פרשת דברים: על הסגולה

בפרשת השבוע מופיע המושג "עם סגולה" שמתאר את עם ישראל כייחודי. הביטוי שהפך למוקצה מחמת חשש גזענות והפחד מהתנשאות, טומן בחובו דברים שאסור לפספס לגבי תפקידו של עם ישראל

משה מאיר 14/07/21 17:55 ה באב התשפא

עם סגולה והכומתה הסגולה. חיילי גבעתי. אילוסטרציה, צילום: דובר צה"ל
עם סגולה והכומתה הסגולה. חיילי גבעתי. אילוסטרציה, צילום: דובר צה"ל

המושג הטעון 'עם סגולה', מופיע לראשונה בספר שמות ומובלט בספר דברים. שלוש פעמים בספר דברים [ז' ו', י"ד ב', כ"ו י"ח], מתואר כך עם ישראל. בעולמנו העכשווי, כל מושג המתדמה כנושק ל'גזענות' - עליונות גזע על גזע, עם על עם - משוקץ ומתועב. עד כדי כך, שאין חופש למחשבה להתבונן בו כשהוא לעצמו. אנחנו כדרכנו, לא ניכנע לטרור המחשבתי. נתבונן במושג, מתוך חירות וכנות. 

כתבי הקודש, מעמידים את עם ישראל כנבדל ונישא מהעמים האחרים. ישנם קולות אחרים, אך זה הקול הדומיננטי. הפילוסופים היהודים, נחלקו בפשר ה'סוגלה'. רבי יהודה הלוי, העמיד את היהודים כסוג נבדל. כשם שיש הבדל בין דומם לצומח, בין צומח לחי, ובין חי לאדם, כך יש הבדל בין כל בני האדם ובין היהודים. ההבדל בא לידי ביטוי, במסוגלות לנבואה. רק היהודים מסוגלים לה. עד כדי כך מגיעים הדברים, שהגר - שמבחינת ההלכה הוא יהודי לכל דבר - אף הוא אינו מסוגל לנבואה שכן נולד כגוי.

 רבי סעדיה גאון מציג עמדה שונה: 'אין אומתנו אומה אלא בתורותיה'. אין כל הבדל בין יהודי ובין שאינו יהודי כשהם לעצמם. ייחודו של העם היהודי הוא רק באורחות חייו, בתורתו.

עמדתו של רבי יהודה הלוי, מכילה ארגז כלים המטיב להתמודד עם תופעת החילון בעם היהודי. היודי נבדל ומוגדר בעצמיותו, ללא קשר לשאלה אם הוא שומר תורה ומצוות או לא. לעומת זאת, אין בארגז הכלים של רבי סעדיה גאון, כלי להתמודדות עם היהודי החילוני. למרות זאת, אני בוחר בדרכו של רבי סעדיה גאון. עדיפה בעיני עמדתו, הן מצד פיענוח המציאות והן מהצד המוסרי. בהקשרים אחרים שקדתי ואני שוקד, על פיתוח כלים להתמודדות עם החילון בדרך הזאת.

דרכו של רבי סעדיה גאון, לא שוללת את מושג ה'סגולה'. היא מעניקה לו פשר, פרי התורה. התורה בעולמי - עולם בית המדרש - איננה רק החיים על פי דרכיה, אלא בעיקר השותפות בחשיבה הייחודית שעיצבו החכמים.

גם ייחוד שכזה, עלול ליצור בעיות מוסריות. התנשאות, גאווה ואף כוחנות דורסנית. כנגד הסכנה הזאת, בונה התורה ארגז כלים מגוון. בפרשתנו, מופיע אחד מהם.

העם מגיע לארץ, הכניסה אליה כרוכה במלחמה ובכיבוש. יש הרואים במלחמה ובעיקר בכיבוש מהלכים לא מוסריים, לא כך התורה. אך במסגרת המלחמה והכיבוש, יש מגבלות. אין להתגרות ולהילחם ב'אחיכם בני עשיו', 'כִּי לֹא אֶתֵּן לָכֶם מֵאַרְצָם עַד מִדְרַךְ כַּף רָגֶל, כִּי יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו נָתַתִּי אֶת הַר שֵׂעִיר [דברים ב' ה']. אין לצור ולהתגרות במואב ובעמון, מכיוון שהם צאצאי לוט ולו נתתי את הארצות האלה.

יתרה מזו, בעמון ישבו לפנים הרפאים, ריבונו של עולם הורישם כדי לתת את הארץ לצאצאי לוט. ריבונו של עולם מוביל את ההיסטוריה, לא רק לשם עם ישראל אלא גם לשם עמים אחרים.

ה'סגולה' היא ערך חשוב, ביטולה כרוך במחירים כבדים. משל למה הדבר דומה? לכיתה הלומדת מתמטיקה, יש בה תלמיד אחד או תלמידה אחת הניכרים בכישרונות יוצאי דופן. אי הכרה בנבדלותם - הן על ידי המורה והן בעיני עצמם - תסרס את כישוריהם ולא תאפשר להם לצמוח ולממש את ייחודם. אבל ההכרה שיש עוד אחרים עם סיפורים משל עצמם המתגבשים לידי זכויות במרחב האפשרויות שלי על חשבון המרחב הזה - היא בלם מצויים להיבריס ולכוחניות העלולות לפרוח עם תודעת הנבדלות וה'סגולה'. 

ישעיהו - כדרכו - לקח את התמה של ספר דברים והמשיך אותה הלאה. הוא פורש סדרת חזונות על העמים, ביניהם 'משא מואב'. לעיתים הוא חוזה על עם אחר, מפאת משמעות קיומו לעם היהודי. אבל לעיתים ניכר, כי אכפת לו מכל עם כשהוא לעצמו, מהאדם באשר הוא אדם. ביחס למואב הוא מתנשא למרומי האמפטיה וקורא: '... מֵעַי לְמוֹאָב כַּכִּנּוֹר יֶהֱמוּ, וְקִרְבִּי לְקִיר חָרֶשׂ' [ט"ז י"א]. 

אתגר קרת כתב סיפור, 'לשבור את החזיר'. מעשה בילד רגיש, שרצה שיקנו לו בובה של בארט סימפסון. אבא שלו חשב שזה פינוק משחית, הוא רצה לחנך אותו ליחס של כבוד לכסף. הוא קנה לו חזיר מכוער מחרסינה, חזיר שהוא קופת חיסכון. בכל פעם שהילד שתה שוקו, הוא קיבל מטבע ושם אותה בקופה. 'כשהקופה תהיה מלאה' - הבטיח האב - 'נקנה לך בכסף שתחסוך בובה של בארט סימפסון. הילד נקשר בחבלי אהבה לחזיר, קרא לו 'פסחזון'. 

כאשר פסחזון היה מלא במטבעות, נתן האב לבנו פטיש והורה לו לשבור את החזיר. הילד הבין שאין לו ברירה, האב הפעיל עליו את מלוא כוחו וסמכותו. הוא ביקש מאביו עוד מטבע אחד, הבטיח שמחר ישבור את החזיר. בלילה, הוא חמק מהבית, לקח את פסחזון לשדה קוצים. 'חזירים מתים על שדות' אמרתי לפסחזון כששמתי אותו על הרצפה של השדה, 'במיוחד על שדות עם קוצים. יהיה לך טוב כאן'. 

היכולת לבלום את הכוחנות - בסיפור זו הכוחנות של הכסף - מפאת האמפטיה לאחר ומפאת האהבה, היא ערובה מסוימת לכך שה'סגולה' לא תעבור על המידה, לא תיהפך לכוחנות דורסת.

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר