(א) וְעָשָׂה בְצַלְאֵל וְאָהֳלִיאָב וְכֹל אִישׁ חֲכַם לֵב אֲשֶׁר נָתַן ה' חָכְמָה וּתְבוּנָה בָּהֵמָּה לָדַעַת לַעֲשֹׂת אֶת כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ לְכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה': (פרק לו)
פרשתנו היא פרשה של עשייה. לאחר הציוויים על עשיית המשכן בפרשות הקודמות באה שעתו של המעשה עצמו. רבינו בחיי בסוף פרשתנו מתייחס להרגשה שעשויה להתעורר אצלנו כאשר אנו קוראים על עשייה של אחרים ועל בנין וכלים שאינם קיימים. לצד חשיבות העשייה של המשכן וכליו מדגיש רבינו בחיי את חשיבותו של הלימוד על אודותם; כך הוא כותב:
"ודע כי הסיפור בענין המשכן וכליו, והחקירה בתכונת צורותיו ומובאיו ושעור ארכן ורחבן וקומתן, אף על פי שאין בית המקדש קיים, מצוה גדולה היא, עד שמים יגיע שכרה, ותורה היא וללמוד אנו צריכין".
פרשת השבוע פרשת ויקהל
כאמור, לא רק העשייה היא חשובה אלא גם הלימוד היסודי של פרטי המשכן הוא "מצוה גדולה". את דעתו זו הוא מבסס על דברי חז"ל ביחס ללימוד תורת הקרבנות: "וכן הזכירו רבותינו ז"ל בענין הקרבנות: כי כל המתעסק בלימוד פרשיות וישא ויתן בלבו עניניהם כאלו הקריב הקרבן עצמו, הוא שאמרו: (מנחות ק, ב) כל העוסק בפרשת עולה כאלו הקריב עולה, בפרשת חטאת כאלו הקריב חטאת, וכן כלם. הא למדת מזה על הסיפור בפיו בלבד שכרו אתו ופעולתו לפניו, כאלו עשה המעשה והקריב קרבן על המזבח".
אדם שעוסק בלימוד פרשיות הקרבנות נחשב לו כאילו הקריב בפועל את הקרבנות שהוא לומד על אודותיהם – דיבור נחשב כמעשה. דברים דומים אומר רבינו בחיי על לימוד פרשיות המשכן. אכן הוא מרחיב את הדברים גם ביחס למקדש, וכן הוא מרחיב את הדברים לא רק ביחס להבנת פשט הכתובים אלא גם ביחס להבנת רמזיהם; כך הוא ממשיך וכותב:
"והוא הדין בסיפור עניני המשכן והמקדש שיש לנו זכות עצומה ועקב רב כאשר נהגה בהם ונשתדל להבין פשוטן ונגליהם, על אחת כמה וכמה אם נזכה להשיג תוכם להשכיל אחד מרמזיהם, והוא שהזכיר דוד על הענין הזה על הנסתר והנגלה: (תהלים מח, יג-יד) "סֹבּוּ צִיּוֹן וְהַקִּיפוּהָ סִפְרוּ מִגְדָּלֶיהָ. שִׁיתוּ לִבְּכֶם לְחֵילָה פַּסְּגוּ אַרְמְנוֹתֶיהָ לְמַעַן תְּסַפְּרוּ לְדוֹר אַחֲרוֹן", ובזכות הסיבוב וההקף בנגלה ובנסתר ישיב שכינתו לתוכו, שנאמר: (שם, טו) "כִּי זֶה אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ עוֹלָם וָעֶד הוּא יְנַהֲגֵנוּ עַל מוּת"".
פרשת השבוע פרשת ויקהל
אפילו ההבנה הפשוטה של פרשיות המשכן יש בה "זכות עצומה ועקב רב" (כלומר שכר רב, על פי לשון הפסוק בתהלים יט, יב). כל שכן שיש זכות ושכר למי שזוכה "להשיג תוכם להשכיל אחד מרמזיהם".
באופן דומה מבאר רבינו בחיי את דברי דוד המלך בספר תהלים על הסיבוב בציון ועל הקפתה, הן בנגלה והן בנסתר. "ובזכות הסיבוב וההקף בנגלה ובנסתר ישיב שכינתו לתוכו, שנאמר: (שם, טו) "כִּי זֶה אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ עוֹלָם וָעֶד הוּא יְנַהֲגֵנוּ עַל מוּת"". בזכות הסיבוב וההקף נזכה להנהגה אלוקית "עַל מוּת". יש שמפרשים את הביטוי "עַל מוּת" כמכוון להנהגה לעולמים (ראו למשל רש"י וראב"ע לתהלים שם); אולם נראה שכוונת רבינו בחיי לפרש ביטוי זה כפירושו של רד"ק שם שמפרשו כאילו נכתב מילה אחת: עלמות, "מענין עלם ועלמה". ומשמעות הביטוי "יְנַהֲגֵנוּ עַל מוּת" הוא "ינהגנו כימי עלומנו. כלומר, כמו שנהגנו מקדם כשבחר בנו ולקחנו לחלקו". לכן נקט רבינו בחיי בלשון "ישיב שכינתו לתוכו". חזרת השכינה כבראשונה תהיה בזכות הסיבוב וההקף בנגלה ובנסתר.