סגור

קשר של שתיקה: התמודדות האחים עם מכירתו של יוסף

באופן מפתיע יוסף הצטרף לקשר השתיקה של האחים סביב סיפור מכירתו למצרים ולא חשף את הפרשה בפני יעקב. אברהם סופר מסביר על ההבדל הגדול שבין המניעים של יוסף לעומת אלה של אחיו

עו"ד אברהם סופר
א בטבת התשעח
,
19 בדצמבר, 2017 15:54
מכירת יוסף

מכירת יוסףצילום: ציור של קונסטנטין פלוויטסקי (1855)

בפרשתנו מגיעה לנקודת שיא פרשת מכירת יוסף כאשר יוסף מתגלה בפני אחיו, לאחר שבא איתם בעלילות דברים.

פרשנים רבים ניסו להסביר, מדוע נמנע יוסף במהלך כל אותן שנים מלהודיע לאביו כי הוא חי בארץ מצרים. אולם במקביל, ראוי יהא לבחון כיצד התמודדו האחים בינם לבין עצמם עם עצם מכירת יוסף.

בדברים הבאים, אבקש להציג את פרשת מכירת יוסף בהקשרה האישי והטרגי ולבחון את התנהלות האחים בשנים שלאחר המכירה, טרם המפגש עם יוסף במצרים ולאחר מכן.

פרשת המכירה

בפרשת וישב (ל"ז; יב-לה) מתוארת בהרחבה מכירתו של יוסף ע"י אחיו. תחילה חשבו אחיו להמיתו ולהשליך את גופתו לבור. אולם, כאשר ראובן שמע על-כך, הוא מנע זאת מבעדם והציע להשליכו לבור, במטרה לחלץ אותו לאחר מכן.

האחים נעתרים להצעתו וכאשר יוסף מגיע אליהם, הם מפשיטים מעליו את כֻּתָּנְתּוֹ ומשליכים אותו לבור. מפרשה זו ניתן להסיק על הלך רוחם של האחים באותה עת, מתוך התבוננות על התנהלותם במהלך המכירה.

ראשית, כאשר יוסף היה מוטל בבור, חשוף לסכנת חיים וטרם מכירתו לישמעאלים, מעיד הכתוב על האחים שהם ישבו לאכול יחד לחם. כמו כן, בכל פרשת המכירה, קולו של יוסף כלל אינו נשמע ואין כל אזכור לתגובה או התנגדות מצדו באותה שעה. רק בפרשת מקץ (מב; כא-כב) כאשר פוגשים האחים את יוסף והוא מטיח בהם שהם באו לרגל במצרים, פתאום וללא כל קשר, הם מתוודים בינם לבין עצמם על כך שהם התעלמו מתחנוניו על חייו "בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ, וְלֹא שָׁמָעְנוּ..." (מב; כא).

נראה כי התורה נמנעת מאזכור תחנוניו של יוסף בפרשת וישב, על מנת להמחיש את העובדה שבשעת המכירה היו האחים נחושים במטרתם להמית את יוסף ופעלו בנחישות ובאדישות נגדו ובמקביל לתחנוניו וזעקותיו, ישבו יחד וסעדו את לבם. כך גם בהמשך, האחים נוהגים באותו דפוס ולוקחים את כותנת הפסים, טובלים אותה בדם ומציגים אותה לאביהם, אשר מסיק שיוסף נהרג ומתחיל להתאבל עליו ימים רבים. 

בשלב זה, מתחיל להירקם בין האחים קשר של שתיקה מוחלט. כל האחים (למעט בנימין) יודעים על מכירתו של יוסף ועל מצג השווא של הכותונת הספוגה בדם, מודעים להשלכותיה על יעקב ועל האבל בו הוא שרוי ואף לא אחד מהם קם ומבצע חשבון נפש או הרהורי חרטה. על קשר השתיקה הזה, ניתן אף ללמוד מכך שרק כעבור שנים רבות, בעמדם בפני יוסף, לראשונה מתוודים האחים זה מול זה "אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל-אָחִינוּ, אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ" (מב; כא). מהמקרא עולה כי עד לאותו מועד, לא דיברו האחים גלויות ביניהם על מעשה המכירה, לא הביעו חרטה ולא קיבלו אחריות למעשיהם.

מפגש האחים עם יוסף במצרים

כאמור, לראשונה ובאופן ספונטני לגמרי, מתמודדים האחים עם מכירת יוסף בעמדם בפניו במצרים ומקשרים באופן אינטואיטיבי ותמוה את הסתבכותם במצרים עם מכירתו. מעניינת היא ביותר תגובתו של ראובן שמוכיח אותם (מב; כב): "הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל-תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד--וְלֹא שְׁמַעְתֶּם; וְגַם-דָּמוֹ, הִנֵּה נִדְרָשׁ".

תחילה, חשבו האחים להמית את יוסף, אך בשל התנגדותו של ראובן ולפי עצתו, הוא הושלך לבור. בעצה זו חשב ראובן להציל את יוסף, בכך שתכנן לחלץ אותו לאחר לכתם של האחים. ברם, בפועל לא נכח במעשה המכירה (רש"י, לז; כט) וכשחזר לבור לאחר פרשת המכירה ומצאו ריק, הוא קרע את בגדיו (לז; כט-ל).

חרף הצער שחש בעת גילוי המעשה, לא הטיח ראובן באחיו כל אשמה על מעשיהם במהלך כל השנים ולא סיפר לאביו על הדבר, ולמעשה נעשה חלק מקשר השתיקה, למרות התנגדותו להתנהגות אחיו. רק במצרים, כאשר האחים לראשונה מדברים על פרשת המכירה, הוא מרהיב עוז ובא עמהם חשבון, תוך שמתאר בגוף ראשון את המחלוקת ביניהם. 

יוסף מאזין לשיח בין האחים (שם, כג) וער להלך הרוח השורר ביניהם. הוא מבין כי עתה, קיים חשש כי השתיקה רבת השנים ביניהם אודות מכירתו, תוביל לסכסוך עמוק ביניהם. לכן, לאחר שנתגלה בפניהם ושלח אותם חזרה לכנען להביא את יעקב, הוא מבקש מהם (מה, כד): "וַיְשַׁלַּח אֶת-אֶחָיו, וַיֵּלֵכוּ; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, אַל-תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ". הגמרא בתענית (י; ב) מסבירה כי יוסף מבקש מהם שלא לעסוק בדבר הלכה, ע"מ שלא יתעו בדרך. אולם פשוטו של מקרא מעלה, כי מאחר ויוסף התרשם מקשר השתיקה בין האחים, חשש כי במהלך נסיעתם יתקוטטו זה עם זה על מי רובץ האשם למכירתו ומתוך כך יתעו בדרך (ר': רש"י ורד"ק) ולכן ביקש למנוע זאת.

אברהם סופר. פרשת ויגש

אברהם סופר. פרשת ויגשצילום: באדיבות המצולם

מאלפת היא העובדה כי קשר השתיקה הזה בין האחים, אינו נפרם בעקבות המפגש עם יוסף, אלא אדרבה, הולך ומתעצם ואף יוסף עצמו נעשה חלק ממנו. כאשר מגיעים האחים לארץ כנען ומספרים ליעקב כי יוסף חי ומושל בכל ארץ מצרים, מובא הפסוק הבא (מה; כז): "וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו, אֵת כָּל-דִּבְרֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵהֶם...". הרמב"ן בפירושו לפסוק זה טוען כי יעקב מעולם לא ידע על פרשת המכירה.

לדבריו, כאשר האחים סיפרו לו כי יוסף חי, הם הציגו בפניו את השתלשלות הגעתו למצרים באופן שבו יוסף תעה בדרך ונמכר ע"י אחרים למצרים, וזאת מחשש שיכעס עליהם. לטענתו, גם יוסף עצמו מעולם לא סיפר ליעקב את סיפור המכירה "ויוסף במוסרו הטוב לא רצה להגיד לו..." (רמב"ן, שם) ובשתיקתו שיתף פעולה עם אחיו בניסיונם להסוות את מעשם. 

בהמשך, מגיע יעקב למצרים ולצד בניו מתגורר שם עד מותו, אולם נקבר בארץ ישראל. בשובם של האחים מהלווייתו למצרים, מקונן בהם החשש כי עתה (נ; טו): "...יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף; וְהָשֵׁב יָשִׁיב, לָנוּ, אֵת כָּל-הָרָעָה, אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ". לכן הם פונים ליוסף ואומרים לו כי יעקב-אביהם טרם מותו, הורה להם לומר לו, למחול להם על מעשה המכירה (נ; יז). עיון בפרק מ"ה (בו נודע ליעקב כי יוסף חי) ואילך, מעלה כי בשום מקום לא אמר יעקב דברים אלו לבניו. חז"ל טוענים (יבמות; סה, ב) כי האחים שינו מפני דרכי שלום וכי בפועל, יעקב לא אמר את שאמרו האחים. ברם, ממילא עולה השאלה, מה גרם לאחים לנהוג כך, הלא הם ידעו כי יוסף שיתף עמהם פעולה והסתיר מפני אביהם את מעשה המכירה. 

במדרש תנחומא (יז) מסופר שכאשר שב יוסף מהלווייתו של יעקב, הוא הלך אל הבור שהשליכוהו אחיו לתוכו בכדי לברך: ברוך המקום שעשה לי נס במקום זה. כאשר אחיו שמעו על כך, הם התייראו ולכן החשש שלהם גבר כי ישיב להם רעה על מעשיהם.

לדעתי, מדרש זה מגלם בתוכו את הטרגדיה הגדולה של קשר השתיקה של האחים ויוסף. גם לאחר שיוסף התגלה לאחים במצרים, ואמר כי הוא מוחל להם על מעשה המכירה, האחים כל העת חששו כי מחילתו של יוסף נובעת מכבוד אביו בלבד.

לאחר מותו של יעקב, כאשר נודע לאחים שיוסף עבר סמוך לבור, גבר חששם כי הדבר יעלה בזיכרונו את חווית המכירה. הם חששו כי עכשיו בצירוף העובדה כי יעקב איננו, לא יוכל יוסף יותר לכבוש את רגשותיו, יבוא עמהם חשבון ויפרום כעת את קשר השתיקה.

יוסף בצדיקותו, פורץ בבכי למשמע הדברים ואומר להם: "וְאַתֶּם, חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה; אֱלֹהִים, חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה..." (שם, נ; כ) כמבקש לומר שבקשר השתיקה, אין רעה כאשר הוא נובע ממחילה פנימית ולא מהסתרה.

הכותב הוא עו"ד המתמחה במשפט פלילי ועברי.

19.12.2017

1. נרטיב מחורר (משה אהרון)

בס"ד.
ישנם שני חורים גדולים בזה הנרטיב
ראשית ,יעקב כן ידע לבסוף. ולכך תימוכין. מקוצר היריעה לא נרחיב.
שנית, תמימות לחשוב שנושא טעון ורגשי כזה לא הפיק אדוות ולא התעורר.לפחות בהתחלה רועמת ורבת השלכות
יהודה נבחר להנהגה ולמלוכה [."יודך אחיך"]לא רק בגלל הבדיעבד אלא גם על הראשית ולכתחילה . יהודה יצא מדעתו לא יכל לראות בסבלות אביו ודרש במפגיע מאחיו לרדת מצריימה לחפש ולפדות את יוסף .הוא נתקל בקיר אטום עד כי נואש מהם וכה התאכזב עד כי פרש מהם והעדיף עליהם את הכנענים כחברה וכמשפחה. ועל כך כתבה התורה במפורש
"וירד יהודה מאחיו" כאמור נואש ופרש מהם

דווח על תגובה לא ראויה
19.12.2017

2. תימוכין לכך שיעקב ידע גם ידע (משה אהרון)

יעקב ידע גם ידע והוא הותיר בכוונת מכוון רמזים לכך
ו דווקא לפני מותו ולכך ישנם שלוש רמזים בולטים המקרא .
הרמז הראשון כשבברכת יוסף ציין במפורש וימררהו ורובו ויסטמוהו בעלי חיצים .
כשמכוון לשמעון ולוי .
רמז שני בברכת יהודה פנה אליו באופן מופגן לאמור : "אתה יהודהיודוך אחיך" רק אתה ראוי לתודאה ולהודאה מכל אחיך וכל כך מהרמז השליש שבהמשך לאמור : "
מטרף בניעלית..
שמפרשת התרמית של הטרף רק עתה עליתה להנהגה ולמלוכה..
העובדה שבחייו נמנע מלעסוק בכך אין זאת אומרת שלא ידע

דווח על תגובה לא ראויה
20.12.2017

3. תגובה (בן יהוידע )

הטענה שלך בעניין יהודה היא תמוה, מכיוון שבמסכת סנהדרין, חז"ל מבקרים את יהודה ואמורים עליו שמי שמשבח אותו בעקבות פרשת המכירה הרי זה בוצע ברך נאץ ה'.

דווח על תגובה לא ראויה
20.12.2017

4. לבן יהוידע......... (משה אהרון)

איש יקר .
לא אני משבח את יהודה ומעניק לו כגמולו : הנהגה בעם ישראל ותודה לדורות .
. אלא יעקב עצמו בברכתו ליהודה אומר למעשה יעקב שניים:
"מטרף בני עלית כלומר עלית להנהגה מפרשת טרף יוסף.
ושנית שאחיך חבים לך תודה לדורות על פעילותך בפרשה זו.
אם כבר עוד פיסת פאזל לנרטיב הנעלם .
הרי לא יעלה על הדעת שיהודה שנבחר בגלל פרשה זו לגדולה והנהגה יהא מסתפק אך במכירת יוסף לישמעאלים יהודה עשה מאחורי גבם של אחיו עסקה עם הישמעאלים . הכפיל להם התמורה בהבטחה כי ישחררוהו בסביבות חברון והם הישמעאלים לא עמדו בכך .
לכן היה ליהודה גם מניע אישי חזק לרדוף אחריהם ומיד ובסמוך וודאי כשראה את סבל אביו.
אך כאמור האחים מנעו ממנו כי אלה פחדו מהרעש של הגילוי של מעשיהם הנפשע .
הם ביכרו את סבל אביו ובלבד לא לעמוד בפני חרפת האמת .
את זה לא סבל יהודה וכאמור על כך אומרת התורה :"וירד יהודה מאחיו" .
מייאוש מאחיו ירד לילך לכנענים ועל כך על "בריחה זו" שילם למעשה יהודה בשני בניו במיתתם .
ואכן יהודה הבין זאת וחזר לחיק משפחתו גם לטפל בפרשה זו .......

