"וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל: וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא וַה' אָמַר אֵלַי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה:" (דברים לא, א-ב)
כשקראתי את הפסוקים הללו השבוע, פתאום נזכרתי בפסוק הפותח את פרק ב בחומש שמות: "וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי", הפסוק המתאר את ההקדמה ללידתו של משה רבינו! אם כך – תחילתו של משה בהליכה וסופו בהליכה! מה המשמעות של העובדה הזו?
מבין כל הפרשנים, היחיד שהעיר על הקשר בין הפסוקים הוא רבי עובדיה ספורנו, הכותב בפירושו לפרשתנו כך: "וילך משה. התעורר לזה כמו וילך איש מבית לוי... וזה שאחר שהשלים עניני כריתת הברית התעורר לנחם את ישראל על מיתתו... להורות על היותם מקבלים הברית בשמחה... כאומרו וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלוהיך (לעיל כז,ז):" אומנם, הספורנו איננו מפרש מדוע תחילתו וסופו של משה רבינו בהליכה, אך הוא מחדש כאן ש"וילך" משמעותו התעוררות לדבר מסוים.
המתנה שמשה רבינו הביא לעולם
כדי להביא את משה רבינו לעולם אביו היה צריך להתעורר לכך, שכן הוא "הלך מגזירותיו שלהקב"ה וגזר גזירה אחרת," כדברי מדרש הגדול שם. פרעה גזר גזירה על ישראל, ונראה היה כאילו זהו גם רצונו של מקום, זו גזירתו. חוכמתו של עמרם (או ע"פ המפרשים, של מרים בתו), הייתה להבין שיש בידי בני האדם הכוח לשנות את הגזירה. לשם כך צריך התעוררות. אך מה קורה ב"וילך" שלנו? הקב"ה גזר על משה רבינו שלא יוכל להיכנס לארץ. הוא יודע שהגיע יום מותו.
החששות הגדולים ביותר שלו הם שהעם לא ישמרו את התורה. ומה היא שמירת התורה? עבודת ה' בשמחה, כפי שהוא הזהירם לעיל: "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה" (דברים כח, מז). לכן כעת, ביום מותו, הוא מתעורר ללכת אל ישראל ולנחמם מראש, שאומנם את הגזירה הזו, שהוא לא יכניסם לארץ לא ניתן לשנות, אך בידיהם הבחירה להבין שמותו המוכרח הוא טוב להם, ולכן הוא מזהירם שיכרתו את הברית עם ה', אותה הברית שהם מצווים לכרות מחדש בכניסה לארץ בהר עיבל, מתוך שמחה, ולא מתוך צער על מותו.
משה רבינו זכה שעל ידו התחוללה בעולם התנועה הגדולה בהיסטוריה – יציאת ישראל ממצרים מבית עבדים, ומתן התורה, ששינתה את פני העולם כולו מכל בחינה. ההליכה היא תנועה, תנועה איטית, מדודה, שקולה, כדרכה של תורה. כדרכה של הלכה. זו המתנה שמשה רבינו הביא לעולם, ואולי לכן הוא מתחיל את חייו בעולם מתוך ההליכה ומסיימם בהליכה. הליכה שמזכירה לנו שההליכה בדרך ההלכה, חייבת להיות בשמחה.