סגור

וַתָּשֻׁבוּ וַתִּבְכּוּ לִפְנֵי ה' | פרשת דברים

לדעת הנצי"ב בפירושו "העמק דבר" בני ישראל לא בכו והתפללו כדי לבטל את הגזירה שהם לא ייכנסו לארץ. מה הייתה מטרת התפילה שלהם והאם התפילה הועילה? | הרב כרמיאל כהן לפרשת דברים

הרב כרמיאל כהן
א באב התשפ
,
22 ביולי, 2020 17:09
פרשת השבוע

פרשת השבועצילום: pixabay

(מה) וַתָּשֻׁבוּ וַתִּבְכּוּ לִפְנֵי ה' וְלֹא שָׁמַע ה' בְּקֹלְכֶם וְלֹא הֶאֱזִין אֲלֵיכֶם: (מו) וַתֵּשְׁבוּ בְקָדֵשׁ יָמִים רַבִּים כַּיָּמִים אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם: (פרק א)

הבכייה של ישראל לאחר כשלון ההעפלה בהר אינה ברורה; מה רצו ישראל להשיג בבכייה זו לפני ה'? האם רצו לבטל את העונש שגזר הקב"ה בעקבות חטא המרגלים? והלא הקב"ה נשבע על עונש זה (פסוקים לד-לה): "וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם וַיִּקְצֹף וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר. אִם יִרְאֶה אִישׁ בָּאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הַדּוֹר הָרָע הַזֶּה אֵת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָתֵת לַאֲבֹתֵיכֶם... "; וכי ניתן לבטל את שבועת ה'? כך שואל הנצי"ב: "לא נתבאר מה רצו בבכייתם, וכי אפשר להמיר שבועת ה' חלילה?!". 

טרם נברר שאלה זו נעיין בדברי הנצי"ב בפירושו "העמק דבר" באשר לאופי תפילתם של ישראל בעת הבכי לפני ה', ובאופי תפילות בכלל. כך כותב הנצי"ב:

"שני אופני תפילות המה המתקבלים לפני ה': 

א'. מי שאינו יכול לסדר תפילתו בלשון צח כמדבר לפני המלך, אבל מכל מקום כיון שצועק מנהמת הלב במרירות, הקב"ה שומע תפילתו; ועל זה כתיב 'אהבתי כי ישמע ה' את קולי תחנוני' (תהלים קטז). פירוש: הקול לבד בלי הצעת דברים המה תחנוני... ובזה האופן שמבקש רחמים במרת לב אמרו תפילה בכל לשון... והרי זה כמו שבא לפני מלך בשר ודם שהדרך ארץ הוא לדבר בלשון המלך דוקא, מכל מקום מי שבא לצעוק רחמים ממרת נפשו, אין מלך של חסד מקפיד עליו, ושומעו בכל לשון שהוא מדבר ונוח לפניו לפרש מרי שיחו. כך הקב"ה רב חסד אע"ג שאין דרך ארץ מלבקש מלפניו כי אם בלשון הקודש, בלשון שהקב"ה מדבר כביכול את נביאיו, מכל מקום מי שבא במרי שיחו ונוח לו לפרש בלשון חול, הקב"ה שומעו בכל לשון, ולא גרע מקול בעלמא. 

אבל יש תפילה שאינו בא במרת הלב כי אם בחין ערך שפתים, בשביל אחר וכדומה, אז ודאי אינו מדרך ארץ כי אם בלשון הקודש, כמו הבא לפני מלך בשר ודם בזה האופן. 

וכאן היה שני אופנים, והיינו דכתיב 'ולא שמע ה' בקלכם' – היינו מרת נפשכם. 'ולא האזין אליכם' – לשמוע דברים נעימים".

 

יש תפילה שנאמרת בלשון צחה ובאופן מסודר וערוך; תפילה כזו חייבת להיות בלשון הקודש "בלשון שהקב"ה מדבר כביכול את נביאיו". אך יש תפילה שהיא באה "מנהמת הלב במרירות"; ותפילה כזו יכולה להיות אפילו על ידי קול בלבד ובלי מילים, וכל שכן שיכולה להיות בכל לשון.

התפילה שהתפללו ישראל בבכי לפני ה' היתה בשני האופנים, הן על ידי קול בלבד והן על ידי הצעת דברים בלשון צחה. ושני אופני התפילה לכאורה נכשלו – "וְלֹא שָׁמַע ה' בְּקֹלְכֶם ("היינו מרת נפשכם") וְלֹא הֶאֱזִין אֲלֵיכֶם ("לשמוע דברים נעימים")".

כעת נשוב לשאלה שפתחנו בה: מה מטרת הבכי והתפילה של ישראל לאחר שכבר נשבע הקב"ה על עונשם? מבאר הנצי"ב: "בשביל זה בכו להסיר מהם גזרת הטלטול, שזה לא היה בשבועה".

בני ישראל לא בכו והתפללו כדי לבטל את הגזירה שהם לא ייכנסו לארץ, כיון שגזירה זו היתה בשבועה. הם בכו והתפללו כדי שתתבטל גזירת הטלטול במדבר: "וְאַתֶּם פְּנוּ לָכֶם וּסְעוּ הַמִּדְבָּרָה דֶּרֶךְ יַם סוּף" (פסוק מ) – "גם זה בכלל הגזירה, שלא יהיו יושבים במקום אחד כל המשך עד כלות ארבעים שנה, אלא דוקא יסעו ממקום למקום" (לשון הנצי"ב שם).

אכן למרות שלא התקבלה תפילתם לבטל לגמרי גזירת הטלטול במדבר, בכל זאת הועילה תפילתם לבטל מחצית הגזירה. רש"י (בעקבות חז"ל) מבאר את הפסוק "וַתֵּשְׁבוּ בְקָדֵשׁ יָמִים רַבִּים כַּיָּמִים אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם" כך: "ותשבו בקדש ימים רבים – י"ט שנה, שנאמר 'כימים אשר ישבתם' בשאר המסעות והם היו ל"ח שנה, י"ט מהם עשו בקדש וי"ט שנה הולכים ומטורפים וחזרו לקדש, כמו שנאמר (במדבר לב, יג) 'ויניעם במדבר'".

הנצי"ב מבאר שהישיבה בקדש תשע עשרה שנה, מחצית מזמן הגזירה, היא בעקבות הבכי והתפילה של ישראל – "מכל מקום אע"ג שלא שמע הקב"ה תפילתכם, מכל מקום הועלתם מחצה, שישבתם בקדש במקום אחד הרבה שנים אשר ידעתם".

מכאן לומד הנצי"ב לקח לדורות:

"וכל זה מוסר והדרכה לישראל גם כן לדורות שלא יתייאשו מן התפילה, ואם לא תועיל כפי שמתפללים, מכל מקום תועיל הרבה".      

גם אם התפילה אינה מתקבלת בדיוק כפי רצון המתפלל, אין ספק שהיא מועילה הרבה. כך היה לישראל במדבר, שתפילתם הועילה לצמצם את גזירת הטלטול במדבר במחצית, וכך הוא גם לדורות.

23.07.2020

1. חטא המרגלים והמעפילים רוקנו את את מהותו של המקום - "קדש ברנע" (משה אהרון )

למעלה [בפרק א' בדברים] לפני חטא המרגלים וחטא המעפילים
אומר הכתוב : "ונבוא עד קדש ברנע".
ולמטה לאחר שחטאו בחטאים הנ"ל
אומר הכתוב : "ותשבו בקדש ימים רבים.
ישבתם בקדושה מרוקנת, חלולה ומנוונת..
אותה שחדלה כבר את פוטנציאל התנועה קדימה
ומה אני לומד מכך .
שיש שגם המקום משתנה על פי מעשיהם של האנשים
שיושבים בו..
שתחילה קרא המקרא למקום בשמו המלא "קדש ברנע" .
על שם התוחלת התנועה - הכניסה לארץ.
שהרי היה הוא נקודת הזינוק וההנעה [בר - נע] לכניסה לארץ .
"קדש ברנע" שיש תוחלת ותכלית לקדושה.
לכניסה לארץ בתנועה חיובית קדימה..
ועתה לאור החטאים הנ"ל נתבטלה לפי שעה
הכניסה לארץ והקדושה
"קדש" הפך ריק מפוטנציאל של תנועה
והפך אך מקום של "ישיבה"
קדש בלבד בלי "ברנע"

דווח על תגובה לא ראויה
02.08.2020

2. עוד שבועה....... (משה אהרון )

האיש משה.- חרך צר באשנב : "מי מריבה"
02/08/2020 00:14:55
בס"ד.

