פרשת ויקהל: והנשאם הביאו

מדוע נחסרה דווקא האות יו"ד משמם של הנשיאים? על שנאת הגאווה ועל אהבת הענווה. מפניני הכלי יקר.

חדשות כיפה הרב כרמיאל כהן 28/02/19 12:00 כג באדר א'

פרשת ויקהל: והנשאם הביאו
צילום: shutterstock

(כז) וְהַנְּשִׂאִם הֵבִיאוּ אֵת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם וְאֵת אַבְנֵי הַמִּלֻּאִים לָאֵפוֹד וְלַחֹשֶׁן: (פרק לה)

בפירושו לפסוק כז כתב רש"י על פי דרשת חז"ל (ראו ספרי נשא פסקא מה ובמדבר רבה יב, טז):

"אמר ר' נתן: מה ראו נשיאים להתנדב בחנוכת המזבח בתחלה, ובמלאכת המשכן לא התנדבו בתחלה? אלא כך אמרו נשיאים, יתנדבו צבור מה שמתנדבין, ומה שמחסירים אנו משלימין אותו. כיון שהשלימו צבור את הכל, שנאמר (שמות לו, ז) והמלאכה היתה דים, אמרו נשיאים: מה עלינו לעשות? הביאו את אבני השהם וגו', לכך התנדבו בחנוכת המזבח תחלה. ולפי שנתעצלו מתחלה נחסרה אות משמם "והנשאם" כתיב".  

במלאכת המשכן התמהמהו הנשיאים מלהביא את תרומתם מתוך מחשבה שהם ישלימו בסוף את מה שיחסירו העם. אולם עם ישראל התגייס במלוא העוצמה למלאכת המשכן "וְהַמְּלָאכָה הָיְתָה דַיָּם לְכָל הַמְּלָאכָה לַעֲשׂוֹת אֹתָהּ וְהוֹתֵר" (לו, ז). "אמרו נשיאים: מה עלינו לעשות? הביאו את אבני השהם וגו'". התעצלות זו של הנשיאים גרמה לכך שנכתבה המילה "והנשיאים" בתורה בכתיב חסר, "וְהַנְּשִׂאִם", "כי באמת לא היה להם להמתין עד לבסוף כי אולי יתנו ישראל כל הצורך ולא יהיה להם חלק בכל המשכן" (לשון הכלי יקר).

ומה טעם דווקא אות יו"ד נחסרה משמם של הנשיאים? כותב הכלי יקר:

"ומה שנחסר יו"ד דוקא... לפי שאמר הקדוש ברוך הוא (תהלים קא, ה) "גְּבַהּ עֵינַיִם וּרְחַב לֵבָב אֹתוֹ לֹא אוּכָל", ואצל הנשיאים היתה בלי ספק רוח גאוה באומרם דרך התפארות: מי ימלא מה שאנחנו מחסרים?! אבל אנחנו ממלאים כל מה שהציבור מחסרים. על כן לקח הקדוש ברוך הוא משמם אות יו"ד כי רק אות זה מן השם הגדול היה חקוק בשמם, ואותו לקח ה' מהם לומר אין כאן מקומו".

האמירה של הנשיאים שהם ימלאו את מה שכל הציבור יחסיר יש בה גאווה והתפארות, ולכן נחסרה אות משמם. האות היחידה משמו של הקב"ה שנמצאת במילה "נשיאים" היא האות יו"ד ולכן דווקא אות זו נחסרה משמם כדי ללמד שהקב"ה סבור ש"אין כאן מקומו" במקום שיש בו גאווה והתפארות. רעיון זה שהקב"ה אינו חפץ להיות במקום שיש בו גאווה מובע בפסוק "גְּבַהּ עֵינַיִם וּרְחַב לֵבָב אֹתוֹ לֹא אוּכָל", וכדרשת חז"ל (סוטה ה ע"א): "אמר רב חסדא, ואיתימא מר עוקבא: כל אדם שיש בו גסות הרוח - אמר הקדוש ברוך הוא: אין אני והוא יכולין לדור בעולם, שנאמר: 'מְלָשְׁנִי בַסֵּתֶר רֵעֵהוּ אוֹתוֹ אַצְמִית, גְּבַהּ עֵינַיִם וּרְחַב לֵבָב אֹתוֹ לֹא אוּכָל', אל תקרי 'אותו' אלא אִתו לא אוכל".

דברים דומים כתב הכלי יקר גם בתחילת פרשת תרומה ביחס לפסוקים "וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת. וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים. וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים וַעֲצֵי שִׁטִּים. שֶׁמֶן לַמָּאֹר בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים. אַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים לָאֵפֹד וְלַחֹשֶׁן" (כה, ג-ז). אבני השוהם ואבני המילואים נזכרו בסוף רשימת התרומות למרות שמבחינת החשיבות והיוקר היו צריכות להופיע בתחילה, לפני הזהב; וכך כתב הכלי יקר:

"הזכיר נדבתם [של הנשיאים] באחרונה לפי שרום לבבם הביאם לידי זה שהתנדבו לבסוף לומר יתנדבו הציבור ומה שהם מחסרים אנו משלימין, וכל זה דרך גאה וגאון לומר יש לאל ידינו למלאות מה שהם מחסרים, על כן הזכיר נדבתם אחרונה כי כל המגביה את עצמו הקדוש ברוך הוא משפילו. ולא עוד אלא והנשאם חסר יו"ד כתיב כי רק אות אחת מן השם הגדול חקוק בשם נשיא דהיינו היו"ד ועל ידי שהתנשאו בדבריהם לקח ה' מן שמם אות זה משמו יתברך המורה כולו על גדר הענוה כמבואר בפסוק בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך, ודבר זה סוד מסודות התורה. וצורת היו"ד מורה גם כן על הענוה והקטנות".

תרומתם היקרה של הנשיאים שהתגאו נדחתה לסוף הרשימה, ולא עוד אלא שאות יו"ד משמו של הקב"ה נחסרה משמם, ללמדנו כמה שנואה הגאווה וכמה אהובה הענווה.

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן