פרשת ויקרא | הכיסופים שגדולים מהמציאות

דוגמא לציפייה לישועה ניתן לראות זאת אצל חתן וכלה לפני חתונתם. הם מתכוננים ומתרגשים הרבה יותר מעצם המציאות אחר כך כשהם כבר נשואים. זוג רגיל שנשוי לא תמיד מתרגש מעצם המפגש היומיומי

הרב הלל מרצבך 09/03/22 17:24 ו באדר ב'

פרשת ויקרא |  הכיסופים שגדולים מהמציאות
הרב הלל מרצבך, צילום: באדיבות המצולם

פרשת פותחת בפסוק (ויקרא א, א): "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר". רש"י מבאר על פי מדרש מספרא: "לכל דברות ולכל אמירות ולכל צוויים, קדמה קריאה". והשאלה העולה, לשם מה נצרכת הקריאה? מדוע זה כה חשוב?

השפת אמת (תרמ"ב) עונה על כך: "כי השליחות להמעשה גדול מאוד מגוף המעשה". הדברים מדהימים: הקריאה היא ההכנה למפגש, וההכנה למפגש גדול מהמפגש.

בחסידות הרבו לדבר על חשיבות ההכנה למצוות, אם באמירת "לשם יחוד", אם בטבילה לפני קיום מצוות, ואם בהשקעה של הרבה זמן ומחשבה לפני התפילה. הם סמכו את הגישה הזאת לדברי המשנה (ברכות ה, א): "החסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת ומתפללים".

יסוד זה נכון גם בתחומים נוספים כגון הציפייה לישועה. הרב חרל"פ (מעייני הישועה פסקה א) כותב: "הציפיה לישועה גדולה מהישועה עצמה". עצם התשוקה והרצון גדולים מהמציאות עצמה.

את ההשתוקקות לגאולה, ניתן לראות בשירים השונים שכתבו גדולי ישראל על ארץ ישראל על הכיסופים והערגה לארץ ישראל. כפי שכתב ר' יהודה הלוי:

"יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ תֵּבֵל קִרְיָה לְמֶלֶךְ רָב.

לָךְ נִכְסְפָה נַפְשִׁי מִפַּאֲתֵי מַעְרָב!...

הֲלֹא אֶת-אֲבָנַיִךְ אֲחוֹנֵן וְאֶשָּׁקֵם.

וְטַעַם רְגָבַיִךְ לְפִי מִדְּבַשׁ יֶעְרָב!"

אנו שזכינו לגור בארץ ישראל קשה לנו להתרגש מהארץ בכל יום. אנו רגילים בכך. הטיב לתאר זאת הבעל שם טוב: "כי תענוג תמידי נעשה טבע וכבר איננו תענוג".

דוגמה לכך, ניתן לראות זאת אצל חתן וכלה לפני חתונתם. הם מתכוננים ומתרגשים הרבה יותר מעצם המציאות אחר כך כשהם כבר נשואים. זוג רגיל שנשואים לא תמיד מתרגשים בעצם המפגש היומיומי.

גם לגבי לימוד תורה  דוד המלך מתאר בתהלים: "לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי". למי שלומד תורה כל יום, קשה להתרגש כל כך מעצם הלימוד בכל יום. והשאלה העולה, איך מגיעים לכיסופים והתרגשות כשאתה רגיל במשהו?

ישנו יסוד בעולם שצריך להכיר. עולם הדמיון עוצמתי יותר מעולם המעשה. הדמיון הוא בלתי מוגבל. בעולם הדמיון אנו חווים את המציאות באופן הרבה יותר חזקה, רוחנית ובלתי מוגבלת . עולם המעשה הוא מוגבל, סופי וחומרי. ככל שנעמיק בדמיון, וההכנה לפני המעשה, נחוש את החיבור וההשתוקקות לעצם הדבר.

על פי זה, אפשר להסביר עוד שאלה: המדרש (ספרי דאגדתא אסתר - אבא גוריון, ה) כותב: "אין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקת של בית רבן". ויש לשאול: הרי ילדים אינם מצווים בקיום מצוות, ויש לנו כלל נגדי (בבא קמא לח, א): "גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה"?

ונראה להסביר, שלפני גיל מצוות זה שלב הכיסופים וההכנות, ואחרי גיל מצוות זה כבר קיום המצווה עצמה. כשיש לילד כיסופים ורצונות לקודש יש צד שהוא יותר חזק מעצם הקיום עצמו. וזה מה שמקיים את העולם, הכיסופים והרצונות ללמוד ולקיים את התורה (אפילו כשאין בזה ציווי ממש).

למדנו לימוד חשוב: בכל פגישה וכל דיבור, תקדים לו "קריאה". תשקיע בחשיבה לפני כן. תכין אותו נכון, ומיד הוא יקבל משנה תוקף. הכיסופים למפגש יעצימו את המעשה.

אם זה נכון אצל משה במפגש עם ה', קל וחומר אצלנו בחיים. ההכנה ללימוד, לתפילה, לשיחה זוגית משדרגים את המפגש לעין ערוך. כגודל הכיסופים גודל המפגש.

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר