(יח) וַתִּתֹּם הַשָּׁנָה הַהִוא וַיָּבֹאוּ אֵלָיו בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא נְכַחֵד מֵאֲדֹנִי כִּי אִם תַּם הַכֶּסֶף וּמִקְנֵה הַבְּהֵמָה אֶל אֲדֹנִי לֹא נִשְׁאַר לִפְנֵי אֲדֹנִי בִּלְתִּי אִם גְּוִיָּתֵנוּ וְאַדְמָתֵנוּ: (יט) לָמָּה נָמוּת לְעֵינֶיךָ גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אַדְמָתֵנוּ קְנֵה אֹתָנוּ וְאֶת אַדְמָתֵנוּ בַּלָּחֶם וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְאַדְמָתֵנוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה וְתֶן זֶרַע וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת וְהָאֲדָמָה לֹא תֵשָׁם: (כ) וַיִּקֶן יוֹסֵף אֶת כָּל אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה כִּי מָכְרוּ מִצְרַיִם אִישׁ שָׂדֵהוּ כִּי חָזַק עֲלֵהֶם הָרָעָב וַתְּהִי הָאָרֶץ לְפַרְעֹה:... (כג) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל הָעָם הֵן קָנִיתִי אֶתְכֶם הַיּוֹם וְאֶת אַדְמַתְכֶם לְפַרְעֹה הֵא לָכֶם זֶרַע וּזְרַעְתֶּם אֶת הָאֲדָמָה: (כד) וְהָיָה בַּתְּבוּאֹת וּנְתַתֶּם חֲמִישִׁית לְפַרְעֹה וְאַרְבַּע הַיָּדֹת יִהְיֶה לָכֶם לְזֶרַע הַשָּׂדֶה וּלְאָכְלְכֶם וְלַאֲשֶׁר בְּבָתֵּיכֶם וְלֶאֱכֹל לְטַפְּכֶם: (פרק מז).
פרשת השבוע פרשת ויגש
בשנה השנית לשנות הרעב, אחרי שתם הכסף ומקנה הבהמה, באו המצרים ליוסף ואמרו לו שכעת נשארו רק גוויתם ואדמתם, והם מבקשים שיקנה אותם ואת אדמתם ויתן להם זרע כדי לזרוע את האדמה.
מדוע נותן להם יוסף זרע לזרוע הרי צריכות להיות עוד חמש שנים רעב? כותב רש"י (לפסוק יט): "ואף על פי שאמר יוסף (לעיל מה, ו) 'ועוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר', מכיון שבא יעקב למצרים, באה ברכה לרגליו, והתחילו לזרוע וכלה הרעב" (וראו תוספתא סוטה י, ח). הרעב הסתיים מוקדם מהצפוי בעקבות בואו של יעקב למצרים, ולכן יוסף נותן למצרים זרע לזרוע את האדמה.
רבי קלונימוס קלמן הלוי אפשטיין בפירושו "מאור ושמש" כותב סיבה אחרת לסיום המוקדם של הרעב. דבריו מיוסדים על דברי הזוהר שביאר את סיבת הרעב שבא על מצרים. לפני שנעיין בדברי "מאור ושמש" נעיין בדברי הזוהר. כך כתוב בזוהר (כרך א, פרשת מקץ, דף קצו עמודים א-ב):
"... קודשא בריך הוא אמר לאברהם (בראשית טו, יג-יד) "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם וגו' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול". כד אתא יוסף לארעא דמצרים לא אשתכח בה רכוש גדול. גלגל גלגולין ואייתי כפנא על עלמא, וכל עלמא הוו מייתין כספא ודהבא למצרים, ואתמלי כל ארעא דמצרים כספא ודהבא. לבתר דאתתקן כולא רכוש גדול, אייתי יעקב למצרים, דהכי ארחי דקודשא בריך הוא בקדמיתא בארי אסוותא ולבתר מחי, כך בקדמיתא אתקין רכוש גדול ולבתר אייתי לון לגלותא. ועל דא גלגל גלגולין ואייתי כפנא על כל עלמא בגין דליהוו מייתין כספא ודהבא כל עלמא למצרים [תרגום: הקב"ה אמר לאברהם "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם וגו'
ואחרי כן יצאו ברכוש גדול". כאשר בא יוסף לארץ מצרים לא נמצא בה רכוש גדול. גילגל גלגולים והביא רעב על העולם, וכל העולם היו מביאים כסף וזהב למצרים, והתמלאה כל ארץ מצרים כסף וזהב. אחרי שהותקן כל הרכוש הגדול, הביא יעקב למצרים, שכך דרכו של הקב"ה בהתחלה בורא רפואה ואחר כך מכה, כך בהתחלה התקין רכוש גדול ואחר כך הביא אותם לגלות. ועל זה גילגל גלגולים והביא רעב על כל העולם כדי שיהיו מביאים כסף וזהב כל העולם למצרים]".
הקב"ה מקדים רפואה למכה ולכן הקדים לדאוג ליציאת ישראל ממצרים ברכוש גדול עוד לפני הירידה לגלות מצרים. גזרת הרעב הגדול נועדה להביא כסף וזהב למצרים כדי שיהיה לישראל רכוש גדול בצאתם. רק לאחר שהותקן הרכוש הגדול התחילה הגלות בירידת יעקב ומשפחתו למצרים.
בעקבות הדברים האלה כתב "מאור ושמש":
"ונראה דרך פשוט, דאיתא דכל הרעב שהיה - היה סיבות וגלגולים שיבוא כל הכסף מכל המדינות לארץ מצרים, כדי למלאות דבר ה' אשר דבר לאברהם אבינו ע"ה (בראשית טו, יד) "וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל"... והנה בשנה ראשונה לִקֵּט יוסף הצדיק כל הכסף מארץ כנען ומארץ מצרים ומכל הארצות, כדכתיב (בראשית מז, יד-טו) "וַיְלַקֵּט יוֹסֵף אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בְאֶרֶץ מִצְרַיִם וּבְאֶרֶץ כְּנַעַן וגו' וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת הַכֶּסֶף בֵּיתָה פַרְעֹה וַיִּתֹּם הַכֶּסֶף מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמֵאֶרֶץ כְּנַעַן". וראה יוסף הצדיק שכבר יש דַּי וְהוֹתֵר למלאות דבר ה' "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול", ואם כן למה לי הרעב בחנם, וביטל בתפילתו את ימי הרעב, ואמר "הא לכם זרע וזרעתם את האדמה" כנ"ל, וקל להבין".
פרשת השבוע פרשת ויגש
מטרת הרעב הגדול הייתה, כאמור, "שיבוא כל הכסף מכל המדינות לארץ מצרים, כדי למלאות דבר ה' אשר דבר לאברהם אבינו ע"ה (בראשית טו, יד) 'וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל'". מטרה זו הושגה הרבה יותר מהר מהצפוי. כבר בשנה הראשונה הצליח יוסף להביא את כל הכסף מארץ מצרים ומארץ כנען לבית פרעה, ככתוב (פסוקים יג-טו): "וְלֶחֶם אֵין בְּכָל הָאָרֶץ כִּי כָבֵד הָרָעָב מְאֹד וַתֵּלַהּ אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאֶרֶץ כְּנַעַן מִפְּנֵי הָרָעָב. וַיְלַקֵּט יוֹסֵף אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בְאֶרֶץ מִצְרַיִם וּבְאֶרֶץ כְּנַעַן בַּשֶּׁבֶר אֲשֶׁר הֵם שֹׁבְרִים וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת הַכֶּסֶף בֵּיתָה פַרְעֹה. וַיִּתֹּם הַכֶּסֶף מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמֵאֶרֶץ כְּנַעַן... ". בשנה השנייה של הרעב הובא גם כל מקנה הבהמה אל יוסף.
בעקבות השגת המטרה של הרעב כבר לא היתה סיבה להמשך הרעב ("למה לי הרעב בחנם"), ולכן התפלל יוסף "וביטל בתפילתו את ימי הרעב". הרעב הסתיים, אפוא, ויוסף נתן למצרים זרע לזרוע את האדמה.