(טז) וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי:
(פרק כח)
על הפסוק "וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ" מובא במדרש בראשית רבה (פרשה סט סימן ז): "ויקץ יעקב משנתו, ר' יוחנן אמר ממשנתו".
מה פשר מדרש זה? מה פירוש שיעקב הקיץ ממשנתו?
אי אפשר להגיע לשלמות רק על ידי תפילה או רק על ידי תורה
כותב הרב קלונימוס קלמן אפשטיין בפירושו "מאור ושמש": "ונראה לבאר, דהנה ידוע שעיקר עבודת האדם לבוא לתכלית השלימות בעבודתו יתברך שמו להשיג אלקותו יתברך שמו - הוא על ידי התורה והתפילה. ולא יוכל להיות אחד בלא שני, כי לא עם הארץ חסיד (אבות פ"ב מ"ה). וגם בתורה לחוד לא ישלים נפשו, כמאמר חכמינו ז"ל (יבמות קט ב) כל האומר אין [לו] אלא תורה - אין לו תורה, כי בודאי על ידי עסק התורה לשמה - יכול לבוא לקדושה גדולה כשלומד לשמה ומדבק עצמו בנפשו רוחו ונשמתו באותיות התורה. אמנם, אף על פי כן לא יוכל לבא לעיקר היראה והאהבה וההשתוקקות לעבודתו יתברך שמו ולהשיג אלקותו - רק על ידי התפילה במסירות נפש ובהתלהבות, כידוע מכל ספרי הקדושים".
"מאור ושמש" מקדים לביאורו לדברי המדרש עיקרון יסודי בעבודת ה': כדי להגיע ל"תכלית השלמות" בעבודת ה' – "השגת אלקותו יתברך שמו" – צריך האדם לעסוק גם בתורה וגם בתפילה, "ולא יוכל להיות אחד בלא שני". אי אפשר להגיע לשלמות רק על ידי תפילה, כי אדם שאין בו תורה, אדם שהוא עם הארץ, אינו יכול להיות חסיד. אכן גם אי אפשר להגיע לשלמות רק על ידי תורה. לימוד תורה לשמה יכול להביא את האדם ל"קדושה גדולה", אבל כדי להגיע ל"עיקר היראה והאהבה וההשתוקקות לעבודתו יתברך שמו ולהשיג אלקותו" זקוק האדם לתפילה במסירות נפש ובהתלהבות.
כאשר היו בידו תורה ותפילה, זכה להתגלות אלוקית
"מאור ושמש" ממשיך ומדגים את העיקרון בנוגע ליעקב אבינו: "והנה ידוע מאמר חכמינו ז"ל (ברכות כו ע"ב) ויפגע במקום - שתיקן תפלת ערבית, הנה לא ידע עד עתה סוד התפילה איך היא גדולה. ומצינו (מגילה יז ע"א) שנטמן יעקב בבית מדרשו של שֵׁם וְעֵבֶר ולמד תורה, נמצא ידע סוד התורה. אמנם לא בא להתגלות אלקותו יתברך שמו עד עתה שנתגלה עליו אחר שעמד על סוד התפלה".
יעקב הגיע לבית אל לאחר לימוד תורה של ארבע עשרה שנה בבית המדרש של שם ועבר. את סוד התורה ידע יעקב, אבל על סוד התפילה לא עמד, ולכן עדיין "לא בא להתגלות אלקותו יתברך שמו". אכן כאשר הגיע יעקב לבית אל תיקן תפילת ערבית ואז עמד גם על סוד התפילה. רק כעת, כאשר היו בידו תורה ותפילה, זכה להתגלות אלוקית.
כאשר יעקב היה עסוק בתורה הוא לא הבין שחסר לו משהו כדי להגיע לתכלית ההשגה
לאחר ביאור הדברים האלה חוזר "מאור ושמש" ומבאר את דברי המדרש: "וזה פירוש המדרש: ויקץ יעקב משנתו, ממשנתו, רצה לומר, מתורתו. שנתעורר על ידי התפילה הזאת, והבין שלא בא לתכלית ההשגה על ידי התורה לחוד. ואמר, אכן יש ה' במקום הזה רצה לומר, על ידי התפילה הזאת יוכל להבין יותר התגלות אלקות ממה שהשיג עד עתה על ידי התורה לחוד, ואנכי לא ידעתי סוד זה".
כאשר יעקב היה עסוק בתורה הוא לא הבין שחסר לו משהו כדי להגיע לתכלית ההשגה. רק לאחר שתיקן את תפילת ערבית בבית אל ו"נתעורר על ידי התפילה הזאת", הקיץ יעקב ממשנתו, מתורתו, "והבין שלא בא לתכלית ההשגה על ידי התורה לחוד". התגובה של יעקב לגילוי הזה היא: "אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי" – אנכי לא ידעתי את הסוד הזה, שעל ידי התפילה אפשר להגיע להתגלות אלוקית יותר מאשר על ידי התורה לבדה.
כעת, לאחר שיעקב גילה את סוד התפילה הוא הבין "שעיקר עבודת האדם לבוא לתכלית השלימות בעבודתו יתברך שמו להשיג אלקותו יתברך שמו - הוא על ידי התורה והתפילה. ולא יוכל להיות אחד בלא שני".