(יד) וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרֲכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ:(פרק כח)
יעקב כמו אבותיו, אברהם ויצחק, זוכה אף הוא לברכת ריבוי הזרע. זרעו העתיד להיות מרובה נמשל כעפר הארץ. ליצחק ריבוי הזרע נמשל לכוכבי השמים (כו, ד), ולאברהם פעם כעפר הארץ (יג, טז) ופעמיים ככוכבי השמים (טו, ה; כב, יז). מה משמעותו של הדימוי לעפר הארץ? מסתבר שהבחירה לדמות את הריבוי דווקא לעפר מלמדת גם על דבר נוסף.
פרשת השבוע - פרשת ויצא
כותב רבינו בחיי: "והיה זרעך כעפר הארץ. על דרך הפשט: הבטיח ה' יתברך ליעקב בכתוב הזה על רבוי זרעו כעפר. והיה יכול לומר: ככוכבי השמים, אבל יכלול כונה אחרת מלבד הרבוי, והוא שלשון עפר הוא כולל השיפלות והמעלה: השיפלות שיהיה זרעו בגלות בין האומות שפלים כעפר ומִדְרַךְ כף רגל, והמעלה שיעלו לבסוף על כל האומות ויתגברו באחרונה, כעפר הזה שהוא מִדְרַךְ לכל והוא מתאבק ועולה באחרונה על הדורכים אותו, וכענין שאמר הנביא: (ישעיהו יד, ב) "וְהָיוּ שֹׁבִים לְשֹׁבֵיהֶם וְרָדוּ בְּנֹגְשֵׂיהֶם". ועל זה המשיל הכתוב זרע יעקב לעפר".
הדימוי לעפר כולל הן ריבוי הזרע והן את מצבם של ישראל בעתיד הקרוב ובעתיד הרחוק יותר. דרכו של עפר היא שהוא נדרך ונרמס על ידי כולם אך הוא "מתאבק ועולה באחרונה על הדורכים אותו". עפר מציין הן את השיפלות והן את המעלה. מצבם של ישראל הוא כעפר, שפלים בעת הגלות ונתונים למרמס, אך כדרכו של עפר עתידים הם לעלות ולהתגבר באחרונה על הדורכים עליהם.
פרשת השבוע - פרשת ויצא
נמצא שהעפר מציין את שפל הגלות אך גם את הגאולה. דברים אלו עולים גם מדברי חכמים בגמרא במסכת ראש השנה (לא ע"ב) כפי שציין רבינו בחיי בהמשך דבריו. את דברי הנביא ישעיהו (כו, ה) "כִּי הֵשַׁח יֹשְׁבֵי מָרוֹם קִרְיָה נִשְׂגָּבָה יַשְׁפִּילֶנָּה יַשְׁפִּילָהּ עַד אֶרֶץ יַגִּיעֶנָּה עַד עָפָר", המשתמש בששה ביטויים של ירידה (הֵשַׁח, יַשְׁפִּילֶנָּה, יַשְׁפִּילָהּ, עַד אֶרֶץ, יַגִּיעֶנָּה, עַד עָפָר), הבין רבי אלעזר כתיאור לשש גלויות, כשהשישית שבהן היא "עַד עָפָר". על כך הגיב רבי יוחנן ואמר: "ומשם עתידין ליגאל", כלומר עומק השפלות של העפר מהווה גם את התחלת הגאולה. דברי נחמה אלו סמך רבי יוחנן לפסוק אחר של הנביא ישעיהו (נב, ב): "הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְּׁבִי יְרוּשָׁלִָם... ". העפר מהווה אפוא את עומק השפלות בגלות אך מהווה גם את המקום שממנו מתנערים קמים ונגאלים.
יתכן שערב יציאתו של יעקב לגלות יש חשיבות רבה לדמות את זרעו דווקא לעפר כדי ללמד על הצפוי לו ולעודד אותו בעניין העתיד.