פרשת האזינו: הצדק האלוקי המוחלט

בשירת האזינו מוזכר שה' הוא "א-ל אמונה ואין עוול", כלומר למרות האשליה של עולם מקרי, העולם מתנהל בצדק מוחלט

הרב אלדד יונה הרב אלדד יונה 10/10/19 11:42 יא בתשרי התשפ

פרשת האזינו: הצדק האלוקי המוחלט
לימוד תורה, צילום: shutterstock

בפרשתנו אנו קוראים את שירת "האזינו". אחד הפסוקים העוצמתיים בפרשה, שהוא בעצם עיקרון בסיסי באמונה היהודית הוא הצדק האלוקי המוחלט. כך מספרת לנו התורה (דברים, פרק ל"ב, פס' ד') "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל-דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵ-ל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא". מעשיו של ה' הם מושלמים, אומר הפסוק, כל מה שה' נותן הן לטוב הן למוטב זה בחשבון מדויק.

על פניו, אנו לא רואים עולם צודק. אנו רואים צדיקים שסובלים לעומת רשעים שטוב להם.
הסיבה היא שמדובר בצדק עמוק הנגלה לרוחב ההבנה האלוקית, ולא למשהו שבהכרח בני אדם, המוגבלים בנקודת התצפית שלהם, יכולים להבין. אפילו הנביא חבקוק (פרק א', פס' י"ג, ורש"י שם) לא הצליח להבין מדוע ה' שתק כשנבוכדנצאר הרשע מעוור את עיני המלך צדקיהו, וזעק "טְהוֹר עֵינַיִם מֵרְאוֹת רָע וְהַבִּיט אֶל-עָמָל לֹא תוּכָל לָמָּה תַבִּיט בּוֹגְדִים תַּחֲרִישׁ בְּבַלַּע רָשָׁע צַדִּיק מִמֶּנּוּ". אולם בסוף חזר בו חבקוק מההרהור אחר הצדק האלוקי ואמר (פרק ג', פס' א'-ב') "תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק הַנָּבִיא עַל שִׁגְיֹנוֹתה' שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲךָ יָרֵאתִי ה' פָּעָלְךָ בְּקֶרֶב שָׁנִים חַיֵּיהוּ בְּקֶרֶב שָׁנִים תּוֹדִיעַ בְּרֹגֶז רַחֵם תִּזְכּוֹר". המפרשים הביאו כמה פירושים לגבי מה הכוונה "בקרב שנים תודיע", אולם לענייננו ניתן לומר שאחד התירוצים לצדק האלוקי הוא שהוא אינו מתממש מיידית אלא ניתן לראות אותו בראייה הסטורית ארוכת טווח. את צדקת הדין האלוקי "בקרב שנים תודיע".

רעיון דומה של פריסת הצדק האלוקי על פני שנים רבות אנו רואים גם במשנה במסכת אבות (פרק ה', משנה ב') "עשרה דורות מאדם ועד נח, להודיע
 כמה ארך אפים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שהביא עליהם את מי המבול". נזכור את דברי הרמב"ם בתחילת פרק ג' מהלכות תשובה: "כל אחד ואחד מבני האדם, יש לו זכויות ועוונות:  מי שזכויותיו יתרות על עוונותיו- צדיק; ומי שעוונותיו יתרות על זכויותיו- רשע; מחצה למחצה- בינוני.וכן המדינה-אם היו זכויות כל יושביה מרובות על עוונותיהם- הרי זו צדקת; ואם היו עוונותיהם מרובין- הרי זו רשעה, וכן כל העולם כולו. אדם שעוונותיו מרובין על זכיותיו-מיד הוא מת ברשעו...  וכן כל העולם כולו, אם היו עוונותיהם מרובין-מיד הן נשחתין, שנאמר 'וירא ה', כי רבה רעת האדם' ". כלומר, ישנם שלושה דינים מקבילים- יש את הדין הפרטי לכל אדם לפי זכויותיו וחובותיו, במה שנוגע לו אישית. יש דין לכל העיר בעניינים שנוגעים לכלל תושבי העיר (למשל, הפיכת סדום ועמורה). ויש דין לעולם כולו במה שנוגע לכלל תושבי העולם.

