הכסף שהאדם מרוויח מהעבודה הוא נחוץ, אולי, לקיום שלנו. הוא נכון גם כתמריץ מרכזי, ולפעמים מהווה מדד כלשהו לאיכות העבודה. אבל בואו נודה, אנחנו לא באמת עובדים רק בשביל כסף.
אך תאוריה לחוד ומעשים לחוד, כי בתמונה היפה הזו שהצגתי יש בעיה קטנה: בתוך תוכנו, במקום עמוק כלשהו בנפש, אנחנו דווקא כן עובדים בשביל כסף. אנחנו כן מקווים למקסם הנאות מהעולם החומרי והפשוט שאנחנו נמצאים בו. עם כל כמה שזה נשמע מבאס ואפילו מעליב. באיזשהו מקום בעבודה אנחנו כבר מדמיינים מה נעשה עם הכסף שנרוויח.
פרשת השבוע: פרשת ויקהל
ומסתבר שהעבודה שלנו מקבלת אופי מאוד חומרי, רגשי ויצרי וגם אם לחלק זה משתמע כיצרי ונמוך. כבני אנוש, כעובדי ידע, אנחנו ממאנים לקבל את התפיסה השטוחה הזו לחיינו ולתכלית מעשינו. אנחנו מקווים ליצור דברים בעלי משמעות. דברים תכליתיים בפני עצמם, והמעשים הללו, הם מעשי הרוח: חשיבה, יצירה, התפתחות והתקדמות אישית, רוחנית ואינטלקטואלית.
כך מסביר רבי יצחק עראמה, פילוסוף, רב, ראש ישיבה ופרשן המקרא שחי בספרד סמוך לגירוש. בפירושו לפרשה, אשר שמה דגש על מצוות השבת, הוא מסביר כי ההנחיה הזו באה להאיר עוד גוון בקונספט הייחודי הזה, של עצירת הפעולה הפיזית והחומרית למשך יממה אחת לכל שישה ימים.
בעצירה הזו אנחנו מצהירים שיש לנו עשייה אחרת, גבוהה יותר. לא חומרית. שבת היא הזמן לעצור את העשייה החומרית ולעסוק ביצירה רוחנית: "לא ניתנו שבתות אלא כדי לעסוק בהם בתורה" הוא מצטט את ספרות חז"ל.
פרשת השבוע: פרשת ויקהל
תכלית כל הבריאה היא נתינה. כל השבוע אנחנו במלאכה, עובדים ועסוקים בלי פסק זמן לנפש להירגע מהטרדות. וזה לא רק אנחנו, אלו גם הילדים שלנו. אפשר כמובן לייצר זמן איכות, אבל קשה מאוד להפסיק מלעשות "מלאכה".
שאלו אותי איך אני מצליח לשלב את חוויית השבתות יחד עם נסיעות עסקיות. בעיני מדובר באחד האתגרים, וגם באחת המתנות. לאורך כל השנים עשיתי השתדלות לשהות בבית עם המשפחה בכך שבת, ולעשות אופטימיזציה של הטיסות כך שטסים רדיי, טיסות קונקשן.
בכנות, בלי השבת, אינני יודע כיצד הייתי מתמודד. כנראה שבמצטבר הייתי פחות מצליח לעשות. השבת מחייבת אותי להתנתק. ברור שאפשר לעשות את ההתנתקות גם בלי קשר לדת, אבל משהו בציווי מציב לנו גבולות. חשוב לדעת לנצל את המתנה ולהפיק ממנה עולם, בסופו של יום, היא מאפשרת לקבל טעינה לכל השבוע ולחוות באמת זמן איכות עם משפחה וחברים.
השבת היא רגע התכלית, רגע ההגשמה. הרגע של איסוף, עיבוד וחוויית החיים. הרגע שבו אנחנו לא עוד "עובדים בשביל המחר", אלא נהנים מההווה, מהרגע. הנאה רוחנית משמעותית ובלתי מתכלה.
הכותב הוא זיו אלול, יזם, משקיע, מנכ"ל Pery ומחבר הספר "אבות הניהול"