דמותו המופלאה של משה דומה עדיין לא הוצפה לאור במלואה.

אחד המקורות לנבור יותר לעומק על מנת לנסות ולשרטט את דמותו של משה.

הוא דווקא העיון המדודק בנאום הפרידה הארוך שלו המשתרע על פני חומש שלם - חומש דברים.

האיש שהחל את הקריירה שלא כ"לא איש דברים" הוא מסיים אותה בשטף אדיר וקולח של דברים

ודברים חדשים בעלי ערך אישי ונימה אישית שלא יסולאו בפז..

זו ההזדמנות לשוב ולהעלות גרה כל מיני פרשיות מהעבר בעיקר סיטואציות מביכות למשה

ולשלב בהם גם פרטים חדשים פיקנטיים ויותר מזה לשרטט נאמנה יותר את קוויה של האמת

אם יש מחקר שהייתי נורא רוצה לעשות זה להשוות את שני המקורות : אירועים אישיים של משה שפורטו בחומשים האחרים

וכיצד משה שב ומעלה אותם גרה ומתאר אותם בשונה .

וכמעט בכולם ישנם שינויים מופלגים המאירים באור יקרות את דמותו של משה

והצובעים את התמונה באור כמעט שונה ואחר.

משל אמר משה בטרם שאסתלק מבקש אני לניח לדורות תמונה מלאה ומדוייקת יותר של כל אותם האירועים.

. כך היה לעניין פרשת המרגלים

ועל כך כתבנו מספר רשימות גם בבלוג זה.

וכך בנושא המרכזי של פרשתנו פרשת השבוע :"ואתחנן".

עניין ופרשת מי מריבה ואשר לפיה המרה משה את פי ה'

ובמקום לדבר אל הסלע הוא היכה בו פעמיים להוציא ממנו מים.

ועל כך נענשו משה ואהרון בכך שלא ייכנסו לארץ.

ראו למשל את תיאור העונש במקומו המקורי בפרשת חוקת [חומש במדבר],:



"וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, יַעַן לֹא-הֶאֱמַנְתֶּם בִּי, לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--לָכֵן, לֹא תָבִיאוּ אֶת-הַקָּהָל הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-נָתַתִּי לָהֶם. "



וראו את התיאור המלא המופרט והרווי יותר בנימות אישיות בפרשתנו - פרשת ואתחנן:



"וַיִּתְעַבֵּר יְהוָה בִּי לְמַעַנְכֶם, וְלֹא שָׁמַע אֵלָי; וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי, רַב-לָךְ--אַל-תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד, בַּדָּבָר הַזֶּה.

כז עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה--וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ: כִּי-לֹא תַעֲבֹר, אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה.

כח וְצַו אֶת-יְהוֹשֻׁעַ, וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ: כִּי-הוּא יַעֲבֹר, לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה, וְהוּא יַנְחִיל אוֹתָם, אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּרְאֶה."



"וַיהוָה הִתְאַנַּף-בִּי, עַל-דִּבְרֵיכֶם; וַיִּשָּׁבַע, לְבִלְתִּי עָבְרִי אֶת-הַיַּרְדֵּן, וּלְבִלְתִּי-בֹא אֶל-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה.

כב כִּי אָנֹכִי מֵת בָּאָרֶץ הַזֹּאת, אֵינֶנִּי עֹבֵר אֶת-הַיַּרְדֵּן; וְאַתֶּם, עֹבְרִים, וִירִשְׁתֶּם, אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת."



הנה כי כן, עינינו הרואות את שפע התוכן המוסף הרווי בנימות אישיות .