התורה מספרת לנו בראייה הסטורית שעשרה דורות רצופים חטאו ובסוף הגיע המבול. כאן הצדק, ברובד של המשפט הכללי של העולם כולו, ניכר לעין הקורא. אולם, מי שהיה בדור הראשון או אפילו החמישי מאותם דורות, יכול היה לטעות שהנה הוא רואה שחוטאים ואין עונש... הוא לא יכול היה להבין שבעצם ה' מחכה שמא יעשו תשובה, אולם לכשתיגדש הסאה יבוא העונש...

אגב, נשים לב למוחלטות של הצדק- אמנם המאזן הכלל עולמי בזמן המבול היא שיש להחריב את העולם, אבל בהיות שהמאזן האישי של נח ומשפחתו היה שמגיע להם לחיות, הם שרדו למרות מה שקרה לכלל העולם. באופן דומה- למרות שהמאזן העירוני של סדום ועמורה חייב עונש שהן ייחרבו, בגלל המאזן האישי של לוט, הוא עצמו ניצל מההפיכה.

אם כן הבאנו תירוץ אחד להמחשת הצדק האלוקי, והוא שהוא נפרס בראייה היסטורית ולא מיידית. תירוץ שני, מביא רש"י בפירושו על הפסוק שלנו "א-ל אמונה
-לשלם לצדיקים צדקתם לעולם הבא.ואף על פי שמאחר את תגמולם, סופו לאמן את דבריו: ואין עוול -אף לרשעים משלם שכר צדקתם בעולם הזה". כלומר, האיזון של שכר הצדיק ועונש הרשע נעשה בעולם הבא, ואילו לנו, שרואים רק מה קורה בעולם הזה, נדמה כביכול כאילו אין צדק.

עוד פן של הצדק האלוקי, שאותו גם הזכרנו למעלה, הוא ההתחשבות בסביבתו של הנענש, שלא יגיע לכל אחד אפילו גרגר צער מעבר לראוי לו ע"פ מעשיו שלו. בדין האדם, שמטבעו הוא מוגבל, יש חוסר צדק מובנה בהקשר הזה. נניח למשל ילד טוב וצדיק שאביו היה סוחר סמים. האבא נכנס לכלא, בצדק, בגלל מעשיו. אולם גם הילד סובל שהוא גודל בלי אבא, למרות שהילד לא חטא כלום. אולם בצדק האלוקי אין הדבר כן. "אין עוול". אם לקרוב משפחה לא מגיעים היסורין שקרובו ייענש כך וכך, אז או שה' יאריך אפו לחוטא שמא ישוב, או שה' יתן לו את העונש באופן שלא יצער ולא יפגע כלל בקרובו שלא חטא ולא מגיע לו עונש.

הבאנו למעלה את הדוגמה של נח ולוט שניצלו מהעונש הקולקטיבי בגלל שלהם לא הגיע להיענש. דוגמא נוספת אנו מוצאים לגבי אביה בן ירבעם. בעוד ירבעם מחטיא את ישראל לא לעלות לרגל אלא ללכת במקום זה לעבוד את העגלים, אביה בנו, שהיה שומר בגבול, עזב את המשמרת ובמקום זה עלה לרגל בעצמו. לכן, למרות העונש הקולקטיבי הנורא שנגזר על בית ירבעם- השמדה מוחלטת אפילו בלי קבורה, אביה זכה שהוא כן נקבר ונספד ע"י כל ישראל. כך אמר אחיה השילוני לאשת ירבעם כשבאה לשאול אותו על בנה אביה החולה "וְסָפְדוּ-לוֹ כָל-יִשְׂרָאֵל וְקָבְרוּ אֹתוֹ כִּי-זֶה לְבַדּוֹ יָבֹא לְיָרָבְעָם אֶל-קָבֶר יַעַן נִמְצָא-בוֹ דָּבָר טוֹב אֶל-ה' אֱלֹקי יִשְׂרָאֵל בְּבֵית יָרָבְעָם
".

