למשל מתנת יום הולדת לעובד, שהופכת להיות מסירה טכנית של מעטפה עם שובר. הדברים הללו מאבדים כל אפקט עמוק, איכותני ורגיש שניתן היה להטמיע בתוכם.
ראוי להקדיש מחשבה-רגשית לכל הרגעים הללו. אם עובדת ילדה, או חלילה עובד שאיבד קרוב משפחה בדרגה קרובה, לא מספיק "למלא את חובתנו" במתנה או בתנחומים, צריך להביע בכנות אנושית את ההשתתפות שלנו איתו. כך גם במתן פרסים לעובדים מצטיינים. הטקס עצמו לא יביא את האפקט הרצוי אם הוא לא יביע את הערכים הפנימיים אותם הוא אמור לייצג.
פרשת השבוע פרשת ויקרא
דווקא בעידן שבו ההודעות, הזום, הקהילות, וה-AI מחליפות אינטראקציה בינאישית, המדרון הוא חלקלק ואנחנו עלולים לאבד את הערכים הללו ואת תחושת הזהות שיש לעובד עם הארגון ועם המנהל. הדבר דורש עבודה הרבה יותר אינטנסיבית ומחייבת.
קל לשלוח הודעת מזל טוב או לשאול "מה שלומך" בהודעה, הרבה יותר קשה להתעניין באמת, לשאול שאלות ולהראות שבאמת אכפת לנו. הטכנולוגיה נבנית על ידי אנשים ולא ההפך, היכולת להתעמק באמת תלויה רק בנו. אם נהיה שטחיים, גם המחויבות של העובד תהיה בהתאם. חשוב לקלף את הקליפות, לגלות את העומק ולהביא את הארגון לרמת עומק של חזון וערכים ולייצר מחויבות אמיתית.
בואו נשקיע בעצמינו, להכיר את העובדים לא רק בגלל שחייבים, להתעמק בפרטים לא כי כך מוכרחים, אלא בכנות לרדת לפרטים, כי פשוט אכפת לנו, ומזה הארגון ירוויח.
הכותב הוא זיו אלול, יזם, משקיע, מנכ"ל Pery ומחבר הספר "אבות הניהול".