הראשית שנימות היא כמובן העובדה שמשה התחנן לבטל את רוע הגזירה .

התחנן שוב ושוב עד כי הקב"ה נאלץ לפי דבריו לנהוג בו

בשני מופעים של כעס שונים ומשלימים

הראשונה : התעבר בי למענכם"

והשנייה : ויתאנף בי על דברכם".

לא בכדי שני ביטויי הכעס הללו פותחים וסוגרים את הנרטיב בסיכום הפרידה

שהרי הם מבטאים שלמות רעיונית אחת .

משל אמר להם משה לעם ובקליפת אגוז. :

נענשתי והתחננתי והקב"ה השיבני ב-"ויתעבר בי למענכם" במשמעות של סירוב מוחלט.

אלא שלא הנחתם לנושא והמשכתם לדבר בנושא עד שהקב"ה גם הוסיף והתאנף בי על דבריכם..

אי אפשר להתעלם גם מהלשון שנופלת על לשון משה ביקש מהקב"ה לעבור את הירדן

ובאותו הלשון הקב"ה "התעבר בו"..- משל לא תעבור בלשון כעס.

אבל בלשון "ויתעבר בי" יש גם עוד רובד רעיוני נסתר .

משה ביקש במקרה זה לעשות שימוש בשלוש עשרה המידות של הקב"ה שתחילתן לשון :"ויעבור".

ושם גם מצינו את הביטוי "ורב חסד".

והנה ביקש משה מהקב"ה שיפעיל את קסמן של המידות לעבור ממידת הדין והאמת למידת החסד והרחמים.

והנה דרכו המופלאה של המקרא לבשרנו כי גם קריאת המידות של "ויעבור" לא הועיל לו למשה לעבור.

ולא עוד שהדחייה הייתה גם היא באותה הלשון של "ויתעבר" בי למענכם

שחלילה לא יראה שיש לפניו משוא פנים .

משה לעניין העונש כאחרון מבני ישראל שנגזר עליהם על כל יוצאי מצרים שלא יכנסו לארץ.

הנה כי כן משה ביקש "רב חסד והקב"ה דחה אותו גם כן בלשון דומה :"רב לך" [אל תוסף דבר אליי].

והנה מצג נחרץ זה של עמדת האלוקות כלל לא הניח את דעתם של העם.

אלה המשיכו לדבר סרה במשה על עניין זה לאמור:

בן עמרם וודאי ימצא דרך לבסוף לעורר רחמים והוא לבסוף יכנס גם יכנס לארץ.

ולעניין זה המשיך משה להטיח בהם שבגלל דברכם אלו

הקב"ה גם לבסוף הוסיף והתאנף בי.

משל אמר להם לא הסתפקתם בכעס "עוברי" נסתר של :"ויתעבר בי" .

אלא ביקשם שהכעס יהא גלוי וניכר בי שיתן אף בי

וגם בכך לא היה די עד כי נאלץ הקב"ה גם להוסיף ו.להישבע שלא אעבור את הירדן ולא אכנס לארץ.

הנה כי כן ראו רק מפרשייה זו של מי מריבה מה עבר על משה ביחס העם אליו.

עד כי היה מקום לכך שהקב"ה ישבע שאכן משה לא יכנס לבסוף לארץ.

כל היסודות האישיים הנוספים הללו שמשה זיכנו בגילויין בנאום הפרידה כאמור.

אינם מופעים ואף אינם נרמזים בתיאור המקורי של האירוע בפרשת חוקת .

כך או כך משה למעשה מטיח בעם לאמור:

לא הנחתם לי ולסיפור הזה. ידעתם שה' כעס עלי וגזר עלי את הגזירה

ובכל זאת ריננתם אחרי ללא הרף לאמור :

שחזקה על בן עמרם שיחלץ לבסוף מזה העונש וייכנס לארץ .

עד שגם סחטתם שבועה מיותרת מהקב"ה ועל מה.

על שבאמת לא אכנס לארץ

משה אהרון

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

העיתונאי המשפיע בישראל. סגל צילום: Hadas Parush/Flash90

רשימת העיתונאים המשפיעים בישראל: עמית סגל בראש

קרא עוד