סגור

פרשת בראשית: למה חשוב ללמוד עם מפרשים?

בדורות הראשונים שעד המבול חיו מאות שנים, ואילו עם המבול נגזר "והיו ימיו מאה ועשרים שנה", אז כיצד מצאנו בתורה אנשים לאחר המבול שחיו יותר? ומדוע חשוב ללמוד גם תרגום אונקלוס ופירוש רש"י?

הרב אלדד יונה
כה בתשרי התשפ
,
24 באוקטובר, 2019 10:11
ללמוד

ללמוד צילום: shutterstock

בפרשת בראשית אנו קוראים על בריאת העולם, ועל עשרה הדורות שעד ביאת המבול. כל מי שקורא שם לב שתוחלת החיים אז היתה בערך פי 10 מאשר היום. הרוב חיו מעל 700 שנה, וכמה עברו אף את ה900. על חנוך, שנפטר בגיל 365 נאמר "ואיננו כי לקח אותו אלוקים", כלומר, נפטר בקיצור ימים ושנים.

אולם, כשחטאו דור המבול גוזר עליהם הקב"ה (פרק ו', פס' ג') "
וַיֹּאמֶר ה' לֹא-יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה". על פניו אנו מבינים מכאן שנגזר שאדם לא יחיה יותר מעל 120 שנה. אולם, אם נשים לב, בפרשות הבאות נראה שבכל הדורות מנח ועד אברהם אמנם תוחלת החיים התקצרה משמעותית, אבל היא עדיין עמדה על מאות שנים. אפילו האבות כולם, חיו בסביבות ה180 שנה. אם כן מה המשמעות של הפסוק?

מתרגם אונקלוס "וַאֲמַר ה' לָא יִתְקַיַּם דָּרָא בִישָׁא הָדֵין קֳדָמַי לְעֲלָם בְּדִיל דְּאִנּוּן בִּשְֹרָא וְעוֹבָדֵיהוֹן בִּישַׁיָּא אַרְכָא יְהִיבַת לְהוֹן מְאָה וְעַשְֹרִין שְׁנִין אִם יְתוּבוּן
" (=ואמר ה' לא יתקיים הדור הרע הזה לפני לעולם. בגלל שהם בשר ודם ומעשיהם רעים אתן להם עוד ארכה של מאה ועשרים שנים אם ישובו בתשובה). כלומר, הפסוק כלל לא קוצב את ימי האדם הבודד, אלא את ימי המין האנושי בכללותו. ה' גוזר עליהם שאם לא יחזרו בתשובה תוך  120 שנה יבוא עליהם המבול. זה הכל. אין כאן שום התייחסות לאורך חייו של האדם הבודד. גם רש"י כך מפרש (ד"ה "והיו ימיו") "עד מאה ועשרים שנה אאריך להם אפי ואם לא ישובו אביא עליהם מבול".

אדם יכול ללמוד שנים את התורה בלי מפרשים, ולהבין, בחלק מהמקומות, דברים שונים לחלוטין מכוונת התורה. הנה הדגמנו כאן מדוע כל כך חשוב גם לראות מה תרגום אונקלוס ורבותינו הראשונים מפרשים. אנשים חושבים שאונקלוס רק מתרגם לארמית, אבל בתוך התרגום הוא מכניס פעמים לא מעטות את הבנת הפסוק גם.

הגמרא במסכת מגילה (דף ג' ע"א) מלמדת אותנו שאת התרגום של התורה כתב אונקלוס הגר, ואילו את התרגום של נביאים כתב יונתן בן עוזיאל "והזדעזעה ארץ ישראל" משום שהתרגום "גילה סתרי לבני אדם". אילו סתרים? מביאה הגמרא דוגמא לפסוק בנביאים שבלי תרגום יונתן לא ניתן כלל להבינו. אומרת הגמרא "דכתיב
 'ביום ההוא יגדל המספד בירושלם כמספד הדדרימון בבקעת מגידון' (זכריה, י"ב) ואמר רב יוסף אלמלא תרגומא דהאי קרא לא ידענא מאי קאמר- 'ביומא ההוא יסגי מספדא בירושלים כמספדא דאחאב בר עמרי דקטל יתיה הדדרימון בן טברימון ברמות גלעד, וכמספדא דיאשיה בר אמון דקטל יתיה פרעה חגירא בבקעת מגידו' ".

ישנו פסוק
בזכריה שמנבא על המספד שיספדו ישראל על הצרות שקרו להם בגלות (ויש מפרשים על המספד על הריגת משיח בן יוסף) ואומר שאותו מספד יהיה גדול כמו מספד "הדדרימון בבקעת מגידון". ישנה רק בעייה אחת, הדדרימון היה מלך ארם שנמצאת בצפון ארץ ישראל, באזור סוריה, ואילו בקעת מגידו נמצאת בדרומה של ארץ ישראל, היכן שבכלל שכנה ממלכת יהודה. חיפוש בנביאים מראה שמעולם לא אוזכר הספד הקשור להדדרימון שהיה בבקעת מגידו.

