(ד) וְאֶת הָעָם צַו לֵאמֹר אַתֶּם עֹבְרִים בִּגְבוּל אֲחֵיכֶם בְּנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְיִירְאוּ מִכֶּם וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד: (ה) אַל תִּתְגָּרוּ בָם כִּי לֹא אֶתֵּן לָכֶם מֵאַרְצָם עַד מִדְרַךְ כַּף רָגֶל כִּי יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו נָתַתִּי אֶת הַר שֵׂעִיר: (ו) אֹכֶל תִּשְׁבְּרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף וַאֲכַלְתֶּם וְגַם מַיִם תִּכְרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף וּשְׁתִיתֶם: (ז) כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ יָדַע לֶכְתְּךָ אֶת הַמִּדְבָּר הַגָּדֹל הַזֶּה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה ה' אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ לֹא חָסַרְתָּ דָּבָר: (פרק ב)
רבי יעקב צבי מקלנבורג בפירושו "הכתב והקבלה" מעיר שבפסוק ו, "אֹכֶל תִּשְׁבְּרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף וַאֲכַלְתֶּם וְגַם מַיִם תִּכְרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף וּשְׁתִיתֶם", יש לכאורה שתי מילים מיותרות: "וַאֲכַלְתֶּם", "וּשְׁתִיתֶם". ובלשונו:
"ואכלתם ושתיתם. נראה כמיותר כי ממילא נדע שקניית המאכל והמשתה הוא לאכול ולשתות".
משה היה צריך להזכיר רק את קניית האוכל והמים מבני עשו, ולא את האכילה והשתייה שלהם, שהם מובנים מאליהם. לכן מציע "הכתב והקבלה" שמטרת מילים אלו היא ללמד על דרך השלילה מה אין לעשות באוכל ובמים שקנו מבני עשו:
"ויתכן שהמכוון בזה על השלילה שלא תקנו לקחת עמכם צדה לדרככם, כי אינכם צריכים לזה בהיות לכם המן והבאר, כי אמנם מה שתקנו מהם הוא לאכלו ולשתותו מיד בעודכם דרך נסיעתכם תוך ארצו".
פרשת השבוע פרשת דברים
משה אומר לישראל: כל מה שתקנו מבני עשו תאכלו ותשתו מיד "בעודכם דרך נסיעתכם תוך ארצו", אל תקנו ותשמרו צידה להמשך הדרך כי אין לכם צורך בזה כי יש לכם מן ובאר.
אכן מן הטעם הזה, שיש לישראל מן ובאר, לכאורה גם קניית האוכל והמים לשם אכילה ושתייה מיד אינה נצרכת; אלא שקנייה זו נועדה למטרה אחרת כפי שכתב כבר רש"י על פסוק ז:
"כי ה' אלהיך ברכך - לפיכך לא תִּכְפּוּ את טובתו להראות כאלו אתם עניים, אלא הראו עצמכם עשירים".
הקנייה מבני עשו נועדה להראות את חסדי ה' עם ישראל שבזכותם הם עשירים ויכולים לקנות לעצמם כל דבר. הקנייה לא נועדה למלא צורך גשמי של ישראל אלא לקדש שם ה' בעולם.
"הכתב והקבלה" הלך בדרכו של רש"י בעניין מטרת הקנייה מבני עשו אך הוסיף וביאר לאור זה את פסוק ז באופן מחודש ומפתיע. נעיין בדבריו (שהם בהמשך לדבריו לעיל):
"ואף שגם לזה (=לזמן המעבר בגבול בני עשו) לא היו נצרכים לקנות, מכל מקום תעשו כן למען הראות לעיניו כי ברכת ה' היא עמכם ויש לכם עושר רב כדי לקנות כל הנצרך, על זה אמר "כי ה' אלהיך ברכך", כמו שכתב רש"י, כי עשו אחיך הוא ידע ההולך במדבר זה זמן רב, ובכל זאת יראה נפלאות שבכל משך זמן רב כזה לא חסרת מאומה ועושר רב אתך ויש ביכלתך להוציא ממון ולשלם להם בעין יפה כל מה שתקנו מהם, ובזה יקודש שם שמים קרב עמים רבים, ובדרך זה מלת "ידע" כפשוטו".
נתחיל מן הסוף: מה פירוש "יָדַע לֶכְתְּךָ אֶת הַמִּדְבָּר הַגָּדֹל הַזֶּה"? כל הפרשנים הבינו שהנושא של משפט זה הוא הקב"ה: הקב"ה ברכך בכל מעשה ידך וידע לכתך את המדבר הגדול הזה. ידיעה זו של הקב"ה תרגמו אונקלוס והתרגום המיוחס ליונתן במשמעות של סיפוק צרכי ישראל במדבר (אונקלוס: "סופיק לך צורכך במהכך ית מדברא" = סיפק לך צרכיך בלכתך במדבר). יתכן שכוונת הידיעה היא בעצם השגחה על ישראל (ראו למשל ר"ע ספורנו והעמק דבר) או שהיא כעין תשומת לב שבעקבותיה סיפוק צרכי ישראל (ראו למשל פירושו של הרש"ר הירש, וראו גם רמב"ן). בכל אופן לדעת כל הפרשנים הידיעה היא של הקב"ה והיא קשורה לסיפוק הצרכים של ישראל.
פרשת השבוע פרשת דברים
"הכתב והקבלה" הבין אחרת. לדעתו הנושא של המשפט "יָדַע לֶכְתְּךָ אֶת הַמִּדְבָּר הַגָּדֹל הַזֶּה" אינו הקב"ה אלא עשו: "עשו אחיך הוא ידע הלוכך במדבר זה זמן רב". זהו חלק מן הנימוק לקניית האוכל והמים מבני עשו: הם יודעים שאתם הולכים במדבר זה זמן רב, ויתכן שהם חושבים שעקב כך אין לכם כסף לקנות מהם אוכל ומים. הקנייה מהם תלמד אותם על ברכת ה' לישראל שבעקבותיה ישראל אינם חסרים דבר ויש להם עושר ויכולת כלכלית להוציא ממון ולשלם בעין יפה על הקנייה, "ובזה יקודש שם שמים קרב עמים רבים". על פי פירוש זה המילה "ידע" המתייחסת לעשו מתבארת כפשוטה.
נמצא שמבחינת המסר הכללי של המקרא "הכתב והקבלה" הלך בדרכו של רש"י, שיש מטרה להראות לבני עשו את עשירותם עקב חסדי ה', ולכן הם יקנו מהם אוכל ומים. אך "הכתב והקבלה", כאמור, הוסיף ברוח פרשנות זו גם פירוש מחודש לביטוי "יָדַע לֶכְתְּךָ אֶת הַמִּדְבָּר הַגָּדֹל הַזֶּה".