(כו) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ: (כז) וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם: (פרק א)
האדם נברא "בְּצֶלֶם אֱלֹהִים". שתי מילים אלו מכילות, לדעת ר"ע ספורנו, את מהותו של האדם ואת תפקידו בעולם. נעיין בדבריו: "הנה מלת "אלהים" על צד ההדָּמות תאמר על כל עצם שכלי בפועל, שלם, נבדל מחומר, ובזה הוא נצחי בהכרח. ולכן תאמר על האל יתברך ועל מלאכיו, וכמו כן תאמר על השופטים על שם החלק השכלי הראוי בהם".
פרשת השבוע פרשת בראשית
ר"ע ספורנו פותח בהגדרת המונח "אלהים". "אלהים" מציין עצם שכלי שאינו קשור לחומר, והוא "בפועל". הוא אינו "בכוח", הוא אינו זקוק ליציאה מן הכוח אל הפועל, הוא כבר "בפועל", וממילא הוא נצחי.
לכן "אלהים" אינו רק שם משמותיו של הקב"ה אלא הוא גם כינוי למלאכים שגם להם יש תכונות אלו. ו"אלהים" הוא גם כינוי לשופטים ("בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט") שהרי מה שצריך לאפיין את השופטים הוא החלק השכלי, ובמובן הזה גם הם קרויים "אלהים".
אבל האדם אינו "אֱלֹהִים" הוא 'רק' "בְּצֶלֶם אֱלֹהִים". ממשיך ר"ע ספורנו:
"אמנם בהיות כי השכל האנושי אף על פי שפעולת השכלתו הוא בלתי שום כלי חומרי ותתפשט על בלתי מוחש, ועל קצת עתידות, ולא יחלש בהרבותו פעולת השכלתו, ולא בעת זקנת הגוף, אבל יוסיף אומץ, ומכל אלה התבאר שהוא נבדל מחומר בלי ספק, כי אמנם הפך כל אלה יקרה לכוחות הגוף החומריות – מכל מקום, קודם שיתבונן, בהיותו אז משולל מכל שלמות אשר הוכן לו, לא יקרא "אלהים", אבל יקרא "צלם אלהים" בלבד, עד שיקנה שלמות, בפרט בחכמה אשר בה יקנה אהבת האל ויראתו, כי אז יהיה עצם שכלי בפועל, שלם, נבדל מחומר, ומזה יתחייב שיהיה נצחי וקיים גם אחרי מיתת הגוף".
תכונותיו של השכל האנושי מלמדות שאף הוא, כמו "אלהים", נבדל מחומר. אמנם יש הבדל משמעותי בינו לבין "אלהים", הוא אינו "בפועל". הוא אינו "שלם" הוא צריך לקנות שלמות. במצב זה שבו הוא עדיין "בכוח" והוא "משולל מכל שלמות אשר הוכן לו", האדם אינו נקרא "אלהים" הוא נקרא "צלם אלהים" בלבד.
אמנם "צלם אלהים" זה יכול להיות "אלהים" על ידי שיקנה שלמות "בפרט בחכמה אשר בה יקנה אהבת האל ויראתו", ואז גם יהיה "נצחי וקים גם אחרי מיתת הגוף".
פרשת השבוע פרשת בראשית
אכן יציאה זו מן הכוח אל הפועל אינה מובטחת כלל ועיקר. הקב"ה ביקש לברוא את האדם "כִּדְמוּתֵנוּ", "כמו דמותנו, ולא בדמותנו באמת" (לשון ר"ע ספורנו לפסוק כו). לא כמלאכים שאינם בעלי בחירה כלל, ולא כקב"ה שבחירתו היא לעולם לטוב, בחירת האדם עלולה להיות לרע ועשויה להיות לטוב. כוח הבחירה הנתון ל"צלם אלהים" מטיל עליו אחריות כבדה; כותב ר"ע ספורנו:
"ובהיות בבחירת האדם לקנות זה השלמות בהשתדלו להתבונן בחכמה הנזכרת, הנה התבאר שכאשר ימנע עצמו מזה ישאר כוחו השכלי על כוחיותו, משולל מכל שלמות בפועל, כמו שהיה בתחילה, ויעלה בתהו ויאבד, כאמרו "אָדָם בִּיקָר וְלֹא יָבִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ" (תהלים מט, כא)".
האדם שנברא "בצלם אלהים", שעדיין הוא "בכוח", יכול בבחירתו להישאר "משולל מכל שלמות בפועל", ו"ישאר כוחו השכלי על כוחיותו", ובמצב זה "נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ".
אבל האדם גם יכול לקנות שלמות, ולהוציא את עצמו מן הכוח אל הפועל, ואז מ"צלם אלהים" יהיה ל"אלהים", כלומר ל"עצם שכלי בפועל, שלם, נבדל מחומר, ומזה יתחייב שיהיה נצחי וקיים גם אחרי מיתת הגוף".
ומסיים ר"ע ספורנו: "ואת כל אלה הורה האל יתברך בשתי מלות באמרו 'בצלם אלהים'".