כאן נעזרת הגמרא בתרגום יונתן שבעצם מפרש שהפסוק מרמז לשני מספדים שונים. המספד של אחאב בן עמרי מלך שומרון שנהרג על ידי הדדרימון מלך ארם ברמות גלעד, וגם המספד שספדו ליאשיהו מלך יהודה שנהרג בבקעת מגידו על ידי פרעה נכה מלך מצרים. אומרת הגמרא, לולא תרגום יונתן לא יכלנו כלל להבין את הנבואה הזו בזכריה.

ואם הגמרא מדברת על ימיה, שלולי התרגום יש פסוקים שלא יכלו להבין, כל שכן בימנו. יש חשיבות רבה גם להכרת הדקדוק ולקריאה בדקדוק שכן פעמים רבות דגש משנה לחלוטין את משמעות המילה. יש בתיאור המשכן למשל את המילה "בַּדִּים". יש בה דגש חזק באות ד'. הכוונה, כמובן איננה למה שקוראים היום "בד", כלומר מה שמרכיב בגד, אלא הכוונה ל"מוט" או "ענף", כמו שאנו אומרים "בדי ערבה", כלומר "ענפי ערבה".

דוגמא אחרת היא המילה "ימים". כשהיא באה בלי דגש במ' הכוונה לצורת רבים של "יום". אולם, כשיש בה דגש חזק במ' הכוונה לצורת רבים של "ים", למשל בפרשתנו (פרק א' פס' י'): "וַיִּקְרָא אֱלֹקים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים וַיַּרְא אֱלֹקים כִּי-טוֹב
". לעומת (שופטים, פרק כ"א, פס' י"ט) "וַיֹּאמְרוּ הִנֵּה- חַג-ה' בְּשִׁלוֹ מִיָּמִים יָמִימָה אֲשֶׁר מִצְּפוֹנָה לְבֵית-אֵל מִזְרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ לִמְסִלָּה הָעֹלָה מִבֵּית-אֵל שְׁכֶמָה וּמִנֶּגֶב לִלְבוֹנָה".

דוגמא חשובה אחרת היא המילה "אמה". כשיש דגש במ' הכוונה לאצבע האמצעית או למידת אורך (הנמדדת מקצה האצבע האמצעית עד למרפק), כשאין דגש במ' הכוונה ל"שפחה". על הקורא לשים לב ולקרוא נכון, שאם לא כן אין משמעות תחבירית למה שקרה.
למשל "וְכִי-יִמְכֹּר אִישׁ אֶת-בִּתּוֹ לְאָמָה לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים
" (שמות, פרק כ"א, פס' ז'), לעומת וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ: (שמות, פרק כ"ה, פס' י').

25.10.2019

1. הצעה לתפילה לתחילת הקריאה בתורה (משה אהרון עו"ד)


תפילה להתחלת הקריאה בתורה בבראשית
25/10/2019 11:19:03


1. הצעה לתפילה לתחילת קריאת התורה מבראשית (משה אהרון עו"ד)

בס"ד.
אלוקיי ואלוקי אבותיי מקדים אני ומקבל עלי
את ראשיתה של הבריאה כמסד לכל התורה כולה .
בבחינת הבסיס הרחב לכל שאר המצוות..
ועוד מקבל אני על עצמי לנהוג בו בחומש בראשית
במלוא הכבוד הראוי גם מבחינת ערכיו הבראשיתיים : הכלליים והאנושיים .
בבחינת "דרך ארץ שאף קדמה לתורה."
ובמיוחד היסוד המוסד לכל :
כי האדם הוא צלם אלוהים .
לאמור : משום שהחלטת כי בעולם אתה תהא בחזקת נעלם
ונציגך הוא הצלם - האדם .
והוא למעשה מושא תגשמותוךעלי אדמות .
ועוד מקבל אני עלי את האחריות המלאה לבריאה כולה
.בבחינת :"ורדו בדגת הים ובעוף השמים..."
מלמטה של דגי הים ועד לרום עוף השמים .
והכל גם על מנת לפעול ללא ליאות ובנחישות ראויה
לתיקונו ושימורו של העולם .
בבחינת "לעובדה ולשומרה".
לעמוד באתגר ובמטלה של לשחזר
והפעם במו ידינו את גן העדן האבוד.
ובעיקר להיות "חרד" לכל הנגזר מהאמור
וכמשתמע גם מגירושינו מגן העדן .
דהיינו :לא לחדול לעבוד את האדמה
ואף לעסוק בכל מלאכה
והכל ביזע ובדמעות ,בקוץ ובדרדר
ובלבד להוציא ממנה פת של לחם .
ולא להיזקק חלילה לאחרים
ולבסוף ריבוני אתה שבנית לי את תפארת הבניין
את האישה שגזרת מצלעי שלי
תן לי בבקשה גם את הברכה והזכות
להיות עימה כ"בשר אחד"
ושנינו יחדיו כנושאי בשורה
אחת .



לדף הרשומה25/10/2019 | הוסף תגובה | שתף

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

יוסי דגן מפונה לבית החולים צילום: רועי חדי

שרת התחבורה ביקשה מראש מועצת שומרון להפסיק את שביתת הרעב

קרא עוד