למעשה, אחת הסיבות המרכזיות למה חשוב כל כך ללמוד נביא היא שנקבל דוגמאות והמחשה לצדק האלוקי. אם "חמישה חומשי תורה" ברור לכולם שצריך לדעת, שהרי זה היסוד לכל המצוות, הרי שלימוד הנביא הוא יסוד להבנת האמונה. ניתן דוגמא נוספת- דוד מלך ישראל, רגל רביעי במרכבה, חטא חטא אחד- החטא של בת שבע.

אמנם הגמרא במסכת שבת (דף נ"ו ע"א) אומרת לנו "אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה שנאמר
 'ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו' אפשר חטא בא לידו ושכינה עמו? אלא מה אני מקיים 'מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע' שביקש לעשות ולא עשה... 'את אוריה החתי הכית בחרב' שהיה לך לדונו בסנהדרין ולא דנת. 'ואת אשתו לקחת לך לאשה'- ליקוחין יש לך בה, דאמר רבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט כריתות לאשתו...'ואותו הרגת בחרב בני עמון' מה חרב בני עמון אי אתה נענש עליו, אף אוריה החתי אי אתה נענש עליו. מאי טעמא? מורד במלכות הוה דאמר לי 'ואדוני יואב ועבדי אדוני על פני השדה חונים' ".

אומרת הגמרא, פורמלית דוד היה מסודר. כל מי שיצא למלחמה בזמנם היה נותן גט לאשתו לפני כן, שמא ילך לשבי ואשתו תישאר עגונה, וכשחוזר לשלום מן המלחמה מקדש אותה מחדש. פורמלית, בת שבע לא היה אשת איש כשדוד היה איתה. אמנם דוד רצה להיות איתה גם לפני שהגיע הגט, אבל התאפק ולכן גם זה לא נחשב לו עוון. אפילו ההוראה של דוד לשים את אוריה בחזית כדי שייהרג יכולה היתה להנות מפטור פורמלי, משום שכשאוריה היה בחופשה מהמלחמה ודוד ציווה עליו ללכת לביתו הוא כינה את יואב בן צרויה "אדוני יואב" בפני המלך דוד, ופורמלית זה יכול להיחשב מרידה במלכות.

כאמור, פורמלית דוד היה מסודר. פורמלית הוא לא חטא. אבל ה', כאמור "צדיק וישר הוא", "אין עוול". דוד בנושא הזה היה סוג של "נבל ברשות התורה", וגם העונש הנורא שהוא קיבל היה מידה כנגד מידה- היתה לו בת, תמר. תמר היתה בת של "אשת יפת תואר". גויה שדוד נשא במלחמה. תמר נקראת אם כן גיורת, ולפי ההלכה גר שהתגייר הוא כמו תינוק שנולד. כלומר, פורמלית תמר לא נקראת בת של דוד, למרות שהוא אביה הביולוגי. כשאמנון עשה איתה מה שעשה, הוא סמך על זה שפורמלית היא איננה אחותו. אולם, מכיוון שביולוגית היא אחותו, הרי שהיה בעניין זה חרפה גדולה. הראו לדוד מהשמיים- גם ה' יודע להתחכם ולתת עונש שפורמלית אין בו חטא, אבל מהותית יש בו פגם מוסרי.

באותו אופן, אמרנו לעיל שפורמלית אוריה היה חייב מיתה ולכן יכל דוד להורגו. אבשלום, בנו של דוד, מרד במלכות הרבה יותר מאוריה, הוא הרי ניסה להשתלט על הממלכה ולהרוג את אביו דוד. אולם, למרות הכל, דוד הצטער וכעס כשהרגו את אבשלום בנו במלחמה. הראו לו מהשמיים שהנה על מעשי בנו הוא מוחל, למרות שמרד במלכות הרבה יותר מאוריה.

ואם כך הדברים בעומק העונש אפילו לצדיקים גדולים כמו דוד, שהוא רגל רביעי במרכבה, אז כל שכן בעומק השכר, שלא יקפח הקב"ה שכר כל בריה.

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן