וַתָּשֻׁבוּ וַתִּבְכּוּ לִפְנֵי ה' | פרשת דברים

לדעת הנצי"ב בפירושו "העמק דבר" בני ישראל לא בכו והתפללו כדי לבטל את הגזירה שהם לא ייכנסו לארץ. מה הייתה מטרת התפילה שלהם והאם התפילה הועילה? | הרב כרמיאל כהן לפרשת דברים

הרב כרמיאל כהן 22/07/20 17:09 א באב התשפ

פרשת השבוע, צילום: pixabay
פרשת השבוע, צילום: pixabay

(מה) וַתָּשֻׁבוּ וַתִּבְכּוּ לִפְנֵי ה' וְלֹא שָׁמַע ה' בְּקֹלְכֶם וְלֹא הֶאֱזִין אֲלֵיכֶם: (מו) וַתֵּשְׁבוּ בְקָדֵשׁ יָמִים רַבִּים כַּיָּמִים אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם: (פרק א)

הבכייה של ישראל לאחר כשלון ההעפלה בהר אינה ברורה; מה רצו ישראל להשיג בבכייה זו לפני ה'? האם רצו לבטל את העונש שגזר הקב"ה בעקבות חטא המרגלים? והלא הקב"ה נשבע על עונש זה (פסוקים לד-לה): "וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם וַיִּקְצֹף וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר. אִם יִרְאֶה אִישׁ בָּאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הַדּוֹר הָרָע הַזֶּה אֵת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָתֵת לַאֲבֹתֵיכֶם... "; וכי ניתן לבטל את שבועת ה'? כך שואל הנצי"ב: "לא נתבאר מה רצו בבכייתם, וכי אפשר להמיר שבועת ה' חלילה?!". 

טרם נברר שאלה זו נעיין בדברי הנצי"ב בפירושו "העמק דבר" באשר לאופי תפילתם של ישראל בעת הבכי לפני ה', ובאופי תפילות בכלל. כך כותב הנצי"ב:

"שני אופני תפילות המה המתקבלים לפני ה': 

א'. מי שאינו יכול לסדר תפילתו בלשון צח כמדבר לפני המלך, אבל מכל מקום כיון שצועק מנהמת הלב במרירות, הקב"ה שומע תפילתו; ועל זה כתיב 'אהבתי כי ישמע ה' את קולי תחנוני' (תהלים קטז). פירוש: הקול לבד בלי הצעת דברים המה תחנוני... ובזה האופן שמבקש רחמים במרת לב אמרו תפילה בכל לשון... והרי זה כמו שבא לפני מלך בשר ודם שהדרך ארץ הוא לדבר בלשון המלך דוקא, מכל מקום מי שבא לצעוק רחמים ממרת נפשו, אין מלך של חסד מקפיד עליו, ושומעו בכל לשון שהוא מדבר ונוח לפניו לפרש מרי שיחו. כך הקב"ה רב חסד אע"ג שאין דרך ארץ מלבקש מלפניו כי אם בלשון הקודש, בלשון שהקב"ה מדבר כביכול את נביאיו, מכל מקום מי שבא במרי שיחו ונוח לו לפרש בלשון חול, הקב"ה שומעו בכל לשון, ולא גרע מקול בעלמא. 

אבל יש תפילה שאינו בא במרת הלב כי אם בחין ערך שפתים, בשביל אחר וכדומה, אז ודאי אינו מדרך ארץ כי אם בלשון הקודש, כמו הבא לפני מלך בשר ודם בזה האופן. 

וכאן היה שני אופנים, והיינו דכתיב 'ולא שמע ה' בקלכם' – היינו מרת נפשכם. 'ולא האזין אליכם' – לשמוע דברים נעימים".

 

יש תפילה שנאמרת בלשון צחה ובאופן מסודר וערוך; תפילה כזו חייבת להיות בלשון הקודש "בלשון שהקב"ה מדבר כביכול את נביאיו". אך יש תפילה שהיא באה "מנהמת הלב במרירות"; ותפילה כזו יכולה להיות אפילו על ידי קול בלבד ובלי מילים, וכל שכן שיכולה להיות בכל לשון.

התפילה שהתפללו ישראל בבכי לפני ה' היתה בשני האופנים, הן על ידי קול בלבד והן על ידי הצעת דברים בלשון צחה. ושני אופני התפילה לכאורה נכשלו – "וְלֹא שָׁמַע ה' בְּקֹלְכֶם ("היינו מרת נפשכם") וְלֹא הֶאֱזִין אֲלֵיכֶם ("לשמוע דברים נעימים")".

כעת נשוב לשאלה שפתחנו בה: מה מטרת הבכי והתפילה של ישראל לאחר שכבר נשבע הקב"ה על עונשם? מבאר הנצי"ב: "בשביל זה בכו להסיר מהם גזרת הטלטול, שזה לא היה בשבועה".

בני ישראל לא בכו והתפללו כדי לבטל את הגזירה שהם לא ייכנסו לארץ, כיון שגזירה זו היתה בשבועה. הם בכו והתפללו כדי שתתבטל גזירת הטלטול במדבר: "וְאַתֶּם פְּנוּ לָכֶם וּסְעוּ הַמִּדְבָּרָה דֶּרֶךְ יַם סוּף" (פסוק מ) – "גם זה בכלל הגזירה, שלא יהיו יושבים במקום אחד כל המשך עד כלות ארבעים שנה, אלא דוקא יסעו ממקום למקום" (לשון הנצי"ב שם).

אכן למרות שלא התקבלה תפילתם לבטל לגמרי גזירת הטלטול במדבר, בכל זאת הועילה תפילתם לבטל מחצית הגזירה. רש"י (בעקבות חז"ל) מבאר את הפסוק "וַתֵּשְׁבוּ בְקָדֵשׁ יָמִים רַבִּים כַּיָּמִים אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם" כך: "ותשבו בקדש ימים רבים – י"ט שנה, שנאמר 'כימים אשר ישבתם' בשאר המסעות והם היו ל"ח שנה, י"ט מהם עשו בקדש וי"ט שנה הולכים ומטורפים וחזרו לקדש, כמו שנאמר (במדבר לב, יג) 'ויניעם במדבר'".

הנצי"ב מבאר שהישיבה בקדש תשע עשרה שנה, מחצית מזמן הגזירה, היא בעקבות הבכי והתפילה של ישראל – "מכל מקום אע"ג שלא שמע הקב"ה תפילתכם, מכל מקום הועלתם מחצה, שישבתם בקדש במקום אחד הרבה שנים אשר ידעתם".

מכאן לומד הנצי"ב לקח לדורות:

"וכל זה מוסר והדרכה לישראל גם כן לדורות שלא יתייאשו מן התפילה, ואם לא תועיל כפי שמתפללים, מכל מקום תועיל הרבה".      

גם אם התפילה אינה מתקבלת בדיוק כפי רצון המתפלל, אין ספק שהיא מועילה הרבה. כך היה לישראל במדבר, שתפילתם הועילה לצמצם את גזירת הטלטול במדבר במחצית, וכך הוא גם לדורות.

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר