שאלות על הקשר בין שבת למשכן
בפרשתנו מופיע פעם נוספת ציווי על שמירת השבת. אם נתבונן בפסוק נשים לב שמעבר לציווי לשמור את השבת, ישנו תיאור על עשיית המלאכה שישה ימים: (שמות לה, ב): "שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה'". וצריך להבין מדוע יש לתאר את עשיית המלאכה במשך השישה ימים? מדוע יש בכך צורך?
שאלה נוספת, היא על הקשר בין המשכן לשבת. גם בפרשת כי תשא שעברנו, אחר אזכור הנציגים לבניית המשכן, מופיע הציווי לשמור את השבת (שמות לא, טו): "שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לַה'". ויש לשאול, מדוע הסמיכו את ציווי המשכן לשמירת שבת? מה הקשר האדוק בין שתי המצוות הללו שמירת השבת, ומלאכת בניית המשכן?
כמו כן, כל המלאכות האסורות בשבת נלמדות מהמלאכות שבהם נבנה המשכן. כדברי הגמרא (שבת דף מט ע"ב): "אבות מלאכות ארבעים חסר אחת כנגד מי? ... כנגד עבודות המשכן". וצריך להבין מדוע מלאכות השבת נלמדו דווקא מהמשכן? מדוע ישנה זיקה כל כך צמודה בין בניית המשכן לשמירת השבת?
ועוד יש לשאול: כל אחת ממלאכות בניית המשכן נעשתה מתוך ציווי ה', כפי שכתוב פעמים רבות (שמות לט, א): "כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה'", וחל בה קדושה. ויש להבין, מדוע דווקא את המלאכות הקדושות הללו אנו צריכים להשבית בשבת? האם לא היה מתאים יותר שנשבית מעשים אחרים, כגון "עובדין דחול" (=מעשה ימי החול)? מדוע דווקא ממלאכות הקדושות של בניית המשכן אותם אנו משביתים ופוסקים מהם בשבת?
"אָדָם לְעָמָל יוּלָּד"
כדי לענות על שאלות אלו, נזכיר שישנה גישה הטוענת שעצם העבודה הגשמית היא פסולה, כל עיסוק חומרי היא נעשה בדיעבד, והיה עדיף לעסוק רק ברוחניות. לפי תפיסה זו, צריך לנסות לברוח מלעבוד ולנסות לשבות כל השבוע כולו. אך התורה מלמדת אותנו שאין זה נכון, אנו צריכים לעמול כל השבוע (שמות כ, ט-י): "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ" ורק מתוך כך: "וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה". על החובה לעמול כתוב בפסוק (איוב ה, ז): "אָדָם לְעָמָל יוּלָּד", וכן כותבת הגמרא (ברכות דף ח עמוד א): "גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים".
החשש בקידוש העבודה
ראינו שיש ערך בעמל ובעשיית המלאכות, ויש חשיבות לשבות מהם. ננסה להבין מה היחס בין ערך המלאכה לערך השביתה ממנה. תפקיד השבת הוא לרומם את העשייה החומרית, ולתלות אותה בכוחו וברצונו של ה'. ישנם אנשים שהעבודה סוחפת אותם, והופכת לעיקר חייהם. ברגע שהעבודה היא מטרה בפני עצמה, האמונה בה' נפגמת.
בשמירת השבת, אנו מרוממים את העשייה הפשוטה שלנו של כל השבוע ומייחסים אותה אל ה'. השביתה מהמלאכות החיוביות שאנו עושים במשך השבוע מרוממת אותם אל הקודש, ומנכיחה את מציאות ה' בתוכן.
הרמת המלאכות לקודש
בשבת אנו שובתים זכר לשביתתו של ה' בבריאת העולם (בראשית בף, ב): "וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה". ה' שבת לא בגלל שהוא היה צריך לנוח, לא בגלל עייפות שלו חס ושלום, אלא כדי ללמדנו לרומם את מעשה הבריאה למקום של קודש.
מלאכות האסורות בשבת נלמדות ממלאכות הקודש של המשכן, ללמדנו שהמלאכה היא חיובית וקדושה, ובתנאי שמצליחים לרומם אותה, להנכיח את מציאות ה' בתוכה.
לסיום
אם נדע לפעול בעולם החומרי מתוך חיבור מתמיד אל הקדוש, ונכיר שכל כוחנו ופועלנו בא מאיתו יתברך - כל מלאכתנו יהיו ממש כבניית המשכן.
שבת שלום, הלל