דווח על תגובה לא ראויה
20.12.2017

5. תגובה למשה (פלוני)

משה היקר, קראתי את דבריך בעיון ואני חושב שטעות בידך.

האחים סברו כי יוסף חייב מיתה מדין רודף ואילו ראובן ויהודה סברו כי הוא זכאי.
ראובן בניסיון למלט את יוסף מהאחים, הציע להשליך אותו לבור במטרה לחלצו לאחר שהאחים יעזבו את המקום ואכן כאשר הגיע לבור (ראובן, לא נכח במקום בשעת המכירה-רש"י) וגילה שיוסף אינו שם קרע את בגדיו.
מנגד יהודה ביצע את המכירה כפשרה על חשבונו של יוסף ולכן חז"ל בסנהדרין מבקרים אותו על כך (ראה בהרחבה שיחות הרב נבנצל על פרשת המכיר. אגב, מעניין מה המקור שלך לכך שיהודה סיכם עם הישמעאלים כי הם ישחררו את יוסף באזור חברון).
מיד לאחר מכן, יהודה יורד מגדלותו בשל פרשת המכירה ולפי המדרש, אחיו עשו זאת בגלל הצער שראו שמעשיו של יהודה בפרשת המכירה גרמו ליעקב (בניגוד גמור למה שכתבת, האחים הם אלו שהורידו את יהודה מגדלותו ולא יהודה עזב מעצמו בגלל שהאחים לא נתנו לו לחשוף את פרשת המכירה ליעקב).
אומנם בהמשך יהודה נדרש לשבח, אבל לא על חלקו בפרשת המכירה, אלא רק בעקבות התיקון שביצע לאחר מכירת יוסף שהגיע לשיאו בתחילת פרשת ויגש.
אגב, אודה להפניה או מקור לכך שיהודה סיכם עם הישמעאלים שישחררו את יוסף באזור חברון, לא מצאתי לכך סימוכין.
לגופו של המאמר, זו תזה מחודשת ונכון היה לתמוך אותה בעוד מקורת, אם כי אכן מקריאה בדבריו של הרמב"ן עולה מפורשות כי יעקב לא ידע על עצם המכירה ויוצא שיוסף אכן שיתף בעניין פעולה אם האחים. מעניין ומחודש

דווח על תגובה לא ראויה
20.12.2017

6. לפלוני היקר תודה על תגובתך העניינית והאדיבה (משה אהרון )

התורה דרכה לקצר ודווקא במקום שהיא מצפה להעמקה על מנת להשלים יסודות בנרטיב ואם אמרה התורה שראובן פעל לכתחילה כדי להצילו הרי שגם פעולת יהודה מגמתה הייתה להצילו . ודוק לא פחות ממגמת ראובן .
כלומר יהודה הגה תוכנית הצלה שמבחינתו הייתה אמורה לפעול עד תום הצלה .
יהודה נותר ולא מכירה לעבד במצרים
אבל לגבי ראובן נאמר גם "להשיבו אל אביו" ועתה צא וראה במכירת יוסף לשיירה המתקדמת והוא סטטי עדיין באותו המקום כיצד מתקיים "להשיבו אל אביו אלא שכאמור יהודה הגה תוכנית שלמה להגיע לכלל "להשיבו אל אביו".
והנה ההוכחה הנוספת לדברים ההישמעאלים הפכו למדינים כלומר יהודה התדיין איתם בסתר אך שוב הפכו לישמעאלים במכירה והיפה הוא בסוף הם הפכו "מדנים" אנשי ריב ומדון שלא עמדו בעסקה עם יהודה .
אתה כמובן רשאי להמשיך ולהחזיק בדעתך וזה בעיניי לגיטימי
אך יש לי תחושה אם כל הדברים יופנמו באחת הקריאות הנוספןת של המקרא יתכן והפרשנות שבזה תלכוד גם אותך.
אני איתן שיעקב ידע ויהודה פעל כראוי כפי שיעקב יותר ממרמז אם יעקב אומר מטרף בני איזה טרף עוד נוצר לאחר שכבר יוסף התגלה במצרים.

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

ח"כ עידן רול צילום: פלאש 90

הח"כ קרא לציבור לא לציית להנחיות - וסופג אש מכל הכיוונים

קרא עוד