(א) וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר: (פרק א) כבר חז"ל עמדו על הקשר בין סוף ספר שמות לתחילתו של ספר ויקרא. כך כתוב במדרש תנחומא (ויקרא סימן א) על מצבו של משה רבנו:
"... אמר לו הקדוש ברוך הוא עשֵה לי משכן ועמד ונזדרז ועשה משכן והיה עומד מבחוץ שהיה מתיירא לבוא אל אהל מועד שנ' (שמות מ) 'ולא יכול משה לבא אל אהל מועד', אמר הקדוש ברוך הוא אינו דין שמשה שעשה את המשכן יהא עומד מבחוץ ואני מבפנים אלא הריני קורא אותו שיכנס לפיכך כתיב 'ויקרא אל משה'".
הפרשות האחרונות של ספר שמות עוסקות בבניין המשכן שמטרתו השראת שכינה בישראל, ואכן השכינה שרתה במשכן הבנוי: "וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן" (שמות מ, לד). אבל בעקבות השראת השכינה נוצר המצב שמשה רבנו ש"נזדרז ועשה משכן" עומד בחוץ ומתיירא לבוא אל אהל מועד: "וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן" (שם פסוק לה). מצב זה הוא מצב שאינו סביר בעיני הקב"ה: "אינו דין שמשה שעשה את המשכן יהא עומד מבחוץ ואני מבפנים", ולכן הקב"ה קורא למשה להיכנס פנימה: "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה".
ר"י בכור שור הלך בדרך זו לחבר בין סופו של ספר שמות לתחילתו של ספר ויקרא (ועיין כבר רשב"ם שעסק בזה), והוסיף הערה מעניינת; כך כתב ר"י בכור שור:
"ויקרא אל משה – לפי שנאמר בסוף הספר: "וכבוד ה' מלא את המשכן ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד", הוצרך לקרותו וליתן לו רשות ליכנס. וכן מצינו בהר סיני כשכסהו הענן כתב: "ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן" (שמות כד, טז). ולפי דקאי אקרא דלעיל דכתיב: "וכבוד ה' מלא את המשכן", כתב: "ויקרא אל משה", ולא כתב: 'ויקרא ה' למשה' , דאכבוד ה' דלעיל קאי".
ההערה הפרשנית שהוסיף ר"י בכור שור לחיבור הענייני בין סופו של ספר שמות לתחילתו של ספר ויקרא היא, שלכאורה חסר הנושא בפתח ספר ויקרא, "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה" – מי קרא אל משה?
אכן הדברים מובנים לאור הקשר בין סופו של ספר שמות לתחילתו של ספר ויקרא. הקריאה אל משה היא המשך ישיר של השראת השכינה בסוף ספר שמות – "וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן... וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה" – "כבוד ה'" הוא שקרא אל משה. ובעקבות הקריאה בא הדיבור: "וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו".